בש"פ 212/06 מדינת ישראל נ. איגור כץ

1.המדינה מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינם.

2.ביום 8.1.06 חזרה בה המדינה מבקשת ההארכה ביחס למשיב 2, המרצה עונש מאסר בגין עבירות אחרות. בקשתה נותרה לגבי משיב 1.

3.כתב האישום מייחס למשיב 1, ולאחרים עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, ועוד. על פי הנטען בכתב האישום, בתקופה הרלבנטית הנאשמים, שהמשיב 1 נמנה עליהם, החזיקו וניהלו מקומות לשם עיסוק בזנות בתל-אביב. הם קשרו קשר עם אחרים לסחור בנשים לשם העסקתן בזנות בישראל, ולהביאו למטרה זו ממולדובה. ביוני 2002 הוברחו הנשים דרך גבול מצרים, והובאו למקום בו נבדקו ונלקחו מהן דרכוניהם. המתלוננת נמכרה למשיב 2 ונאשם 2, והוסעה לביתו של המשיב 1 ומשם למכון המנוהל על ידי משיב 2. היא הועסקה במכון שבחזקתו של משיב 1 בתנאי ניצול מחפירים, ננעלה שם בלא יכולת לצאת, ובסוף אוקטובר 2002 נמכרה על ידי משיב 1 ושותפו בחזרה לנאשם 2. כן מייחס כתב האישום פרשה נוספת למשיב 1 במסגרתה קשר עם נאשם 3 קשר להבריח נשים לארץ, אשר במסגרתו הוברחו שתי נשים כאמור לצורך עיסוק בזנות. המשיב 1 ביחד עם משיב 2 רכשו נשים אלה והעסיקו אותן במכון שבניהולם. גם הן הועסקו בתנאי ניצול מחפירים. המשיב 1 הואשם גם כשותף לזיוף תעודת זהות של אחת הנשים. כן הואשם באיומים כלפי חוקרים במהלך חקירתו.

4.המשיב 1 נעצר ביום 29.3.05 בגין תיק נוסף בו יוחסו לו עבירות דומות, והוא עצור במסגרת אותו תיק עד תום ההליכים.

5.ביום 3.5.05 הוקרא כתב האישום. ביום 8.6.05 בקשה ההגנה את דחיית הדיון כדי לבחון אפשרות הסדר עם התביעה. ביום 6.7.05 בקשו הסניגורים דחייה עקב שינוי בייצוג משיב 2 ונוכח בקשה שהגיש על פי סעיף 108 לחסד"פ. ביום 22.9.05 שוב נתבקשה דחייה לצורך מתן החלטת בית המשפט בענין הבקשה להמצאת מסמכים. ביום 1.11.05 שוב ביקש ב"כ משיב 2 דחייה, וביום 6.12.05 ביקש ב"כ משיב 2 להתפטר מהייצוג ומונה סניגור ציבורי. נקבעו בינתיים שני מועדי הוכחות לחודש אפריל 2006.

6.עניינם של רוב הנאשמים האחרים הסתיים זה מכבר בהסדר טיעון.

7.משיב 1 עצור עד תום ההליכים גם בהליך אחר ולאחרונה בית משפט זה האריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים (בש"פ 10297/05).

8.טוענת המדינה בתמיכה לבקשתה כי מסוכנותו של המשיב 1 עולה על פניה מטיב העבירות המיוחסות לו ומחומרתן המופלגת. עוד טענה כי שחרורו מעלה חשש לשיבוש הליכים על יסוד איומים שהטיח בעדות התביעה, ונוכח איומים שהשמיע כלפי חוקרי המשטרה. כן הצביעה על תרומתו הוא לשיהוי בהתקדמות ההליך השיפוטי.

9.ב"כ המשיב 1 הדגישה כי בפועל טרם הוחל בהוכחות בתיק זה. היא עמדה על הקושי בהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים כאשר ניהול המשפט, למעשה, לא החל. כן טענה כי המשפט צפוי להימשך זמן ניכר באופן שיחייב הארכות נוספות, והארכות כאלה מנוגדות ללשון החוק ורוחו.

10.נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה כי אין מנוס ממתן ההארכה המבוקשת. העבירות המיוחסות למשיב 1 וליתר הנאשמים בהליך זה הן חמורות ביותר. כבר הודגש לא אחת כי תופעות הסחר בנשים וניצולן כסחורה עוברת לסוחר הן מן הנוראות שבעבירות הנדונות בבית המשפט, וקימת חובה ראשונה במעלה לעשות לביעורן בכל האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות. שחרורם של נאשמים בעבירות אלה טומן בחובו חשש לתקלה רצינית לציבור בהעדר חלופה שתתן בטחון מפני המשך ניהולן של רשתות סחר נשים גם תוך שהייה בחלופת מעצר, וקיום קושי מובנה לפקח ולהבטיח מפני התרחשות כזו.

מנגד, אין להתעלם ממעבר הזמן של תשעה חודשים, אשר במהלכם המשפט למעשה טרם החל. הקושי המרכזי נובע מהעומס הבלתי אפשרי המוטל על כתפי הערכאה הדיונית, והדבר אינו צריך הדגשה. במקרה זה, הקושי האמור מוקהה נוכח השתלשלות הדברים הספציפית להליך זה, המצביעה על כך שלהגנה היה חלק לא מבוטל בכך שישיבות בתי המשפט נדחו ולא הוחל בשמיעת ראיות עד היום.

11.בנסיבות המתוארות, מאזן השיקולים נוטה בשלב זה להארכה נוספת של מעצרו של משיב 1. על מסקנה זו מקילה גם העובדה שהוא עצור עד תום ההליכים בפרשה נוספת בעבירות דומות ומעצרו הוארך באותה פרשה. עם זאת, אין הדבר גורע מן הצורך להדגיש את המאמץ הנדרש על מנת להתקדם בקצב ראוי במהלך המשפט, ולעשות את כל הניתן כדי להאיץ את ניהולו לאור הזמן הרב שחלף בטרם החל.

לאור האמור, בקשת המדינה מתקבלת. מעצר המשיב 1 מוארך בתשעים ימים החל מיום 11.1.06 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.