בש"פ 10297/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. ביום 11.2.05 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום המייחס למשיב עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות למעשה זנות, כליאת שווא, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף והחזקת מקום לשם זנות.

2.לפי הנטען בכתב האישום, המשיב ואדם אחר – אשר נגדו הוגש כתב אישום בנפרד – "קנו" אשה שהגיעה לארץ מאוקראינה (להלן: המתלוננת ), תמורת סך של 3,000 דולר. לאחר מכן הכניס המשיב את המתלוננת לדירתו והתיר לה לצאת ממנה לשם עבודה בזנות בלבד. כן נטען, כי המשיב הכין למתלוננת תעודת זהות מזויפת, ו"השכיר" אותה לבעלת מכון ליווי לשם העסקתה בזנות.

3.עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה מיום 29.3.05 נעתר בית המשפט לבקשה והמשיב נעצר. בית המשפט קבע, כי קיימת בעניינו של המשיב עילת מעצר של מסוכנות, בשל אופיין החמור של העבירות המיוחסות לו. כן קבע, כי קיים במקרה דנן חשש מיוחד לשיבוש הליכי משפט, נוכח העובדה שהמשיב מכיר את משפחתה של המתלוננת.

4.ביום 7.3.05 התקיימה ישיבת הקראה בפני הרכב שלושה בבית המשפט המחוזי. ברם, עד למועד זה טרם התקיימה ישיבת הוכחות. כפי שעולה מהבקשה, העיכוב בשמיעת התיק נבע הן מהעומס בבית המשפט המחוזי והן מניסיונות הצדדים להגיע לידי הסדר. להלן השתלשלות הדברים כפי שתוארה בבקשה.

ביום 12.4.05 התקיים דיון, אך לבסוף הוחלט להעביר את התיק לידי הרכב אחר, על מנת לאפשר את שמיעת התיק בעניינו של המשיב בפני הרכב שונה מזה שנקבע לשמוע את התיק של הנאשם השני שפעל יחד עם המשיב. ביום 2.5.05 התקיים דיון בפני ההרכב החדש שנקבע, אך הוחלט, לבקשת באת כוח המשיב, לדחותו על מנת לאפשר לה לבוא בדברים עם המבקשת. ביום 17.5.05 הגישה באת כוח המשיב בקשה נוספת לדחות את הדיון בתיק. זאת, על רקע כתב אישום נוסף שהוגש בינתיים נגד המשיב ועל רקע הצורך לנהל משא ומתן עם המבקשת בהתחשב בכתב האישום החדש. ביום 8.6.05 הגישה באת כוח המשיב בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, מפני שטרם נפגשה עם המבקשת. ביום 6.7.05 הודיעה באת כוח המשיב, כי לא הגיעה להסכמה עם המבקשת ולפיכך ביקשה לקבוע מועדים להוכחות. בית המשפט קבע את התיק לשמיעת ראיות רק ליום 23.11.05. זאת, בשל יומנו העומס.

5.משהתארכו ההליכים והמשיב מצוי במעצר למעלה משמונה חודשים, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996, היא הבקשה שבפניי.

6.בדיון שהתקיים בבקשה, טענה באת כוח המבקשת כי בקרוב עומדים ההליכים להסתיים. להערכתה, ניתן יהיה לסיים את שמיעת ההוכחות במועד שנקבע בבית המשפט המחוזי ביום 23.11.05. לטענתה, חומרת העבירות המיוחסות למשיב מחייבת את המשך מעצרו עד לסיום ההליכים.

באת כוח המשיב, לעומת זאת, הביעה ספק בכך שניתן יהיה לסיים את שמיעת ההוכחות בישיבה אחת. לדבריה, המשך מעצרו של המשיב ייפגע בו פגיעה קשה, בעיקר נוכח מחלה ממנה הוא סובל. לטענתה, המשיב אינו מקבל במעצר את הטיפול הרפואי הנחוץ לו. מסיבות אלו מבקשת היא לדחות את הבקשה להארכת מעצר.

7.לאחר העיון בבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל. למסקנה זו הגעתי לאחר שקילת טענותיו של המשיב והאינטרס שלו להשתחרר ממעצר מול הצורך להבטיח את שלום הציבור מפני מסוכנותו ואת והמשך ההליכים מפני שיבושים. שיקולים אלו יש לשקול נוכח המועד הקרוב שנקבע לשמיעת הוכחות בבית המשפט המחוזי, והכל כמפורט להלן.

8.בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין האינטרס של הנאשם לחירות לבין האינטרס של הציבור להגנה, נוכח קיומו של חשש למסוכנותו של הנאשם ונוכח קיומו של חשש לשיבוש ההליכים המשפטיים. עם חלוף הזמן יתכן שיחול שינוי בנקודת האיזון הראויה לעומת זו שעמדה לנגד עיני בית המשפט במועד מתן ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים. אכן, התמשכות ההליכים – ועמם המשך מעצרו של הנאשם עוד בטרם הכרעת דינו – עשויה להטות את הכף לטובת שחרורו של הנאשם. תכלית זו עומדת ביסוד סעיף 61 לחוק, הקובע את אפשרות השחרור בנסיבות בהן הנאשם הוחזק במעצר לתשע חודשים ללא הכרעת דין.

יחד עם זאת, יש והסכנה הנשקפת מהנאשם, כמו גם החשש לשיבוש הליכים הקיים בנסיבות המקרה, מחייבים את המשך מעצרו מעבר לתשעה חודשים. אכן, יש ובית המשפט מסיק, כי על אף התמשכות ההליכים והשפעתם על נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם והאינטרס הציבורי, עוצמת האינטרס הציבורי היא כזו, שאין מנוס מהמשך מעצרו של הנאשם. תכלית זו עומדת ביסוד סעיף 62 לחוק, המסמיך את בית המשפט להורות על המשך המעצר, מעבר לתשעה חודשים.

9.העבירות המיוחסות למשיב עניינן בסחר בבני אדם. לא פעם נקבע, כי הסכנה הנשקפת לציבור בסוג זה של עבירות רבה היא, ועשויה להצדיק המשך מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 11730/04 מדינת ישראל נ' ברדיצ'בסקי (טרם פורסמה, ניתנה ביום 4.1.05); בש"פ 4893/05 מדינת ישראל נ' דוד שימישלשוילי (טרם פורסמה, ניתנה ביום 2.6.05); בש"פ 4783/05 מדינת ישראל נ' אברהם , (טרם פורסמה, ניתנה ביום 29.5.05); בש"פ 4963/05 מדינת ישראל נ' דאטו ארחיפוב , (טרם פורסמה, ניתנה ביום 29.5.05)). כדברי השופטת א' חיות:

"בית משפט זה עמד לא אחת על השיפלות והמסוכנות המגולמת בעבירות של סחר בבני אדם למטרות זנות, ונקבע כי הן מקימות עילת מעצר ומצדיקות שלא להורות על שחרור לחלופה (ראו: בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 9274/01 מדינת ישראל נ' ישי (לא פורסם)). אופיין זה של העבירות מהווה שיקול מרכזי, אם כי לא בלעדי, גם בהליך של בקשה להארכת מעצר הנאשמים מעבר לתשעה חודשים (ראו: בש"פ 10344/04 מדינת ישראל נ' פלדמן ואח' (לא פורסם); בש"פ 1256/02 מדינת ישראל נ' חיון (לא פורסם))." (בש"פ 11730/04 מדינת ישראל נ' בוריס ברדיצ'בסקי ואח' (טרם פורסמה, ניתנה ביום 4.1.05))

10.התמשכות ההליכים מעבר לתשעה חודשים אינו דבר ראוי. אולם במקרים מסוימים היא נובעת מנסיבות אובייקטיביות שאינן בשליטתה של המשיבה. על פי תיאור ההליכים שהובא לעיל, העיכובים נבעו רובם ככולם מניסיונות הצדדים להגיע לידי הסדר, ניסיונות שכנראה לא הניבו פרי. בינתיים נקבע מועד להוכחות ליום 23.11.05. באת כוח המבקשת טענה, כי במועד זה ניתן יהיה לסיים את התיק. אכן, העיון בבקשה מגלה שרשימת עדי התביעה שצריכים להעיד אינה ארוכה. גם אם, כדברי הסניגורית, לא תסתיים שמיעת ההוכחות בישיבה אחת, דומה שלא יידרש הרבה מעבר לכך. במצב דברים זה, סבורני כי יש לאפשר את השלמת ההליכים, העשויים להסתיים בקרוב, תוך המשך מעצרו של המשיב. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 29.3.05, מעצרו של המשיב נחוץ הן מפני הסכנה הנשקפת ממנו לציבור והן מפני החשש לשיבוש ההליכים שטרם התפוגג. אכן, כפי שראינו, טרם נשמעה עדותה של המתלוננת. מכאן שגם שיקול זה, שעמד לנגד עיני בית המשפט בהחלטתו לעצור את המשיב עד תום ההליכים, עוד עומד בעינו בשלב זה.

11.החלטתי היא אפוא, כי יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין, לפי המוקדם. כאמור, באת כוח המבקשת ציינה בפניי שלא יהיה צורך ביותר ממועד אחד להוכחות. יש להניח שבית המשפט המחוזי אכן יעשה מאמץ להביא לסיום ההליכים תוך פרק זמן קצר.

אשר לטיפול הרפואי הנחוץ למשיב. יש לצפות וכך אני מורה כי הרשויות המוסמכות יעשו את הנדרש שהמשיב יקבל טיפול מתאים למחלתו במסגרת שרות בתי הסוהר או בתאום עם גורמי חוץ. לא למותר להוסיף, כי במידה שהמשיב יסבור שטיפול מתאים לא ניתן לו במסגרת המעצר, תהא פתוחה בפניו הדרך לעתור לערכאות המתאימות בהקשר זה.

הבקשה מתקבלת אפוא.