בש"פ 10272/05 מדינת ישראל נ. אלכסנדר ז'וק

1.בפניי בקשה להארכת מעצר רביעית של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם, על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.כתב האישום שהוגש נגד המשיבים חושף רשת מסועפת של יבוא נשים מטשקנט דרך מוסקבה ומצרים לשם מכירתן לעסוק בזנות בישראל, ומייחס למשיבים, בנוסחו המתוקן, בצוותא עם אחרים, שישה עשר אישומים חמורים של קשירת קשר לפשע, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות בנסיבות מחמירות, הבאת אדם לזנות בנסיבות מחמירות ועבירות חטיפה לשם עיסוק בזנות, כליאת שווא (כנגד המשיב 1) אינוס (כנגד משיבים 3-2) ומעשה סדום (כנגד משיב 3).

3.עם הגשת כתב האישום הוגשו בקשות למעצרם עד תום ההליכים של המשיבים ושאר הנאשמים בפרשה. ביום 7.7.04 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' טימור) על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים בהסכמתו. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב 1 בטענת כרסום בראיות נדחתה ביום 6.2.05. ביום 22.8.04 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דברת) על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים, לאחר שקבעה שישנה תשתית ראייתית למכביר כנגדו. שתי בקשות לעיון חוזר שהגיש המשיב 2, בין היתר בטענות של כרסום בראיות והסתרת חומר חקירה מההגנה, נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. ביום 22.8.04 נעצר המשיב 3 עד לתום ההליכים בהוראת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' עמר) שקבע כי יש נגדו ראיות לכאורה לעבירות סחר בבני אדם, אינוס ומעשה סדום. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב 3 נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר שנקבע כי לא חל כל כרסום בתשתית הראייתית. ערר שהוגש על החלטה זו בבש"פ 11311/04 נדחה על-ידי בית משפט זה (כב' השופט גרוניס) ביום 20.12.04. המשיב 3 הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר, בה התקיים דיון ביום 30.10.05.

בית משפט זה נענה לבקשות המדינה והאריך פעמיים את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים ופעם נוספת בשישים יום (בש"פ 2298/05, בש"פ 5418/05, בש"פ 8308/05). בפניי הבקשה הרביעית להארכת מעצרם של המשיבים.

4.באת-כוח המדינה הדגישה את חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, וציינה כי כל בקשותיהם לשחרור נדחו על-ידי הערכאות השונות. באשר להתנהלות המשפט, ציינה כי במשפטם של המשיבים התקיימו עד כה 34 ישיבות הוכחות, בהן נשמעו פרשת התביעה, אשר הסתיימה בחודש אפריל, ופרשת ההגנה. בתום פרשת ההגנה הגישה התביעה מסמכים כעדויות הזמה. ביום 30.10.05 נשמעו שני עדי הזמה מטעם ההגנה, ונקבעה ישיבה נוספת ליום 6.11.05 לסיום שמיעת כל העדים. הפרקליטה הגישה את פרוטוקול הדיון מיום זה, והפנתה להחלטת בית המשפט, אשר בה הביע בית המשפט מורת רוח מהתנהלות הסניגוריה, ומכך שטרם זומנו עדי ההזמה. לפיכך נקבע דיון חדש לסיום שמיעת העדים ליום 4.12.05. כמו כן מציינת היא כי התיק עומד לפני סיום. נקבעו תאריכים להגשת סיכומי הצדדים, ונקבע מועד דיון להתייחסות הצדדים לסיכומים ליום 29.1.06. לטענתה, כאשר מדובר בפרשה מורכבת כגון זו אין מנוס מהתמשכות ההליכים. בית המשפט עשה את מירב המאמצים לנהל את התיק בקצב סביר, ואף התביעה הסכימה לוותר על עדי הזמה על מנת לא לעכב את ההליך. כן ציינה כי למשיב 1 מיוחסות עבירות של הדחה בחקירה, ולמשיב 2 מיוחסת עבירה של שיבוש מהלכי משפט. כן ציינה הפרקליטה את עברם הפלילי של המשיבים 2,3.

5.בא-כוחו של המשיב 1 טען כי התמשכות ההליך נבעה, בין היתר, מאיחודם של כל התיקים בפרשה. לדבריו, מאז הארכת המעצר הקודמת לא נשמעה אפילו עדות אחת הרלוונטית למרשו. סיבה נוספת להתארכות המשפט היתה לטענתו החומר החדש שהגישה התביעה בשלב פרשת ההגנה, שדרש לפיכך הגשתן של ראיות הזמה. הסניגור ציין, כי גם בדיון שנערך בהארכת המעצר השניה היה צפוי המשפט להסתיים במסגרת ההארכה המבוקשת, ודבר זה לא קרה. כעת, מציין הוא, ברור שאף הארכה הנוכחית המבוקשת לא תביא לסיום המשפט, שכן יש להביא בחשבון כי כתיבת הכרעת הדין עצמה תארך זמן רב, וזה כשלעצמו נימוק שלא ליתן את ההארכה המבוקשת כעת. לטענת הסניגור, המעצר של הנאשמים גורם להפעלת לחץ על הסניגורים והשופטים לסיים את המשפט, ובשל כך עלול הצדק להיפגע. באשר למשיב 1, טען הסניגור כי הוא לא ראה את בתו למעלה משנה. כן טען כי השיבוש המיוחס לו הינו שיחת טלפון שספק אם עשה. לדבריו בשלב זה של המשפט אין חשש לשיבוש ההליכים, שכן כל עדי התביעה כבר נשמעו.

בא-כוחו של המשיב 2 הוסיף וטען כי התארכות המשפט בשלב זה נגרמה בגלל התנהלות התביעה, שמצאה ראיה שנשתכחה או נעלמה ממנה במהלך פרשת התביעה, ובשלב כה מאוחר היה ראוי לוותר עליה, באשר ראיה זו היתה רלוונטית רק לאחד הנאשמים וגרמה להתארכות המשפט עבור כל הנאשמים. למרות זאת התעקשה התביעה להגישה, והיא שגרמה למעשה לשיהוי. הסניגור טען כי לא סביר שאדם ישב שנתיים במעצר, מה גם שברור שבטווח הארכה זו לא יסתיים ההליך.

בא כוחו של המשיב 3 טען כי למרשו מיוחסים שלושה אישומים בלבד מתוך כתב אישום המכיל שישה-עשר אישומים. כמו כן הוא מציין כי אף החלטה שניתנה בעניין מעצרו, לא קבעה למעשה שישנן ראיות לכאורה כנגד המשיב 3, ויתכן ואף תעמוד לו הגנת הטעות. לטענתו, עבירת מעשה הסדום המיוחסת למשיב 3 שנויה במחלוקת, ובאשר לעבירת הסחר המיוחסת לו, דובר בשכירת נשים ולא בסחר "הקלאסי". לטענתו, הוא התנגד לאיחוד התיקים בפרשה, שהביא להתארכות המשפט. לדבריו, רק כ-4-5 ישיבות נגעו לעניינו. הסניגור ציין כי בקשתו של המשיב 3 לעיון חוזר במעצרו ממתינה להחלטה. כמו כן למשיב 3 לא מיוחסת עבירת שיבוש, כל משפחתו פה וכאן גם מרכז חייו, כך שאין חשש להימלטות.

6.אודה, כי התלבטתי רבות בבקשה שהונחה בפניי. כידוע, ככל שתקופת המשפט מתארכת נוטה האיזון לעבר הגנה על חירות הנאשם, וכדברי בית משפט זה (כב' השופטת פרוקצ'יה) באחת הפרשות:

"במסגרת איזון בין השיקולים השונים ישנה משמעות, בין היתר, לשלב בהליך הפלילי בו מתבקש בית המשפט לקבוע אם לעצור אדם או לשחררו בחלופה, ועשוי להיות משקל שונה לאינטרס הציבורי מול זכויות הנאשם במיקטעים שונים של ההליך הפלילי. ברי כי למימד הזמן ואורך התקופה בה יושב נאשם במעצר ישנו משקל סגולי ניכר במעשה האיזונים, ולא במקרה קבע חוק המעצרים מגבלות של תקופה להחזקת נאשם במעצר עד לסיום משפטו. ברי, איפוא, כי ככל שתקופת מעצר הנאשם מתארכת לצורך ניהול משפטו כך משתנה משקלם היחסי של מרכיבי האיזון זה מול זה. ככל שהתקופה מתארכת, יגבר משקלו של אינטרס הנאשם בשחרור מול ערך ההגנה על אינטרס הציבור, ושיקלולם הכולל של ערכים אלה ומציאת נקודת האיזון הראויה ביניהם עשויים לעבור תהליך של שינוי עם חלוף העיתים" (בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (טרם פורסמה, ניתנה ביום 2.4.03) .

במקרה שבפניי המשיבים עצורים כשנה וחצי מאז הגשת כתבי האישום נגדם וזו הפעם הרביעית בה מתבקשת הארכת מעצרם מעבר לתשעה חודשים. ההארכה הנוכחית התבקשה לאחר שנמצאה על-ידי התביעה ראיה שלא הוגשה במסגרת פרשת התביעה. ראיה זו הביאה לצורך בזימון עדי הזמה מטעם ההגנה, דבר שעיכב, וככל הנראה עדיין מעכב, את סיומם של ההליכים בתיק זה. יתרה מכך- ראיה זו נוגעת אך לאחד הנאשמים בפרשה, שאינו צד לבקשה זו, ושאר הנאשמים ממשיכים להמתין לסיום משפטם מבלי שהמשך ההליך בשלב זה נוגע לאישומים כנגדם. באת-כוח המדינה הפנתה לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 30.10.05 ומיום 6.11.05 בו הביע בית המשפט את מורת רוחו מכך שעדי ההגנה שהיה בדעת הסניגוריה לזמן לא זומנו לאותם מועדים. עם זאת, יש לזכור כי עדים אלו זומנו לצורך הגנתו של נאשם 2 בלבד, שכאמור אינו צד לבקשה זו. יצוין אף כי בדיון מיום 6.11.05 ציין בא-כוחו של משיב 3 כי הוא מתנגד לדחיית הדיון בשל החשש כי דחייה זו תיזקף לחובת מרשו בבקשה להארכת מעצרו.

בהארכת המעצר האחרונה שהתבקשה כנגד המשיבים הסכים בית משפט זה (כב' השופטת חיות, בש"פ 8308/05) להאריך את מעצרם בשישים יום בלבד, תוך שהוא סבור כי הדיון בתיק מצוי על סף סיום. לכך יש להוסיף אף את העובדה כי כל עדי התביעה כבר נשמעו, כך שהחשש להשפעה על העדים מצד המשיבים נראה שהתפוגג. כמו כן, כיום נראה כי ייתכן שהכרעת הדין לא תינתן אף בתקופת הארכת המעצר המבוקשת בשל היקפו של התיק.

7.עם זאת, מנגד לשיקולים שהוזכרו לטובת שחרורם של המשיבים מהמעצר, קיימים שיקולים כבדי משקל, שלא ניתן להתעלם מהם, ואשר מצדיקים את המשך מעצרם של המשיבים.

המשיבים מואשמים בעבירות חמורות ביותר שעיקרן סחר בנשים לצורך העסקתן בזנות, עבירות עליהן נאמר על-ידי בית משפט זה כי הן מהעבירות הבזויות והנתעבות ביותר שבספר החוקים שלנו (בש"פ 9274/01 מדינת ישראל נ' ישי (טרם פורסמה, ניתנה ביום 7.12.01)). ההלכה היא כי עבירות אלו מקימות עילת מעצר ומצדיקות שלא להורות על שחרור לחלופת מעצר. כמו כן החשד לביצוען מהווה שיקול להארכת מעצר אף מעבר לתשעה חודשים (ראו בש"פ 10297/05 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסמה, ניתנה ביום 9.11.05) וההפניות שם).

בעניין שבפנינו מגולל כתב האישום מסכת חמורה ביותר של אירועים בה היו מעורבים לכאורה המשיבים. מהאישומים המיוחסים לכל אחד מהמשיבים עולה כי יחסם של המשיבים לנשים בהן הם סחרו לכאורה היה כלחפץ עובר לסוחר אשר הם יכולים לעשות בו כרצונם. יחס זה חרג מ"עיסוק" לשם רווח כספי קל, והפך לכאורה להתעללות של ממש במתלוננות, להשפלתן ולביזוין.

אמנם הסתיימה שמיעת עדי התביעה, אך נותר החשש להימלטותם של המשיבים מהדין, שמתחזק מעצם העובדה שהעונשים הקבועים על העבירות המיוחסות להם הם חמורים ביותר. מעבר לכך, חשש נוסף הינו שהנאשמים ימשיכו בפעילותם העבריינית. חשש זה לא ניתן להפגה על-ידי ערובות כספיות או על-ידי התנאת השחרור בתנאים מגבילים (ראו בש"פ ישי הנ"ל). לכך נוסף אף עברם הפלילי של המשיב 2 והמשיב 3, שכולל, בין היתר, עבירות בתחום הסרסרות. המשיב 3 ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום במהלך הליכים בתיק אחר, בו הואשם בעבירות סרסרות וניהול בית בושת.

באשר להתנהלות ההליכים במשפטם של המשיבים, נראה כי בית המשפט המחוזי עושה את מירב המאמצים הראויים לציון לסיים את המשפט במהרה. יש לזכור שמדובר בפרשה סבוכה ומורכבת, הכוללת מספר רב של נאשמים ועדים, ולפיכך יש להניח כי משפט כזה יתנהל לאורך זמן אף אם נעשים מירב המאמצים לסיימו במהרה. איחוד התיקים במקרה זה נבע, ככל הנראה, מהרצון לייעל את ההליכים ולחסוך מהעדים את הצורך להעיד בכל משפט בנפרד. שיקול שכזה הוא לגיטימי ומוצדק. ראוי לציין בהקשר זה את הקושי האובייקטיבי הקיים להתחיל ולסיים תיקים בהיקף כה גדול, מרובי נאשמים ועבירות, בטווח של תשעה חודשים, ולא אחת אף בתוספת של מספר הארכות מעצר מעבר לתקופה הנקובה בחוק, כאשר בדרך-כלל נדרש זמן לעיון בחומר החקירה רב ההיקף, לניהול ההליך הכולל חקירת עדים רבים, להגשת הסיכומים על-ידי הצדדים ולכתיבת הכרעת הדין. כל אלו, בתיקים מסוג זה, משהים את סיום ההליך לתקופת זמן שעלולה להיות ממושכת. בעניין שבפנינו דווקא נעשה מאמץ מטעם כל הצדדים לסיים את ההליכים, ויתכן, כטענת הסניגוריה, שהיה מקום לוותר על הגשת הראיה הנוספת בשלב כה מתקדם של הדיון. עם זאת, שיקול דעתה של התביעה בעניין זה נתון לביקורת בית המשפט ששומע את התיק. שיקול זה, גם אם עשוי להיות כפוף לביקורת, ואיני מביעה עמדה לעניין זה, אינו מצדיק התעלמות מהאינטרס הציבורי הבולט במקרה זה, שהוא המסוכנות הטבועה במי שנחשדים בעבירות מסוג זה בהיקף ובדרך בה בוצעו, על-ידי מספר נאשמים שחברו יחד למטרות נלוזות המושגות על-ידי פגיעה קשה בקורבנותיהם (ראו דבריו של כב' השופט לוי בהארכת המעצר הראשונה שהתבקשה בתיק זה: בש"פ 2298/05).

לפיכך, לאחר האיזון בין השיקולים העומדים על הפרק, מצאתי כי גם בשלב זה, ולמרות כל השיקולים התומכים בשחרורם של המשיבים, ידו של אינטרס הציבור עדיין על העליונה, ולכן החלטתי כי אין לשחרר את המשיבים ממעצרם, בתקווה כי יעשו מירב המאמצים על-ידי כל הצדדים כי המשפט אכן יסתיים ותינתן הכרעת הדין בתקופת ההארכה הנוכחית.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 977/04, 969/04 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

באשר למשיב 1 תחילת מניינה של התקופה יהיה ביום 12.11.05, ובאשר למשיבים 2 ו-3 יתחיל המניין ביום 23.11.05.