בש"פ 11311/04 אבי ממן נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בבאר שבע החליט לעצור את העורר עד תום משפטו. העורר עתר לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בקשתו נדחתה. על כך הוא מלין בערר זה.

2.העורר הינו אחד מבין 7 נאשמים הכלולים בכתב אישום אחד. התייחסות לעורר מוצאים אנו בשלושה מבין האישומים שבאותו כתב אישום. העבירות המיוחסות לעורר הן: קשירת קשר לפשע, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, הבאת אדם לידי מעשה זנות בנסיבות מחמירות, הלנת שוהים בלתי חוקיים, אינוס ומעשה סדום. מדובר בפרשה של הבאת נשים ארצה על מנת שיועסקו כאן בזנות. לעורר לא מיוחסת הבאתן של אותן נשים ארצה, אלא נטען כי הוא קיבל שתי נשים לרשותו והעסיקן בזנות. עבירות המין בוצעו, לפי הנטען, באחת הנשים. בשתי החלטות, החלטת המעצר וההחלטה בעיון חוזר, פירט בית המשפט המחוזי באריכות את הראיות הקיימות נגד העורר. חרף הטיעונים שהוצגו בפניי על ידי הסנגור המלומד לא מצאתי שטעה בית המשפט המחוזי, משקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכי לא חל כרסום משמעותי בראיות. לעניין עבירות המין הצביע בית המשפט המחוזי על כך שלמצער נמצאה תשתית מספקת באשר לעבירה של מעשה סדום.

3.הסנגור המלומד טען, בין היתר, כי העורר הופלה לעומת אדם אחר שהועמד לדין בכתב אישום נפרד באותה פרשה של הבאת נשים ארצה לעיסוק בזנות. עניינו של אותו אחר בא בפני בית משפט זה בבש"פ 7848/04. בהליך האמור הסכימה המשיבה לשחרורו של אותו אחר ונטען בפניי, כאמור, שאם אותו אחר שוחרר, הרי מקל וחומר יש לשחרר את העורר דנא. מעיון בהחלטה מיום 7.9.04 עולה כי לאותו אחר אין עבר פלילי וכי הוא חדל מיוזמתו מפעילות עבריינית מספר חודשים לפני שהמשטרה חשפה את הפרשה וערכה מעצרים. די לציין, כי לעורר עבר פלילי בעבירות מסוגים שונים, בין היתר עבירות של החזקת מקום לשם זנות וסרסרות למעשי זנות. הוא הורשע בחודש אפריל 2004 בבית משפט השלום בירושלים לגבי עבירות שבוצעו בשנת 2002. העבירות בתיק הנוכחי בוצעו, על פי הנטען בכתב האישום, בראשית השנה הנוכחית. המסקנה המתבקשת היא כי לא ניתן ללמוד מן המקרה של האחר לעניינו של העורר.

4.סיכומו של דבר הוא שלא מצאתי ממש בערר והנני מחליט לדחותו.