בש"פ 11730/04 מ"י נ. בוריס ברדיצ'בסקי

בפניי בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. המשיבים 1, 4 ו-5 נתנו את הסכמתם לבקשה והוריתי על הארכת מעצרם בהתאם. החלטה זו עניינה בבקשה ככל שהיא נוגעת להארכת מעצרם של המשיבים 2, 3 ו-6.

1.המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים, וכתב האישום המאוחד והמתוקן שהוגש נגדם ונגד שלושה אחרים, כולל אחד עשר אישומים, בהם מתוארת פרשה קשה שעניינה סחר בבני אדם למטרות זנות. בכתב האישום נטען כי המשיבים 1 ו-2 נהגו "לרכוש" נשים שהגיעו לישראל ממצרים ו"למכור" אותם לאנשים שונים ברחבי הארץ לשם עיסוק בזנות, ביניהם המשיבים 3-5 והמשיב 6. משיבים אלה, כך נטען, הפעילו מקומות בהם הועסקו נשים בזנות ובחלק מאותם מקומות פעלו מטעמם נאשמים נוספים, שאף נגדם הופנה כתב האישום. בהתאם להוראות המשיבים 3-5 ו-6, כך נטען, הועסקו הנשים ש"נרכשו" בזנות, לעיתים בניגוד לרצונן ותוך שהמשיבים ועובדיהם כולאים אותן, מאיימים עליהן ומנצלים את מצוקתן. למשיב 1, למשיב 4 ולנאשם נוסף, אף מיוחסים מעשי אינוס ומעשי סדום שביצעו במספר נשים. למשיב 2 מיוחסות עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (חמש עבירות), גרימה לאדם שיעזוב את המדינה בה הוא מתגורר כדי לעסוק בזנות (ארבע עבירות), הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, ועבירה במסגרת ארגון פשיעה (ארבע עבירות). למשיב 3 מיוחסות עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (ארבע עבירות), הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות (שלוש עבירות), כליאת שווא (שלוש עבירות), סרסרות למעשה זנות (שלוש עבירות), סחיטה באיומים, ניהול ארגון והכוונת פעילות בארגון פשיעה (שתי עבירות), ועבירה במסגרת ארגון פשיעה (חמש עבירות). כן מיוחסות למשיב זה עבירות של שידול להתחזות כאדם אחר וקבלת דבר במרמה, בגין הוראתו לאחר לשכור עבורו דירה לשם הסתרת הנשים אותן העסיק בזנות, באמצעות תעודת זהות מזויפת. למשיב 6 מיוחסות עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (ארבע עבירות), הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות (שתי עבירות), סרסרות למעשה זנות, סחיטה באיומים, ניהול ארגון והכוונת פעילות בארגון פשיעה (שתי עבירות), ועבירה במסגרת ארגון פשיעה (חמש עבירות).

2.כתב האישום המקורי הוגש ביום 25.12.2003, והופנה כנגד המשיבים 3 ו-6 ושני נאשמים נוספים. כחודש לאחר מכן הוגש כתב אישום נוסף כנגד כל המשיבים וביום 18.2.2004 אוחדו שני התיקים. אשר להליכי המעצר ייאמר בתמצית כי משיבים 1-5 נעצרו עד תום ההליכים נגדם ביום 22.4.2004 ואילו ההחלטה בעניין מעצרו של המשיב 6, אשר בית המשפט המחוזי הורה תחילה על שחרורו, נתקבלה ביום 4.5.2004 במסגרת בקשה לעיון חוזר שהגישה המבקשת, בעקבות האישומים החדשים שיוחסו לו בכתב האישום הנוסף שהוגש. להשלמת התמונה יצוין כי למעשה לא שוחרר המשיב 6 ממעצרו, משום שבית משפט זה אליו הוגש ערר על החלטת השחרור עיכב את שחרורו עד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר וערר שהגישו המשיבים 3 ו-6 לבית משפט זה על ההחלטה לעוצרם נדחה (החלטת השופט גרוניס מיום 16.8.2004 בבש"פ 7323/04).

3.משחלפו תשעה חודשים מאז נעצרו המשיבים ומשפטם לא נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם. ביום 14.10.2004 נתקבלה הבקשה, ובית המשפט ציין בהחלטת ההארכה את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים, וכן את העובדה שעד לאותו מועד התקיימו עשר ישיבות הוכחות (החלטת השופט טירקל בבש"פ 8493/04).

עתה, לקראת תום תקופת ההארכה הראשונה שבה המבקשת ופונה לבית משפט זה בבקשה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים, בציינה כי במהלך תקופת ההארכה הראשונה התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, שתי ישיבות אחרות בוטלו לבקשת באי כוח המשיבים 2 ו-3 וישיבה אחת בוטלה משום שהנאשמים לא הובאו אליה ממקום מעצרם. המבקשת מוסיפה ומציינת כי ישיבה נוספת נקבעה ליום 19.1.2005 ובה עתידה להסתיים פרשת התביעה. המבקשת חוזרת ומדגישה גם בבקשה הנוכחית את הסכנה הרבה הנשקפת לציבור מן המשיבים, אם ישוחררו. המשיבים 2, 3 ו-6 התנגדו לבקשה וטענו כי משפטם עתיד להימשך עוד זמן רב וכי ניתן להפיג את מסוכנותם בדרך של חלופה, בייחוד נוכח העובדה שאין להם כל עבר פלילי. עוד טענו משיבים אלה כי חלק מכתב האישום המאוחד אינו נוגע אליהם, וכי אין מקום לזקוף לחובתם את ניהולו המורכב של המשפט.

4.בתום דיון בבקשה שהתקיים ביום 23.12.2004 הוריתי כי הצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מועדי ישיבות נוספים בהתאם ליומנו ובהקדם האפשרי, וכן הוריתי על מעצר המשיבים עד למתן החלטה אחרת. דיון משלים בבקשה נקבע ליום 2.1.2005. במועד זה הגישה המבקשת לעיוני החלטה של בית המשפט המחוזי בה נקבעו ארבע ישיבות נוספות להוכחות, שתיים בחודש פברואר ושתיים בתחילת חודש מרץ. המבקשת ציינה כי ישיבות אלה נקבעו על מנת לסיים את שמיעת פרשת ההגנה, ולאחר שבאי כוח הנאשמים פירטו במסגרת ישיבת תזכורת שזומנה את העדים שבכוונתם להעיד מטעמם. נוכח החלטת בית המשפט המחוזי טענה המבקשת כי המשפט עתיד להתקדם באופן ממשי בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, וכי שיקול זה מטה אף הוא את הכף אל עבר קבלת הבקשה.

5.דין הבקשה להתקבל. המעשים המיוחסים למשיבים 2, 3, ו-6 חמורים ונלוזים הם, ומצביעים על מסוכנותם היתירה. המשיבים לא בחלו, לכאורה, להעביר את הנשים בהן סחרו מיד ליד, כרכוש שכל תכליתו היא השאת רווחים. תיאורי ה"קניה" ו"המכירה" המופיעים בכתב האישום קשים הם ונדמים לתיאורי קניה ומכירה של בהמות בשוק הכוללים בדיקה, מישוש, לא אחת אף "בחינת הסחורה" באופן אישי על ידי ה"קונים" וכן כליאה של הנשים תוך איומים והשפלות. לא למותר לציין כי נגד המשיבים 3 ו-6 הוגש כתב אישום נוסף על זה הנוגע לענייננו, וגם במסגרתו מיוחסות להם עבירות של הבאת אדם לעסוק בזנות בנסיבות מחמירות.

בית משפט זה עמד לא אחת על השיפלות והמסוכנות המגולמת בעבירות של סחר בבני אדם למטרות זנות, ונקבע כי הן מקימות עילת מעצר ומצדיקות שלא להורות על שחרור לחלופה (ראו: בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 9274/01 מדינת ישראל נ' ישי (לא פורסם)). אופיין זה של העבירות מהווה שיקול מרכזי, אם כי לא בלעדי, גם בהליך של בקשה להארכת מעצר הנאשמים מעבר לתשעה חודשים (ראו: בש"פ 10344/04 מדינת ישראל נ' פלדמן ואח' (לא פורסם); בש"פ 1256/02 מדינת ישראל נ' חיון (לא פורסם)). אל מסוכנותם של המשיבים במקרה הנדון מצטרפת גם ההתרשמות כי המשפט מתנהל בקצב סביר וכי פרק הזמן הארוך שעבר מאז הגשת כתב האישום אינו נובע ממחדלים של מי מן הצדדים אלא ממורכבותה של הפרשה. נוכח המועדים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי יש לקוות כי שמיעת ההוכחות תסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, וכי תידרש לכל היותר תקופת הארכה אחת נוספת על מנת לסיים את המשפט בעוד המשיבים במעצר. למותר לציין, כי בקשה לעניין תקופת הארכה נוספת אם תוגש, תישקל לגופה על פי הנתונים הרלוונטיים כפי שיוצגו אותה עת.

הבקשה מתקבלת, אפוא, ואני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 3 ו-6 בתשעים ימים מיום 24.12.2004, וכן על הארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים מיום 26.1.2005, או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 667/03, 708/04 בבית המשפט המחוזי בירושלים לפי המוקדם.