בש"פ 4925/09 מדינת ישראל נ. שלומי אוחיון

זוהי בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים 2 ו-3 בתשעים ימים החל מיום 24.6.2009 ושל המשיב 1 בתשעים ימים החל מיום 9.7.2009.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם, בין השאר, עבירות של נסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. על-פי הנטען בכתב האישום, המשיבים 1 ו-2 הפעילו יחד בית קפה בטבריה ששימש גם מועדון למשחקי קלפים. בין המשיבים 1 ו-2 לבין כפיר ויניב דדון, בני דודתם של המשיבים 1 ו-3, התעורר סכסוך עסקי לגבי חלק ממשחקי הקלפים במועדון, שבהם היו שותפים גם כפיר ויניב. במסגרת שיחה עם כפיר ויניב, ביום 1.6.2008, הזמין המשיב 1 את השניים למועדון ואמר להם שגם המשיב 2 יהיה נוכח בפגישה. כשנכנסו כפיר ויניב למועדון בודדו הנאשמים את כפיר מיניב, והמשיב 1 שלף אקדח וירה בכפיר בכוונה לגרום למותו; המשיב 1 המשיך לירות גם לאחר שכפיר נפל לקרקע. לאחר מכן החל המשיב 1 לירות לעבר יניב, שהגן על עצמו בעזרת כיסא. המשיב 1 חדל מן הירי רק לאחר שיניב התחזה למת. כפיר נפגע באורח אנוש מן הירי; יניב נפצע קל מרסיס שחדר לרגלו. המשיבים נמלטו מן המקום. כשהמשיב 2 הגיע לביתו הוא אמר לאשתו לארוז תיק עם חפצים אישיים, השליך את החולצה שלבש באירוע לפח אשפה, ונסע עם אשתו לבית גיסתו בקריית שמונה. המשיב 1 נמלט מהמקום, עזב את העיר טבריה ונתפס רק ביום 3.7.2008.

מעצרו של המשיב 1 הוארך בהסכמה ביום 28.8.2008 עד לתום ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי האריך ביום 11.9.2008 גם את מעצרם של המשיבים 2 ו-3 עד לתום ההליכים המשפטיים. בית המשפט ציין כי המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנתם הרבה, והוסיף כי קיים בעניינם חשש מפני שיבוש הליכי משפט וניסיון המלטות מן הדין. ערר על ההחלטה נדחה על ידי בית משפט זה ביום 15.10.2008. מעצרם של המשיבים 1 ו-2 הוארך בהסכמה לתקופה של 3 חודשים על ידי

השופט ח' מלצר ביום 12.3.2009 ואילו מעצרו של המשיב 3 הוארך על ידי השופט מלצר ביום 18.3.2009. בהחלטה ציין השופט מלצר כי העיכובים בהתנהלות ההליכים רובצים לפתחם של המשיבים וכי העבירות המיוחסות למשיב 3 חמורות והמסוכנות העולה מהן גבוהה. לפיכך, הורה השופט מלצר על המשך מעצרו של המשיב, על אף שמדובר באדם שניהל עובר למעשים המתוארים בכתב האישום אורח חיים נורמטיבי וניכר כי המעצר "משפיע עליו ונותן בו את אותותיו". השופט מלצר

הוסיף כי החלטתו "לא באה לסגור את הדלת לשקול ביחס למשיב [3] חלופת מעצר מהודקת מאד בעתיד, שכן יתכן ובהמשך הדרך תשתנה לגביו נקודת האיזון". בתקופה שבין הארכת מעצרם של המשיבים לבין מועד הגשת הבקשה הנוכחית התקיימו ארבע ישיבות הוכחות בתיק שבמהלכן הסתיימה עדותו של עד התביעה הראשי, יניב. מועדים אפשריים אחרים נדחו לטענת המבקשת לפי בקשת באי כוחם של המשיבים.

המבקשת מציינת כי מהמשיבים נשקפת מסוכנות רבה לאור העבירות שבהן הם מואשמים. עוד נטען כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט מצידם, לאור העובדה שחלק מהעדים הם קרובי משפחתם של המשיבים ולאור עדותו של יניב בדבר הבטחות ואיומים שהושמעו באוזניו במטרה להניאו ממתן עדות. עוד נטען כי לאור ניסיונותיהם של המשיבים 1 ו-2 להימלט מן הדין אין לשחררם לחלופת מעצר. לבסוף, טוענת המבקשת כי התמשכות ההליכים בתיק נובעת רובה ככולה מהתנהלותם של המשיבים ובאי כוחם. בדיון שנערך לפני ציינה המבקשת כי בינתיים התקיימו שמונה ישיבות הוכחות בתיק, ונקבע מועד הוכחות נוסף בתחילת החודש הבא.

באי כוחם של המשיבים 1 ו-2 מכירים בכך שהעיכובים בניהול המשפט בתחילתו נבעו בעיקר מהתנהלותם שלהם. עם זאת, לטענתם, כיום אין לתלות במשיבים את ההתנהלות האיטית של ההליך. לדבריהם, עד כה נשמעו רק שני עדים מתוך 41 עדי תביעה צפויים וקבוע רק דיון הוכחות אחד נוסף בהמשך הדרך. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מקום להאריך את מעצרם של המשיבים פעם נוספת. לטענת בא כוחו של המשיב 2, קיים הבדל בין המעורבות שלו באירועים לבין מעורבותו של המשיב 1 ויש בכך כדי להעיד על מסוכנותו הפחותה. בא כוחו של המשיב 3 מדגיש את עברו הנקי של המשיב 3, את שירותו הצבאי הקרבי ואת מעורבותו הפחותה באירועים. לדבריו, המשיב 3 נמצא במצב נפשי קשה מאד עקב המעצר ויש להתחשב בכך. לבסוף, מציין בא כוחו של המשיב 3 כי הטענות לגבי שיבוש הליכי המשפט וניסיונות ההימלטות מתייחסות אך ורק למשיבים האחרים. בתגובה לדברי בא כוחו של המשיב 3, ציינה המבקשת, בין השאר, כי בינתיים הוגש כתב אישום נגד המשיב 3 בגין עבירות אלימות ואין לומר כי מדובר במי שאינו מעורב בפלילים.

דין הבקשה להתקבל. אכן, הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים היא החריג לכלל הקבוע בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וראוי שהיא תיעשה בזהירות הראויה. עם זאת, המקרה שלפנינו נכנס לגדר המקרים שבהם יש להאריך את המעצר אף מעבר לתשעה חודשים, ובפעם השנייה. העבירות שבהן מואשמים המשיבים והנסיבות המתוארות בכתב האישום חמורות במיוחד ומלמדות על מסוכנות מובהקת. אכן, קיימים הבדלים במעשים המיוחסים למשיבים השונים בפרשה, אולם גם אם חלקם של המשיבים 2 ו-3 בפרשה קטן מחלקו של המשיב 1, מדובר עדיין במעשים חמורים ביותר, הקשורים קשר הדוק וממשי למעשיו של המשיב 1. המסוכנות הברורה של הנאשמים, בהתחשב בנסיבות, פורטה בהחלטות הקודמות שניתנו על ידי הערכאות השונות ואין צורך לחזור על הדברים. יש לציין עם זאת לגבי המשיב 3 כי לפי הודעת המדינה הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירת אלימות לא מכבר, ויש בכך כדי להשפיע על נקודת האיזון בעניינו, שנבחנה עד עתה לאור עברו הנקי וחייו הנורמטיביים עובר לאירועים המתוארים בכתב האישום. התנהלות המשפט בשלביו הראשונים לא הייתה תקינה, וזאת בעיקר בשל אשמם של המשיבים ובאי כוחם. אין להתעלם מכך בשעה שבוחנים את השלב הנוכחי שבו נמצא ההליך ביחס לזמן שבו שוהים המשיבים במעצר. במהלך תקופת הארכת המעצר, אף אם הדיונים לא התנהלו בקצב משביע רצון לחלוטין הייתה התקדמות בשמיעת התיק ובנסיבות המקרה אין בכך כדי להטות את הכף לגבי הארכת מעצרם של המשיבים.

אשר לדיונים הקבועים לעתיד, יש לומר כי נכון להיום מדובר במצב שאינו תקין שכן קבועה ישיבה אחת בלבד להמשך שמיעת ראיות, בתחילת חודש יולי הקרוב. אין להשלים עם סיטואציה שבה נקבע מועד דיון אחד בלבד, לפני פגרה שתעכב ככל הנראה את התקדמות ההליכים בתיק שמתנהל מזה זמן רב, ושעוד צפויות בו ישיבות רבות. חזקה על בית המשפט המחוזי שיעשה כל מאמץ לקבוע מועדי דיונים נוספים בתיק עוד בטרם תחל הפגרה, וזאת גם אם ישנם קשיים בתיאום מועדים הנוחים לכל הצדדים. חובתו של בית המשפט להבטיח כי הנאשמים יזכו במשפט מהיר ככל האפשר. ברי כי לקצב התנהלות ההליכים תהא השפעה בכל התדיינות שתסוב בעתיד על האפשרות שמעצרם של המשיבים יוארך פעם נוספת.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים מוארך לתקופה של שלושה חודשים, או עד למתן פסק בתפ"ח 18/08 – הכל לפי המוקדם יותר.