בש"פ 4162/09 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשתה של המדינה להארכת מעצר שנייה של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ), החל מיום 20.5.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח

3723-05-08 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם מביניהם.

רקע עובדתי

1.

ביום 19.5.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד המשיבים במסגרתו יוחסה למשיב 2, יליד 1992, עבירת הריגה – לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ). על פי כתב האישום במהלך שנת 2007 דקר המנוח את אחיו של המשיב 1. ביום 26.4.2008, סמוך לשעה 05:00 הבחין פלוני, שכנגדו הוגש כתב אישום נפרד בגין מעורבותו בפרשה דנן, במנוח כשהוא יושב על המדרכה במתחם המועדונים באזור התעשייה בראשון-לציון. פלוני דיווח על כך למשיב 1 והאחרון ביקש מהמשיב 2 לפנות למנוח ולהוביל אותו לאזור "החולות" הסמוך. המשיב 2 פנה למנוח ווידא את זהותו ולאחר מכן משך את המנוח לכיוונה של סמטה חשוכה. המשיב 1 הצטרף למשיב 2 ויחדיו הם הובילו את המנוח לסמטה חרף התנגדותו ושם הכו אותו. המשיב 1 הוציא מבגדיו סכין מתקפלת שאורך הלהב שלה תשעה סנטימטרים, אותה נטל קודם לכן מפלוני, ודקר את המנוח דקירה בעומק של שבעה עד שמונה סנטימטרים באפרכסת אוזן שמאל אשר חדרה את הרקמות הרכות של הצוואר ושרירי הצוואר ופגעה בעורק וגרמה מייד לדימום מאסיבי. המשיב 1 ברח מזירת האירוע בעוד שהמשיב 2 חנק בשלב מסוים את המנוח והמשיך להכותו עד שהאחרון התמוטט ונפל. מאמצי ההחייאה של המנוח שבוצעו בבית החולים "אסף הרופא" אליו הוא הובהל במצב אנוש באמבולנס כשלו ובשעה 06:10 נקבע מותו. לשם בהירות התמונה יצויין כי פלוני הודה בעובדות כתב האישום שהוגש כנגדו וביום 21.12.2008 הרשיעו בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ז' כספי ) בעבירת הריגה – לפי סעיף 298 לחוק העונשין. בא כוח המדינה ציין בדיון שנערך לפניי כי לאחרונה הושתו על פלוני עשר שנות מאסר.

ההליכים המשפטיים עד כה

2.

המשיבים כפרו בעובדות כתב האישום. ביום 29.6.2008 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' לורך ) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. ביום 7.9.2008 החלה להישמע פרשת התביעה אשר נמשכה על פני מספר דיונים שהתקיימו בחודשים ספטמבר-דצמבר 2008. ביום 19.1.2009 נקבעה ישיבת הוכחות בה הייתה אמורה להישמע פרשת ההגנה ובכך לסיים את שלב ההוכחות בתיק. במועד זה התייצב עו"ד ש' בלומנפלד והודיע כי הוא קיבל על עצמו את ייצוגו של המשיב 1 במקום בא כוחו הקודם, עו"ד א' כהן מטעם הסנגוריה הציבורית, והודיע כי דרושה לו ארכה לשם לימוד התיק. לטענתה של המדינה, בא כוחו של המשיב 2 הודיע כי הוא מסכים לדחייה ולכל בקשת הארכת מעצר שתידרש.

3.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים תוך תקופה של תשעה חודשים מיום החלטת בית המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים, הגישה המדינה בקשה בהסכמה לבית משפט זה, על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, במסגרתה ביקשה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים החל מיום 19.2.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 3723-05-08, לפי המוקדם מביניהם.

ביום 9.2.2009 נעתר בית משפט זה (כבוד השופט ס' ג'ובראן, בש"פ

1249/09) לבקשה הנ"ל (להלן – הארכת המעצר ).

4.

לאחר הארכת המעצר, ביום 16.2.2009 החלה פרשת ההגנה ובא כוחו של המשיב 1 ביקש לחזור בו מההסכמה שניתנה בתחילת פרשת התביעה על ידי סנגורו הקודם בדבר שרשרת המוצגים ביחס לסכין - כלי הרצח. ביום 2.3.2009 התיר בית המשפט המחוזי למשיב 1 לחזור בו משרשרת המוצגים כאמור ונקבע דיון לשמיעת הראיות. בא כוחו של המשיב 2 סרב להעיד את מרשו לפני שתסתיים הבאת הראיות מטעם המדינה ומטעם המשיב 1. ביום 30.3.2009 וביום 23.4.2009 התקיימו דיוני הוכחות בהם העידו עדי תביעה. הארכת מעצרם של המשיבים אמורה לפקוע ביום 20.5.2009 אולם משפטם של המשיבים טרם הסתיים וכבר בשלב זה נקבע דיון הוכחות נוסף ליום 24.5.2009 לסיום פרשת התביעה וההגנה, מלבד עד מומחה אחד מטעם ההגנה ששמיעת עדותו נקבעה ליום 11.6.2009.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

לטענת המדינה, מסוכנותו של המשיב 2 לביטחון הציבור לא קהתה בחלוף הזמן. כך טוענת המדינה כי עברו הפלילי של המשיב 2 כמו גם חומרת העבירה המיוחסת לו ונסיבות ביצועה, מלמדים על הצורך בהארכת מעצרו גם כעת. לבסוף, טוענת המדינה כי המשפט בעניינם של המשיבים התנהל בקצב משביע רצון, כאשר העיכובים שנוצרו קשורים להחלפת הייצוג של משיב 1 וכן בחזרתו מהסכמתו בעניין שרשרת המוצגים כאמור כאשר שלב הבאת הראיות אמור להסתיים ביום 11.6.20029. לפיכך, מבקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים החל מיום 20.5.2009 או

עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 3723-05-08, לפי המוקדם מביניהם.

הארכת מעצר בעניינו של המשיב 1

6.

יצויין כי ביום 14.5.2009 נתן בא כוחו של המשיב 1, עו"ד ש' בלומנפלד, את הסכמתו להארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים כמבוקש. ביום 15.5.2005 נעתרתי לבקשת המדינה ככל שהיא נוגעת למשיב 1 והוריתי על קיום דיון בעניינו של המשיב 2 ביום 17.5.2009.

תגובת המשיב 2

7.

בא כוח המשיב 2 – עו"ד גור-אריה קרמניצר – טען בעל פה כי סבור הוא שבטרם יורה בית משפט זה על הארכת מעצרו של מרשו, יש להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו שכן הסיבה לשהיית מרשו במעצר היא כי בעת שהורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים כנגדו, לא נמצאה לו חלופת מעצר הולמת במסגרת רשות חסות הנוער. ואולם, לטענתו יתכן כי הנסיבות השתנו בעת הזו ואפשרי הדבר כי תאותר חלופת מעצר הולמת במסגרת רשות חסות הנוער או למצער במסגרת מעצר בית בפיקוח אמו של המשיב 2. לבסוף, טען בא כוח המשיב 2 כי אף אם ניתנה הסכמה בבית המשפט המחוזי לפיה המשיב 2 לא יביע התנגדות להארכת מעצרו ככל שזו תידרש בהמשך בשל דחיית שלב ההוכחות במשפטו עקב החלפת ייצוגו של המשיב 1, הרי שאין בכך לסתור את הצורך בעריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 2 בשל חלוף הזמן.

8.

בתגובה לטענתו של בא כוח המשיב 2 לפיה יש לערוך תסקיר מעצר, טען בא כוח המדינה – עו"ד שאול כהן – כי המדינה מתנגדת לאפשרות אותה העלה בעל פה בא כוח המשיב 2 לפיה בית משפט זה יורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של מרשו על מנת לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר במסגרת רשות חסות הנוער או למעצר בית בפיקוח אימו. בא כוח המדינה טען כי ככל שבא כוחו של המשיב 2 מבקש כי יוכן תסקיר מעצר בעניין מרשו, הרי שהאכסניה המשפטית המתאימה לכך היא בית המשפט המחוזי וכי המדינה לא תתנגד כי יוכן תסקיר מעצר בעניינו אם וכאשר תוגש בקשה שכזו לבית המשפט המחוזי ועל פי שיקול דעתו של האחרון. ואולם, טוען בא כוח המדינה כי כל עוד לא עומד בפני בית משפט זה תסקיר מעצר ולאור הטעמים שפורטו לעיל יש להאריך את מעצרו של המשיב 2 כמבוקש.

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להתקבל. הלכה היא כי השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלת הארכת מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב [ראה למשל: החלטתו של חברי, השופט ס' ג'ובראן, בש"פ 3082/09 מדינת ישראל נ' לייזרזון (לא פורסם, 10.5.2009)]. חומרת המעשים המיוחסים למשיב 2 כמו גם נסיבות ביצוען קשות הן ומצביעות על מסוכנותו. בא כוחו של המשיב 2 אף לא טען כי מסוכנותו של מרשו פחתה. מאחר ובית המשפט המחוזי קבע כי אין בנמצא חלופת מעצר הולמת עבור המשיב 2 ולאור מסוכנתו הרי שלא אוכל להורות על שחרורו לחלופת מעצר. על כך יש להוסיף כי העיכוב בהתקדמות משפטו של המשיב 2 נגרם בשל החלפת ייצוגו של המשיב 1, כאשר נטען לפניי ולא הוכחש כי המשיב 2 נתן הסכמתו להארכת מעצר ככל שזו תידרש עקב החילוף בייצוג כאמור. לעת זו התקדמות משפטו של המשיב 2 סבירה היא על אף העיכוב שחל בשל חילוף ייצוגו של המשיב 1. פרשת התביעה כמו גם פרשת ההגנה עתידות להסתיים תוך זמן קצר באופן יחסי, כאשר העד האחרון מטעם ההגנה אמור להעיד כבר ביום 11.6.2009. על כן, משפטו של המשיב 2 אינו צפוי להתמשך פרק זמן ארוך מדיי, ובמסגרת האיזון הכולל של האינטרסים המתנגשים ובשים לב למסוכנות של המשיב 2, לא אוכל להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

10.

בנוסף לכך, איני רואה מקום כי בית משפט זה הוא שיורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 2, וככל שבא כוח המשיב 2 סבור כי זאת הדרך הנכונה לפעול בה, הרי שהדרך פתוחה בפניו לעשות כן באמצעות פנייה לבית המשפט המחוזי.

11.

אשר על כן, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים החל מיום 20.5.2009 או

עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 3723-05-08, לפי המוקדם מביניהם.