בש"פ 4289/09 מדינת ישראל נ. רפי אוחנה

לפניי בקשתה של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ), החל מיום 4.6.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1120/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

עובדות

1.

עניינו של המשיב הגיע לפתחו של בית משפט זה פעמים רבות ואף בהזדמנויות שונות במסגרת התיק דנן. החלטתו האחרונה של בית משפט זה בעניינו של המשיב ניתנה על ידי החתום מטה ביום 11.5.2009 [בש"פ 3678/09 אוחנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2009)]. היריעה קצרה מלהכיל את המסכת העובדתית המורכבת בעניינו של העורר במלואה, ומשזו תוארה בהחלטתו הנ"ל של החתום מטה אין מקום לחזור עליה בשנית אלא בצורה תמציתית.

2.

ביום 23.6.2004 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתפ"ח 1120/04 הנ"ל כנגד המשיב ונאשמים אחרים. כתב האישום ייחס למשיב עבירות שונות ובהן גם רצח – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ) והריגה – עבירה לפי סעיף 298 יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין. כתב האישום מתאר קשר שקשרו המשיב ואחיו, משה אוחנה, עם הנאשמים הנוספים וירון סנקר (להלן – סנקר ), על מנת לפגוע בדמויות שחשדו בהן כי היו מעורבות ברצח אחיהם, חנניה אוחנה ז"ל.

הליכים קודמים

3.

לאחר שהוגש כתב האישום בבית המשפט המחוזי, עתרה המבקשת למעצרם של המשיב והנאשמים האחרים עד תום ההליכים ובית המשפט נעתר לה. משפטו של המשיב לא הסתיים בתום תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום ובית משפט זה נעתר בהזדמנויות שונות לבקשות שהגישה המבקשת להארכת מעצרו. העיכוב בשמיעת משפטו של המשיב נבע בעיקרו מהתמשכות משפטו של עד התביעה המרכזי במשפט, סנקר, אשר הפליל את המשיב ואחרים בהודעות מפורטות שמסר במשטרה והועמד לדין בנפרד, שכן על פי הלכת קינזי [ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 477 (1976)], לא ניתן היה להעיד את סנקר במשפטו של המשיב כל עוד לא הסתיים משפטו שלו. ביטולה של הלכת קינזי בחודש אוקטובר 2006 איפשר את המשך ניהול משפטו של המשיב.

4.

במסגרת הבקשה העשירית להארכת מעצרו של המשיב הורה בית משפט זה ( כבוד השופט

א'

לוי ), ביום 24.1.2007, במסגרת בש"פ 59/07 על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ככל שתימצא חלופה הולמת על ידי בית המשפט המחוזי. בית משפט זה נימק את החלטתו בכך שהמשיב שהה למעלה משנתיים וחצי במעצר עת ניתנה החלטתו, וכי השתכנע שמשפטו צפוי להימשך לפחות שנה נוספת. לאחר שנבחנה חלופת מעצר על ידי בית המשפט המחוזי, שוחרר המשיב בחודש נובמבר 2007 לחלופת מעצר במסגרתה הוסכם כי הוא ישהה במעצר בית מוחלט תחת פיקוח של אחד מבין חמישה ערבים, לסירוגין, וכי כל אחד מהערבים יפקיד ערבות על סך של 100,000 ש"ח. כמו כן, נקבע במסגרת תנאיה המגבילים של חלופת המעצר כי המשיב לא ייצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה בגינה הוגש כתב האישום לבית המשפט המחוזי ויסכים לאיזוק אלקטרוני.

5.

בחודש ספטמבר 2008 נעצר המשיב שוב בעילה של הפרת תנאיה המגבילים של חלופת המעצר והוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בכפר-סבא (ת.פ. 2226/08, להלן – תיק ההפרות ). לפי כתב האישום האמור יצא המשיב ממעצר הבית בו שהה לשם ביצוע

בדיקות רפואיות

על סמך אישורים כוזבים וכן איים על אישה שלבעלה היה סכסוך כספי עם המשיב, במטרה לגבות את החוב שלטענת המשיב חב לו בעלה של האישה (לפירוט אודות תיק ההפרות והאישומים המיוחסים במסגרתו למשיב ראה בהחלטתו של החתום מטה בבש"פ 3678/09).

6.

לאור שינוי נסיבות זה, עתרה המבקשת לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר וביקשה לעצרו מחדש. בית משפט זה (כבוד השופט ס' ג'ובראן ) נעתר ביום 28.9.2008 במסגרת בש"פ 7678/08 לבקשה האמורה, לאחר שעיין בחומר גלוי וחסוי שהוצג בפניו, בציינו כי מן החומר שהוצג לו עולה כי המשיב הפר את תנאי שחרורו וכי די בכך כדי "להטות את הכף ולקבוע כי לא ניתן לומר עוד כי גובר בעניינו של משיב זה הרצון להגן על אינטרס החירות שלו על הפגיעה המשתקפת משחרורו לאינטרס הציבורי".

7.

משפטו של המשיב לא הסתיים ועל כן המבקשת שבה ועתרה להארכת מעצרו. ביום 4.12.2008 נעתר בית משפט זה (כבוד השופט א' לוי ) במסגרת בש"פ 9892/08 לבקשה האמורה בציינו כי לאחר שעיין בתיק החקירה הנוגע להפרת התנאים המגבילים כאמור, מצא הוא כי קיימות ראיות המצביעות לכאורה "על הפרות חוזרות של תנאי השחרור, אליהן נלווה חשד לביצוען של עבירות נוספות שאינן פשוטות כלל ועיקר". השופט לוי הוסיף וקבע כי המשיב מעל, לכאורה, באמון שנתן בו בית המשפט ולכן הורה על הארכת מעצרו כמבוקש.

8.

ביום 25.2.2009 נעתר בית משפט זה (כבוד השופטת א' חיות ) במסגרת בש"פ 1397/09 לבקשת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים בשל התמשכות משפטו. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שיש, לכאורה, בסיס מוצק לטענת המבקשת כי המשיב מעל באמון שניתן בו בעבר, עת שוחרר לחלופת מעצר, ואף ביצע לכאורה, תוך כדי כך, עבירה של ניסיון לגביית חוב באיומים. נוסף על כן, ציין בית משפט זה כי הוא נעתר לבקשת הארכת המעצר בשל מסוכנותו המופלגת של המשיב ובעיקר בהתחשב בכך שהמשפט בעניינו עומד בפני סיום.

9.

ביום 11.5.2009 נתן החתום מטה את החלטתו בבש"פ 3678/09 בבקשתו של המשיב לעיון חוזר, במסגרתה ביקש הוא לשחררו לחלופת מעצר לאור הכרסום שחל בראיות לכאורה בתיק ההפרות, לאור דיון ההוכחות שהתקיים בבית משפט השלום בכפר-סבא. במסגרת החלטתו הנ"ל של החתום מטה, נדחתה הבקשה תוך שנקבע כי לא חל כרסום בתשתית הראיות לכאורה בתיק ההפרות.

10.

עתה, כשעומדים לחלוף תשעים ימי הארכת המעצר על פי החלטתה של השופת חיות בבש"פ 1397/09, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות המבקשת

11.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד דגנית כהן ויליאמס – במסגרת העבירות המיוחסות למשיב כלולה הזמנת חמישה מעשי רצח שבוצעו באמצעות אחרים. אחד המקרים הסתיים ברצח כפול ושני מקרים נוספים הסתיימו בפציעות קשות של המיועדים לחיסול. לאור אלה ברורה מסוכנותו של המשיב והדבר עולה מההחלטות הרבות של בית משפט זה. כמו כן טוענת המבקשת כי קיים חשש ממשי שהמשיב ימלט מאימת הדין נוכח העונש הכבד אשר יוטל עליו אם יורשע בדין. יתר על כן טוענת המבקשת כי למשיב עבר פלילי אשר מלמד אף הוא על מסוכנותו. עוד מוסיפה לטעון המבקשת כי לא ניתן לבטוח במשיב ולשחררו לחלופת מעצר לאור העובדה כי הוא הפר את האמון שנתן בו בית המשפט בעבר, בכך שתוך כדי שהייתו בחלופת מעצר הפר המשיב את התנאים המגבילים ופעל לגביית חובות באמצעות איומים, מה שהוביל להעמדתו לדין במסגרת תיק ההפרות. כך טוענת המבקשת כי התנהגותו של המשיב שהביאה להעמדתו לדין במסגרת תיק ההפרות אינה הפעם הראשונה שבה הפר את התנאים המגבילים במסגרת חלופת מעצר, היות שכבר קודם לכן, בזמן ששהה במעצר בית, נתפסו בביתו אקדח ומחסנית. לבסוף, טוענת המבקשת כי סיכומי התביעה בתיק העיקרי הוגשו ביום 15.12.2008 וסיכומי ההגנה הוגשו ביום 1.4.2009 כאשר כעת ממתינים הצדדים להכרעת הדין. בשים לב לכך שמשפטו של המשיב מצוי לקראת סיומו, ולאור מסוכנותו והחשש להימלטותו מאימת הדין, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 4.6.2009.

טענות המשיב

12.

לטענת המשיב – באמצעות באת כוחו, עו"ד שני פרג'ון - בכל פעם שמוגשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים יש לבחון לגופו של עניין האם קיימת הצדקה ממשית להמשך מעצרו. לטענתו, הבקשה דנן מעידה בעד עצמה כי המבקשת לא בחנה כלל לגופו של עניין את הצורך האמיתי בהמשך מעצרו של המשיב, שכן המבקשת לא טרחה לכלול בגוף הבקשה התייחסות כלשהי להחלטתו האחרונה של החתום מטה בבש"פ 3678/09, בה צויין כי המשיב מצוי כבר זמן ממושך במעצר וכי הוא זכאי להעלות את התמשכות ההליכים בעניינו כנימוק במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצרו, לכשתוגש על ידי המבקשת. עוד הוסיף המשיב כי הוא מצוי מזה תשעה חודשים במעצר בגין תיק ההפרות בלבד, נוסף על המעצר הממושך ששהה בו בגין התיק העיקרי שעומד ותלוי נגדו, מה שגרם לו להפנים כי אין הוא רשאי להפר את התנאים המגבילים, ולכן בשלב זה טוען המשיב כי ניתן לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר תוך הידוק התנאים המגבילים. לדבריו, כלל אין נפקות לתפיסת האקדח כביכול בביתו עת שהה הוא במעצר בית בפעם הראשונה היות שעל האקדח כלל לא נמצאו טביעות אצבעותיו אלא רק טביעות אצבעותיהם של שוטרים, חולשה ראייתית שבגינה אף הסכימה המבקשת להגיע להסדר טיעון עם המשיב. בנוסף לכך טוען המשיב כי מועד דיון ההוכחות הבא בתיק ההפרות נקבע רק ליום 20.10.2009 וכי בית המשפט השלום בכפר-סבא דחה את בקשתו להקדמת הדיון נוכח יומנו העמוס. קרי, בטרם תתברר אשמתו של המשיב בגין תיק ההפרות צפוי לחלוף עוד זמן רב ואין זה סביר כי כל אותה עת ימשיך לשהות במעצר, וזאת בנוסף על התקופה הארוכה ממילא שבה שהה כבר במעצר בגין התיק העיקרי. המשיב אף הוסיף וטען כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי נוכח דיון ההוכחות בתיק ההפרות בבית המשפט השלום בכפר-סבא ניכרת חולשה בתשתית הראיות לכאורה שהציגה המבקשת, וגם אם לא חל כרסום של ממש בתשתית זו הרי שדי בחולשה הראייתית כאמור כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. בנוסף לכך טוען המשיב כי ההליך העיקרי התלוי ועומד כנגדו כלל אינו צפוי להסתיים בקרוב כפי שניסתה להציג זאת המבקשת, שכן על אף שבית המשפט המחוזי מצוי בשלב כתיבת הכרעת הדין הרי ששלב זה מצוי רק בראשיתו והוא עתיד להמשך זמן רב בשל היקף חומר הראיות המצוי בתיק, העומד על כשבעת אלפים עמודי פרוטוקול, וכן בשל חילופי ראש ההרכב לאור פרישתו של ראש ההרכב הקודם. נוסף על כך טוען המשיב כי על פי קנה מידה של תיקים דומים הרי שכתיבת הכרעת הדין עלולה לארוך לפחות כשנה, זמן ממושך לכל הדעות. עוד הוסיף לטעון המשיב כי יש לזכור שבהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא נ' הנדל וכבוד השופטים נ' זלוצ'ובר ו צ' צפת ) בתפ"ח 994/04, הביע בית המשפט את מורת רוחו מכך שהמשיבה נסמכה על הודעתו של סנקר, זאת בשל סתירות מהותיות שעלו מעדותו. לטענת המשיב סנקר הצטייר בעיני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כעד בלתי מהימן, ולפיכך בבוא בית משפט זה להכריע בעניין הארכת מעצרו הרי שיש לתת משקל גם לנתון זה שמחליש באופן ניכר את הראיות לכאורה העומדות כנגדו בתיק העיקרי. מכל הטעמים שלעיל מבקש המשיב כי בית משפט זה יורה על שיחרורו לחלופת מעצר תוך הטלת תנאים מגבילים מהודקים יותר ולא יאשר הארכת מעצר נוספת, נוכח העובדה שמדובר בהארכת מעצר "דו-ספרתית" אשר נשענת על בסיס ראייתי רעוע.

13.

בתגובה לדבריו של המשיב טוענת המבקשת כי בטרם הגישה את הבקשה שבנדון להארכת מעצרו של המשיב, שקלה היא היטב את נסיבות מקרהו הקונקרטי והגיעה לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא לבקש את הארכת מעצרו, שכן לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר מאחר והוא הפר בעבר את התנאים המגבילים, תוך ביצוע עבירות חמורות כגון בידוי ראיה וגביית חוב באיומים, התנהגות שנשקפת ממנה מסוכנות ברורה לציבור. עוד טוענת המבקשת כי לא ניתן לבטוח באמירה בעלמא של המשיב לפיה הוא למד את הלקח ולא יפר שוב את התנאים המגבילים. באשר לטענתו של המשיב בנוגע לחולשת הראיות לכאורה בתיק ההפרות, טוענת המבקשת כי אין לקבלה כיוון שהראיות הללו עמדו לפניי שופטי בית משפט זה שבחנו אותן פעם אחר פעם וקבעו כי אכן מתגבשות ראיות לכאורה כנגד המשיב, כאשר לכך מתווספת קביעתו של החתום מטה בבש"פ 3678/09 לפיה לא חל כרסום ראייתי כאמור. לבסוף, טוענת המבקשת כי לא ניתן להשליך מהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתפ"ח 994/04 הנ"ל לעניינו של המשיב, כיוון שמדובר בשני תיקים נפרדים, ולכן יש לאפשר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שדן בתיק העיקרי שתלוי ועומד כנגד המשיב, לסיים את המלאכה בה החל – כתיבת הכרעת הדין.

דיון והכרעה

14.

דין הבקשה להתקבל. לא אתכחש לכך שההליכים בעניינו של המשיב התמשכו בצורה ניכרת עד אשר מספר הארכות המעצר בעניינו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הגיע למספר דו-ספרתי, ואין זה עניין של מה בכך. ואולם, הלכה היא כי התמשכות ההליכים אינה חזות הכל והשיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלת הארכת מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הם, מחד, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם [ראו למשל: החלטתו של חברי, השופט ס' ג'ובראן, בש"פ 3082/09 מדינת ישראל נ' לייזרזון (לא פורסם, 10.5.2009)]. חומרת המעשים המיוחסים למשיב כמו גם נסיבות ביצועם קשות הן ומצביעות על מסוכנותו. התיק העיקרי העומד ותלוי כנגד המשיב כולל עבירות חמורות ביותר ובהן הזמנת רציחתם של חמש דמויות מפתח בעולם העברייני אשר הסתיימה ברצח כפול ובפציעתם של אחרים, עבירות שיש בהן להעיד על מסוכנותו של המשיב. ואולם, בשל התמשכות ההליכים נגד העורר נתן בו בית המשפט אמון ושיחרר אותו לחלופת מעצר, אך המשיב מעל לכאורה באמון זה מספר פעמים, תוך שהוא מפר באופן בוטה כאמור את התנאים המגבילים ומבצע לכאורה עבירות חמורות ובהן בידוי ראיה וסחיטה באיומים. בנוסף לכך לא ניתן לקבל את הטענה כי חולשת הראיות לכאורה העומדות לחובתו של המשיב בתיק ההפרות צריכה להביא לשחרורו לחלופת מעצר. בית משפט זה שב ובדק במסגרת מספר הזדמנויות את תשתית הראיות בנוגע לתיק ההפרות וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, וזאת לאור עיון בחומר חקירה גלוי וחסוי, וכי לא חל כרסום בתשתית הראיות לכאורה. כך גם לא אוכל לקבל את הטענה כי ממצאי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לגבי עדותו ומהימנותו של סנקר צריכים להשליך על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, שכן מדובר על שני הליכים נפרדים, בעלי מסכת עובדתית וראייתית שונה, עם נאשמים שונים אשר שאלת מעצרם צריכה להיבחן באופן פרטני, לגופו של עניין ובהתאם לנתוניו האינדיבידואליים של כל נאשם ונאשם [ראו למשל: בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.5.2009)]. לבסוף, נראה כי ההליכים כנגד העורר עומדים לקראת הישורת האחרונה ובעת זו יושב בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על המדוכה וכותב את הכרעת הדין בעניינו של המשיב. יתכן כי שלב זה לא יסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר הנוכחית, אף שיש לקוות שכך יקרה, ואולם אין בטעם זה, כשהוא לבדו, כדי להצדיק שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

15.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.