בש"פ 6695/09 מדינת ישראל נ. רפי אוחנה

א.

בקשה להארכת מעצר של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 2.9.09 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1120/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

רקע והליכים

ב.

כתב האישום, שהוגש ביום 23.6.04, מייחס למשיב וארבעה אחרים חמישה אישומים בעבירות של רצח, הריגה, ניסיון לרצח, ניסיון לחבול בחומר נפיץ, פציעה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. בכתב האישום נטען, כי המשיב ואחרים חברו זה לזה לשם ביצוע מעשי התנקשות באנשים שהיו קשורים, במישרין או בעקיפין, לרציחתו של חנניה אוחנה ע"ה, אחיו של המשיב. תולדות הפרשה מפורטות בהרחבה בהחלטת השופט לוי בבש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' זאנו (לא פורסם); ובהחלטת השופט דנציגר בבש"פ 3678/09 אוחנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

ג.

בתמצית, עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים (ב"ש 92164/04), וזו התקבלה ביום 9.12.04 (השופט כבוב) בהסכמת בא כוח המשיב, תוך שמירת זכותו לעיון חוזר בכל עת. משפטו של המשיב (ושל אחרים) התעכב בשל העובדה שראיה מרכזית עליה התבסס כתב האישום אמורה הייתה להיות עדותו של אחד השותפים לפרשה, ירון סנקר, שהועמד לדין בתיק נפרד. בשל הלכת קינזי , ע"פ 94/75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(ב) 477), לא ניתן היה להתיר את שמיעתו כל עוד לא הסתיים משפטו. לימים הוחלט בבג"ץ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע (לא פורסם) לקבל עתירת המדינה לביטול "הלכת קינזי". לימים במסגרת הבקשה להארכת המעצר העשירית (בש"פ 59/07), הורה בית המשפט לשחרר את המשיב ממעצרו, לאחר שיציע חלופה שתאושר (השופט לוי, החלטה בבש"פ 2/07 הנזכר).

ד.

ביום 20.2.07 הורה בית המשפט המחוזי (השופט רוזן), במסגרת ב"ש 92164/04 על שחרור המשיב למעצר בית מלא בכפוף למתן ערבות עצמית וצד ג' על סך 100,000 ₪ והפקדה על סך 50,000 ₪. ביום 13.3.07 התקבל באופן חלקי ערר המבקשת על תנאי המעצר (בש"פ 1686/09), ובית משפט זה (השופט ג'ובראן) קבע כי על המשיב להפקיד סכום של 250,000 ₪ כתנאי לשחרורו. בנוסף, הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ ונדרשה הפקדת דרכון. יוער, כי המשיב שהה באותה עת במאסר בגין תיק אחר. משלא עמד בתנאי השחרור שנקבעו, הוארך מעצרו שלוש פעמים נוספות, בתשעים ימים או עד לעמידתו בתנאי השחרור שנקבעו בבש"פ 1686/09. ביום 12.11.07, לאחר שסיים את ריצוי מאסרו בתיק האחר ועמד בתנאי הערובה, שוחרר המשיב למעצר בית מלא בביתו, בפיקוח צמוד ובתוספת איזוק אלקטרוני.

ה.

ביום 26.2.08 נעצר המשיב, לאחר שבחיפוש בביתו נמצאו מוחבאים אקדח ומחסנית. ביום 3.3.08 הוגש נגד המשיב כתב אישום לעניין זה בגין החזקת נשק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת תנאי שחרורו, והוא נעצר עד תום ההליכים. ביום 14.5.08 הוצג בפני בית משפט השלום הסדר טיעון, במסגרתו הודה המשיב בעובדות כתב האישום ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועונשי מאסר על תנאי, לרבות שישה חודשי מאסר אם יעבור עבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית. ביום 11.6.08 סיים המשיב לרצות את תקופת המאסר בגין הרשעה זו, ושוחרר לחלופת המעצר בה שהה בעבר. ביום 8.9.08 נעצר המשיב עקב קיומן של ראיות בדבר הפרות חוזרות ונשנות של תנאי השחרור, וכן בשל ידיעות מודיעיניות המצביעות על חשש לבריחתו, ובו ביום הוגשה בקשה לעיון חוזר ולמעצר המשיב מחדש. ביום 23.9.08 הוגש כתב אישום כנגד המשיב, בגין הפרת המעצר. ביום 28.9.09 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים (בש"פ 7676/08, השופט ג'ובראן), ובקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה (השופט ג'ובראן, החלטה מיום 23.10.08). מאז הוארך מעצרו של המשיב שלוש פעמים נוספות (בש"פ 9892/08 (השופט לוי), החלטה מיום 4.12.08; בש"פ 1397/09 (השופטת חיות), החלטה מיום 19.2.09; בש"פ 4289/09 (השופט דנציגר), החלטה מיום 25.5.09).

הבקשה הנוכחית

ו.

נטען על ידי המבקשת, כי סיכומי התביעה בתיק העיקרי הוגשו ביום 15.12.08, סיכומי ההגנה הוגשו ביום 1.4.09, וכעת ממתינים הצדדים להכרעת הדין הקבועה ליום 1.11.09. נוכח מסוכנותו המופלגת של המשיב, כנטען, החשש הרב להימלטותו מאימת הדין, העובדה שהפר פעמים רבות את האמון שנתן בו בית המשפט בעבר ועסק בפעילות עבריינית תוך הפרת תנאי שחרורו, ובשים לב לכך שמשפטו מצוי לקראת סיומו, עותרת המבקשת להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

ז.

בדיון טענה באת כוח המשיב, כי עתה חלפה שנה לאחר מעצר שולחה מחדש, כשלפני כן היה עצור שנים ארוכות כמתואר מעלה. נטען עוד, כי בכתב האישום שהוגש בספטמבר 2008 לעניין הפרת תנאי המעצר מואשם המשיב בהפרות, שחלק ניכר מהן היו יציאות באישור ואיחורים קלים, אשר אילולא התיק עסקינן, שבו שוחרר המשיב, לא היתה המדינה נדרשת להם כלל. התיק קבוע להוכחות לאוקטובר 2009; ובינתיים זוכו נאשמים שעדות סנקר היתה מרכזית לגביהם. אמנם תוך חודשיים אמורה להינתן הכרעת דין, אבל מי יוכל להביט בעיני המשיב - כדברי הסניגורית - אם יזוכה אחרי שנות מעצר ארוכות כל כך?

ח.

לאחר העיון איני רואה מנוס מהיעתרות לבקשה. אכן, המדובר בתיק שהימשכותו הכוללת – ולא זה המקום לשוב ולהידרש לתולדותיה מעבר לאמור – אינה במיטבה. ואולם, התיק קבוע להכרעת דין ביום 1.11.09, כאמור, ונוכח עילות המעצר והנסיבות במכלולן - סבורני כי אין מקום לשחרור לעת הזאת. אני מקוה כי הכרעת הדין אכן תינתן במועד לו נקבעה, ובכך תבוא לידי סיומו גם סאגת המעצר. אך בסופו של יום, בעבירות ברף הגבוה ביותר עסקינן, במסוכנות ובהפרות תנאים בעבר, ועל כן יש לקבל את הבקשה.