בש"פ 7676/08 מדינת ישראל נ. רפי אוחנה

בפניי בקשה נוספת של המשיב 1 רפי אוחנה (להלן: המשיב ) לעיון מחדש בהחלטתי מיום 28.9.2008 להיעתר לבקשת המבקשת, להשיבו למעצר ולהאריך את מעצרו במשך 90 ימים החל מיום 8.9.2008.

אין מקום לשוב ולפרט את תולדותיו הארוכות של תיק זה המצויות בעיקרן בהחלטתי הקודמת, וכן בהחלטות הקודמות של בית משפט זה בעניינו של המשיב (ראו למשל, החלטתו של חברי השופט א' א' לוי מיום 24.1.2007 בבש"פ 59/07). מכאן שאדרש רק להליכים שהתנהלו בפניי ואשר הובילו לבקשה דנן.

כאמור, בהחלטתי מיום 28.9.2008 הוריתי, לאחר קיום דיון ושמיעת טענות הצדדים בענין, כי בעניינו של המשיב יש בחומר הראיות, הגלוי והחסוי, שהובא בפניי כדי לבסס חשש מספיק לשלום הציבור ואינטרס הציבור מהיותו משוחרר. לפיכך, נקבע כי באיזון העדין בין זכות החירות של המשיב ובין האינטרס הציבורי נוטה הכף, זו הפעם, לכיוון האינטרס הציבורי המחייב את מעצרו של המשיב לשלושה חודשים.

להשלמת התמונה יצוין כי בענין אחיו של המשיב, אשר המבקשת ביקשה גם את החזרתו למעצר, נקבע כי לא היה בחומר הראיות שהוצג כדי לשנות מהאיזון האמור והוא נותר משוחרר.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בכפר סבא (להלן: כתב האישום החדש ). בכתב האישום מייחסת לו המבקשת, במספר רב של אישומים, 6 עבירות של בידוי ראיה, לפי סעיף 238 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); 4 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; 9 עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. לפרטי האישומים, ככל שיידרש הדבר, אתייחס להלן כשאבחן את טענות באי כוח הצדדים.

בבקשה שבפניי, טוען בא כוח המשיב כי כעת, משהוגש כתב אישום נגד המשיב בגין חלק מאותם מעשים המיוחסים לו, על בסיסם ניתנה ההחלטה האמורה, ולאחר שהומצא לידיו חומר הראיות המלא, ניכר כי אין ממש ברוב טענות המבקשת וכי לכל הפחות יש כרסום ניכר בראיות באופן המטיל ספק באותה מסוכנות יתרה המצדיקה את השבתו של המשיב למעצר.

אין אני יושב בדין בכתב האישום החדש ומכאן שאין מקום במסגרת זו לפרט או לדון בטענותיו של בא כוח המשיב בענין כל אחד מהאישומים הכלולים בכתב אישום זה. יחד עם זאת אביא את עיקר טענותיו.

בענין האישומים הנוגעים לעבירות של בידוי ראיה ושל קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נוגעים הם לקשר שנוצר בין המשיב ובין מזכירה רפואית במכון לממוגרפיה בעיר רעננה (להלן: המכון ). כתב האישום מייחס למשיב במספר הזדמנויות פנייה לאותה מזכירה להנפיק לו אישורים כוזבים מטעם המכון כאילו הוזמן לבדיקות במכון; זאת, על מנת שיוכל להגיש אישורים אלו לבית המשפט ותאושר לו יציאה ממעצר הבית בו הוא מצוי. בא כוח המשיב טוען כי אין באישומים אלו ולא כלום וכי מ דובר

בחוסר הבנה בלבד. כך מצביע הוא על העובדה שאין בכתב האישום משום טענה כי המשיב עשה בפועל שימוש פסול באותם אישורים כוזבים שקיבל לכאורה וכי בעוד שהמזכירה סיפרה כי הנפיקה לו שניים או שלושה אישורים כוזבים בתקופה קצרה של חודש לפני חקירתה, האישומים השונים מייחסים לו שישה אירועים כאמור, רובם במועדים מוקדמים בהרבה.

בענין האישום הנוגע לעבירת האיומים שיוחסה למשיב, מפרט כתב האישום מקרה בו הוא הגיע לכאורה יחד עם אנשים נוספים למושב תירוש לביתו של אדם שהיה חייב לו כספים. המשיב יחד עם אחר דפקו בדלת הבית וניתקו את זרם החשמל וכשפתחה בעלת הבית את הדלת עמדו הם מולה בצורה מאיימת. המשיב שאל אותה אם בעלה בבית ומשנענה בשלילה, החזירו הוא והאחר את זרם החשמל ועזבו את המקום. אף בענין זה טוען בא כוח המשיב כי אין כל ראיות לעבירות המיוחסות למשיב ולמעלה מכך חקירת המשטרה בענין הייתה פגומה ביותר ומתוך מגמה להשחיר את שמו של המשיב. לשיטתו, מדו"ח המעקב אחר המשיב ממנו מבקשת המבקשת ללמוד שאכן הגיע הוא למושב תירוש, לא עולה כלל כי הוא ניגש לבית כנטען או אף נכנס לתחומי המשק בו מצוי הבית וברי שאין כל התייחסות למעשיו. יתרה מכך, המשטרה לא חקרה את בעלת הבית או את בעלה ומכאן שאין כל ראיה כי הלה חייב כלל כסף למשיב וכל שיש להצביע על מעשיו הנטענים

של המשיב, שאף בהם ספק האם ניתן לבסס עבירה של איומים, הוא אך תלונתה הראשונית של בעלת הבית בשיחת הטלפון למשטרה. נוסף לזאת, ראיות חדשות שנתגלו לאחר הגשת כתב האישום מעלות כי בעלת הבית שבה והתלוננה במשטרה על ביקור נוסף ודומה של המשיב, פעם זו בעת שהיה נתון במעצר וברי כי לא יכול היה להגיע לביתה. מכאן מבקש הוא ללמוד כי יתכן ואף באירוע הראשון חלה טעות בזיהוי ולא המשיב הוא זה שהגיע לביתה.

לבסוף, בענין האישומים הנוגעים להפרות שונות של תנאי המעצר בכך שהמשיב יצא מביתו במועד מוקדם או חזר במועד מאוחר משהותר לו, או שלא בליווי אחד הערבים שנקבעו, טוען בא כוחו כי מ דובר

בזוטי דברים ובחריגות מינוריות מהיציאות שאושרו לו והמשיב אף הסביר כי ההפרות נבעו מחששו כי ינסו לפגוע בו כך שנקט אמצעי זהירות. כן טוען הוא, כי מעשים מעין אלו יוחסו אף לאחיו של המשיב ולא היה בהם כדי להוביל להחזרתו למעצר.

מנגד, טוען בא כוח המבקשת כי אין בטענות בא כוח המשיב משום הצדקה לעיון מחדש בהחלטה. לגופם של דברים נטען כי בשילוב חומר הראיות הגלוי והחסוי שהוצג בפני יש כדי לצייר תמונה של הפרות רבות של תנאי מעצר הבית על ידי המשיב וכי יש בהן אף להצביע על מעורבותו בעבירות חמורות של איומים וקבלת דבר במרמה ויתכן אף, אם כי לא הוגש בענין זה כתב אישום, בניסיון להשיג דרכונים מזויפים. משכך, במכלול הדברים, סבור בא כוח המבקשת כי די בדברים שהוצגו על מנת להוביל למסקנה, בשלב זה, כי אכן גברה המסוכנות הנשקפת מהמשיב ויש מקום להותירו במעצר.

טרם אתייחס לטענות גופן, יש לשוב ולהבהיר את הנקודה בה מצויים אנו. כפי שהובהר אף בהחלטתי הקודמת, אין השאלה שבפניי נוגעת לקיום ראיות או עילת מעצר בגין התיק העיקרי נגד המשיב. ודוק, אין בקשת המבקשת אף לעצור את המשיב בגין כתב האישום החדש שהוגש נגדו. השאלה שנידונה בהחלטתי הייתה האם היה בדברים שהובאו בפני בכדי לשנות מהאיזון שערך חברי, השופט לוי בהחלטתו מיום 24.1.2007, עת החליט כי בנסיבות הענין, כפי שעמדו הן לפניו, גוברת זכותו של המשיב לחירות על האינטרס הציבורי בהותרתו במעצר, על אף המסוכנות הנשקפת ממנו והראיות לכאורה הקיימות נגדו. כאמור קבעתי כי בעניינו של המשיב אכן כך הוא. כעת, השאלה שפני היא האם יש מקום לאור טענותיו החדשות לכאורה של בא כוח המשיב לערוך איזון זה מחדש. אקדים ואומר, כי אף כעת, לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר שעיינתי בחומר הכתוב שהוגש לעיוני, סבור אני כי אין הוא כך.

עיקר טענותיו והבהרותיו של בא כוח המשיב בענין האישומים השונים שיוחסו למרשו, היו מצויות לפני אף בזמן שנתתי את ההחלטה הקודמת. כל שהשתנה במועד זה הוא עצם הגשת כתב האישום נגד המשיב. אין אני סבור, אף במישור הראשוני של הבחינה האם חל כלל שינוי ממשי בנסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטתי כי קיימת הצדקה כזו. די בטעם זה בלבד כדי לדחות את הבקשה שבפניי.

מעבר לנדרש אוסיף, כי אף לגופו של ענין אין אני סבור כי יש בטענות המשיב בכדי לשנות את האיזון שהצגתי לעיל. אף אם אניח לטובת המשיב, ואין אני קובע דבר בענין, כי יש בחלק מטענות בא כוחו כדי להחליש מראיות המבקשת ומסיכויי הרשעתו בכתב האישום החדש שהוגש נגדו, אין זו כאמור השאלה שבפני. החששות העולים מחומר הראיות שרירים הם וקיימים. אין בהסבריו של המשיב משום מענה מספיק לשאלת הקשר החשוד שהיה בינו ובין המזכירה הרפואית במכון ואין גם הסבר ממשי לראיות המצביעות על נוכחותו במושב תירוש, נוכחות שבפני עצמה מהווה הפרה של תנאי מעצר הבית אף ללא עבירת האיומים המיוחסת לו. בנקודת הזמן בה מצויים אנו שוכנעתי כי די בחומר הראיות הגלוי ובחיזוקים המצויים בחומר החסוי, אותו כמובן לא אפרט, על מנת לתמוך במסקנה כי הוסטה נקודת האיזון בין זכות המשיב ובין האינטרס הציבורי, והכף נוטה לכיוונו של האינטרס הציבורי.

לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה.