בש"פ 7676/08מדינת ישראל נ. רפי אוחנה

1.

שוב מובא עניינם של המשיבים, רפי ומשה אוחנה לפתחו של בית משפט זה. בפעם זאת, מצויה לפני בקשה מטעם המבקשת לעיון חוזר ולמעצר מחדש מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 51 בצירוף סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

עניינם של המשיבים נידון כבר פעמים רבות בפני בית משפט זה (ראו למשל בהחלטתו של השופט א' א' לוי מיום 24.1.07 בבש"פ 59/07) ומכאן שאין מקום או צורך לפרוס שוב את השתלשלות העניינים כולה ונסתפק בתמציתה.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 23.6.04 (פ.ח. 1120/04) ובמרכזו תואר קשר שקשרו לפגוע בכל מי שסברו הם כי היה מעורב ברציחתו של אחיהם, חנינה אוחנה ז"ל. לקשר האמור היו שותפים קבוצה של נאשמים נוספים אשר אף נגדם הוגשו כתבי אישום במסגרת התיק העיקרי שלפנינו ותיקים נוספים. במסגרת הקשר האמור החליטו הקושרים, על פי המיוחס להם, לבוא חשבון עם מספר אנשים שנחשדו כמעורבים ברציחתו של חנינה אוחנה, ולחסלם. המעשים הפליליים השונים המיוחסים למשיבים פורטו כבר בפסיקה קודמת וכוללים, בין היתר, את רציחתם של אנשים שנחשדו כמעורבים ברצח הנזכר, ניסיונות התנקשות בגורמים נוספים ואף פגיעה באדם נוסף שאינו נראה קשור בפרשה ככל הנראה בשל טעות בזיהוי. בכתב האישום יוחסו למשיבים, בין היתר, עבירות רצח, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון לחבול בחומר נפץ, הריגה, ועוד.

3.

בד בבד להגשת כתבי האישום עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בחודש נובמבר 2004 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על מעצרם של המשיבים ושל נאשמים נוספים בתיק אשר חלקם שוחררו מאוחר יותר לחלופת מעצר. בשמיעת משפטם של המשיבים חל עיכוב משמעותי, שנבע בעיקרו מהתמשכות משפטו של עד התביעה המרכזי במשפטם, ירון סנקר, שהועמד לדין בתיק נפרד. הואיל ועל פי ההלכה המקובלת דאז (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 477 (1976) (להלן:

"הלכת קינזי" )) סירב בית המשפט להתיר שמיעת עדותו של סנקר כל עוד משפטו לא הסתיים, נאלץ בית משפט זה להאריך את מעצרם של המשיבים מפעם לפעם. בחודש אוקטובר 2006 החליט בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לקבל עתירה שהגישה המדינה להצהיר על בטלותה של "הלכת קינזי", וקבע, ברוב דעות, כי על דרך הכלל "אין מניעה להעיד כעד תביעה עד הקשור באותה פרשה ומשפטו תלוי ועומד" (בג"ץ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (טרם פורסם, 8.10.2006)). בעקבות קבלת העתירה, ניתן היה להמשיך ולהתקדם בשמיעת המשפטים. בתי-המשפט המחוזיים קיימו עשרות ישיבות במהלכן נשמעו עדי תביעה רבים.

4.

בתחילת חודש ינואר 2007 הגישה המדינה שתי בקשות נוספות להארכת מעצרם של המשיבים ונאשמים נוספים. בקשות אלו נדונו במאוחד, ונדחו על ידי חברי, השופט

א' א' לוי , ביום 24.1.07 (בש"פ 59/07). בהחלטתו, נתן השופט לוי דעתו לכך שנכון למועד ההחלטה היו המשיבים עצורים כבר למעלה משנתיים וחצי וכי להערכתו משפטם צפוי להימשך עוד פרק זמן של שנה לכל הפחות. בנסיבות אלו נקבע על ידו, כי נקודת האיזון בין הסכנה הנשקפת לציבור מן המשיבים והחשש כי ינסו לשבש מהלכי משפט לבין זכותם לחירות כאשר משפטם טרם הסתיים, וסיומו אינו קרוב, השתנתה. משכך, נעתר הוא אומנם לבקשת הארכת המעצר אולם הורה לבית המשפט המחוזי לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר אשר יציעו שתיבחן על ידי שירות המבחן ותימצא על ידי בית המשפט המחוזי ראויה והולמת .

עקב ההחלטה הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן ) על שחרורם של המשיבים ונאשם נוסף ממעצר בתנאים שונים. על החלטה זו הגישה המדינה ערר (בש"פ 1686/07) הן בעניין עצם השחרור והן בעניין תנאיו. ביום 13.3.2007 נתקבל הערר על ידי חלקית, במובן זה שאף שהותרתי את ההחלטה לשחרור המשיבים על כנה, החמרתי את תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.

ביום 28.3.2007 שוחרר המשיב 2 לחלופת מעצר לאחר שעמד בתנאי הערובה שנקבעו. המשיב 1, ששהה אותה עת במאסר בגין תיק אחר נתן הסכמתו מעת לעת להמשך הארכת מעצרו וזאת עד ליום 12.11.2007 אז שוחרר אף הוא לאחר שעמד בתנאי הערובה.

בינתיים ממשיך התיק העיקרי להתנהל. היום עומד הוא כך, שהסתיימה פרשת התביעה והתיק מצוי במהלכה של פרשת ההגנה. לתיק קבועים מועדים נוספים רבים בחודשים הקרובים ולהערכת המבקשת צפוי הוא לבוא לידי סיום בטווח של מספר חודשים.

5.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה מבקשת המבקשת לעיין מחדש בהחלטה לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר ולהורות על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. המבקשת סמכה את בקשתה על מספר אדנים. לשיטתה, חלוף הזמן ממועד שחרורם של המשיבים והתקדמות ההליך העיקרי בעניינם כמו גם עובדות חדשות נוספות שנודעו למבקשת והנוגעות להתנהלותם של המשיבים בעת שהיו משוחררים מובילים לשינוי האיזון שערך בית משפט זה לכשהחליט לשחרר את המשיבים כמתואר לעיל, ומצדיקים את העיון מחדש בהחלטה כאמור.

6.

בעניין חלוף הזמן והתקדמות ההליכים בתיק העיקרי נטען, כי כעת משסיום המשפט מצוי בטווח הנראה לעין הופך חששם של המשיבים מעונשי המאסר הצפויים להם במידה ויורשעו לממשי וכבד. זאת, במיוחד לאור העובדה שהעד העיקרי נגדם ומי שהיה שותפם על פי הנטען, אותו ירון סנקר, הורשע ונידון לשני מאסרי עולם. עניין זה מגדיל, על פי המבקשת, את החשש שמא ינסו המשיבים לברוח מן הארץ. לטענתה, נתמכת השערה זו אף במידעים, חלקם חסויים, המעידים על תכנונים כאמור מצד המשיבים. כך למשל, מצביעה המבקשת על שיחה שתועדה בין המשיב 1 לאדם בשם עודד סמבל, בה הוא מבקש ממנו לכאורה, תוך שימוש במילות קוד (לחמניות), לדאוג להשגת דרכונים ממשרד הפנים באופן שיאפשר את יציאתו מן הארץ.

7.

בנוסף, בנוגע למשיב 1, מצביעה המבקשת על מקרים רבים בהם הפר הוא לכאורה באופן שיטתי את תנאי השחרור שהוטלו עליו. האירוע המרכזי בו מדובר הינו מקרה בו המשיב 1 נעדר מביתו והגיע למושב תירוש, על פי דוחות המעקב, באותו היום נתקבלה שיחה מהמשטרה בה דווח כי הוא, יחד עם נוספים, הגיעו לבית במושב דפקו על הדלת ומשלא קיבלו מענה ניתקו את החשמל, לאחר מכאן ביקשו את בעל הבית ומשנוכחו כי אינו נמצא החזירו את החשמל ועזבו. במקרה זה, לשיטת המבקשת, ביצע המשיב 1 מעשה של ניסיון לגביית חוב באיומים. נוסף לאירוע זה הונחו לפני דוחות מעקבים אחר המשיב 1 מהם עולה לכאורה כי הלה הפר פעמים רבות את תנאי שחרורו ויצא מביתו, ללא ליווי המפקחים, בין ללא אישור ובין במסווה של הליכה לבדיקה רפואית. נטען אף כי הלה היה בקשר עם האחראית לקביעת התורים במרפאה מסוימת והיא תאמה לו תורים כוזבים אשר אפשרו לו להסוות את יציאותיו מביתו. כן הוזכר כי בחודש פברואר השנה נעצר המשיב 1 לאחר שבחיפוש בביתו נתפסו אקדח וכדורים והלה אף הורשע בעבירות של החזקת נשק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת תנאי שחרורו, וריצה, עקב הסדר טיעון, עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל. יצוין כי באותו הסדר הטיעון התחייבה המבקשת כי לא תגיש בקשה לעיון חוזר בעניין שחרור המשיב 1 בתיק דנן בהתבסס על פרשה זו.

בדיון בפני העלתה המבקשת אף טענות להפרות רבות של תנאי השחרור על ידי המשיב 2, כך על פי דוחות המעקב בעניינו. יחד עם זאת אין המבקשת חולקת על כך שההפרות המיוחסות למשיב 2 חמורות פחות.

8.

באי כוח המשיבים טוענים מצידם כי העניין שבפני עניינו בניסיונה הפסול של המבקשת להפוך את החלטתו של חברי השופט לוי בכל מחיר ולהשיב את המשיבים לתא המעצר. לשם כך, נוטלת המבקשת לשיטתם טענות מן הגורן ומן היקב תוך שהיא מנסה לשוות לבליל הטענות נופח כבד עשרות מונים מהעולה מניתוח טענותיה לגופן ותוך שהיא מנסה לעקוף את כללי הדיון הראוי.

9.

ראשית נטען כי עצם ההליך אותו נוקטת המבקשת הינו פסול וכי ככל שיש לזו ראיות בדבר הפרות לכאורה של תנאי השחרור על ידי המשיבים תתכבד היא ותפנה לערכאה המתאימה, היא בית משפט השלום, ותבקש להעמידם לדין בגין הפרת הוראה חוקית. בעניין זה אף התנגדו באי כוח המשיבים לכך שבמסגרת ההליך שבפני יוצג לי על ידי המבקשת חומר חסוי במעמד צד אחד.

10.

לגופן של טענות המבקשת טענו באי כוח המשיבים כי לשיטתם, אין לראות בחלוף הזמן ובהתקרבותו של סיום ההליך העיקרי, משום אינדיקציה לגבור החשש מהימלטות המשיבים. נהפוך הוא עובדה כי הם היו משוחררים פרק זמן ארוך אך על אף זאת לא ניסו להימלט והגיעו בעקביות לכל ישיבות המשפט שהתנהלו בעניינם מעידה כי החשש כי יימלטו אינו מבוסס כלל ועיקר. זאת במיוחד לאור העובדה שאותו שותף לכאורה, ירון סנקר, נמנע מלהעיד במשפטם עניין המחליש לטעמם את הסיכוי כי יורשעו הם בדין. החלטה אחרת תוביל לשיטתם אף למסר בעייתי על פיו יחשוש כל מי ששוחרר ממעצר במהלך משפטו כי לקראת סיומו של המשפט תבקש המדינה להשיבו למעצר.

11.

בעניין אותו ניסיון לכאורה להשיג מסמכים מזויפים מעודד סמבל נטען כי על אף חשדות המשיבה אותו אדם אכן מחזיק במאפיה ודובר שם בלחמניות בלבד ובניסיון לזרז קבלת דרכון עבור אדם אחר ולא עבור מי מהמשיבים.

אף ההפרות הנטענות האחרות לשיטתם הינן מינוריות ומוסברות בכך שבעבר היו ניסיונות התנקשות במשיב 1 כך שיתכן ובשל חששות התעכב הוא לעיתים בחזרה לביתו. מכל מקום, הפרות אלו יתכן ומצדיקות את החמרת תנאי השחרור אך ודאי שאינן מצדיקות לשיטתם את החזרת המשיבים למעצר. מכל מקום נטען כי במידה וסבורה המשיבה כי אכן יש ממש בהפרות אלו שתפנה כאמור לבית משפט השלום ותפעל דרכו.

בא כוח המשיב 2 אף הוסיף כי יש פגם בכך שבקשת המבקשת הוגשה ביחס לשני המשיבים יחדיו בעוד שאף לשיטתה אין מיוחסות למשיב 2 הפרות משמעותיות. לשיטתו, אף עובדה זו מעידה על ניסיונה של המבקשת להשיב את המשיבים למעצר בכל מחיר.

התנהלות הדיונים בפניי

12.

ביום 9.9.2008 קיימתי דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון עלתה כאמור השאלה האם יש מקום כי אעיין, במעמד צד אחד וללא הסכמת באי כוח המשיבים, בחומר החסוי אותו רצתה המבקשת להציג כמו כן עלתה בקשה כי הבקשה תועבר לדיון בהרכב מורחב. החלטתי לשמוע את הבקשה בפני, וביום 16.9.2008 התקיים דיון נוסף בו עיינתי אף בחומר החסוי ושמעתי את השלמת טענות הצדדים. במהלך הדיון נתברר כי בעניין הדרכונים טרם נשלמה החקירה אולם בעניין ההפרות האחרות המיוחסות למשיב 1, ובהן האיומים המיוחסים לו בביקור במושב תירוש, העבירות הכרוכות בהשגת האישורים הכוזבים מהמכון הרפואי והפרות שונות נוספות של תנאי השחרור גובש כתב אישום שהוצג בפני.

יצוין כי בתום הדיון הגיש בא כוח המשיב 1 בקשה כי אורה למבקשת לפרט את המועדים המדויקים בהם נטען כי המשיב 1 הפר את תנאי שחרורו וכי אאפשר לו להגיש מסמכים שיפריכו טענה זו. בתגובת המשיבה ציינה היא כי עוד בדיון שהתקיים ביום 9.9.2008 פרטה היא את עיקרי טענותיה ואף העבירה לבית המשפט ולבאי כוח המשיבים דוחות עיכוב מפורטים התומכים בטענות אלו. סבור אני כי לבא כוח המשיב 1 ניתנה ההזדמנות הנאותה להתייחס לטענות אלו של המבקשת והוא אף עשה כן, גם אם בכלליות, בטיעוניו לפני. לפיכך, אין אני רואה מקום להיעתר לבקשתו להגיש מסמכים נוספים בעניין זה.

דיון

13.

אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומרים שהונחו לפני הגעתי לכלל מסקנה כי בעניינו של המשיב 1 יש לקבל את בקשת המשיבה ולהותירו במעצר בשלב זה. עם זאת, בכל הנוגע למשיב 2, לא שוכנעתי כי יש בחומר שהונח לפני משום צידוק מספיק לסטות מן האיזון שהתווה חברי השופט לוי בהחלטה לשחררו, ומכאן שדוחה אני את בקשתה של המבקשת בעניינו ככל שמדובר בהשבתו למעצר. עם זאת יש להשיב את עניינו לבית המשפט המחוזי על מנת שזה יבחן מחדש את תנאי שחרורו לאור המידע שהוצג על ידי המבקשת.

14.

טרם אדרש לנסיבות המקרה הקונקרטי יש לדעתי מקום להבהיר מהי הנקודה בה מצויים אנו. הבקשה שלפני הינה בקשה לעיון חוזר ולמעצר מחדש של המשיבים, ודוק, שחרורם של המשיבים נקבע לא בשל הקביעה כי חל כרסום בראיות לכאורה נגדם או בשל קביעה כי פגה מסוכנותם, אלא עיקר הנימוק לשחרורם נח על איזון עדין בין זכותם לחירות ובין האינטרס הציבורי בהותרתם במעצר. נקבע, כאמור על ידי חברי השופט לוי, כי לאור התמשכות ההליכים ומחדלי המדינה בניהול התיק נגד המשיבים גוברת זכותם זו לחירות. פועל יוצא מכך הוא, כי אין אני בשלב זה נדרש לבחון האם יש בחומר שהונח לפני בכדי לגבש ראיות לכאורה או עילת מעצר נגד המשיבים בעבירות נשוא התיק העיקרי. השאלה שבפני היא האם יש בטענות המבקשת בכדי להשפיע על אותו איזון עדין שתואר, ולהטות את הכף, זו הפעם, לטובת האינטרס הציבורי. למסקנה זו ניתן להגיע במידה וייקבע כי מסיבה כלשהי פחתה הפגיעה בזכותם של המשיבים לחירות, אציין כבר כעת כי אין הוא כך. העובדה שבאחרונה החל משפטם של המשיבים להתנהל בקצב מהיר, ואף אם אקבל את הנחת המבקשת כי משפטם יסתיים בטווח הנראה לעין, אין בה בכדי לאיין את התקופה הממושכת בה שהו הם במעצר ואת הפגיעה הנגזרת מכך בחירותם. דרך שנייה להגיע למסקנה זו הינה ככל שאשתכנע כי הנזק לאינטרס הציבורי הנובע מהיותם של המשיבים משוחררים גדל, היינו, כי הסכנה הנשקפת מהם לציבור או החשש שמא יימלטו הם מן הדין הפך למוחשי יותר באופן המטה את הכף כנגדם.

כעת משהובהרה השאלה העומדת בפני אך ברי הוא גם מדוע, משהאיזון המקורי נערך על ידי בית המשפט העליון, בית משפט זה הוא גם המקום אליו יש לפנות לעיון מחדש באיזון שנקבע.

15.

עניין נוסף לו יש להידרש עוד טרם נבחן את הטענות הספציפיות נגד המשיבים הינה שאלת העיון בחומר חסוי במעמד צד אחד. אודה כי התלבטתי בשאלה זו. הלכה פסוקה היא כי ניתן לבית המשפט לעיין בחומר חסוי אף כאשר דן הוא במעצר עד תום ההליכים ככל שחומר זה נוגע להיבט של עילות המעצר או בחינת חלופות המעצר ובלבד שאין החומר החסוי בא לבסס את העבירות נשוא כתב האישום (ראו למשל, בש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' אבוטבול , פ"ד מז(1) 340 (1993); בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.8.2005) והאסמכתאות שם). אין ספק כי בענייננו עונה החומר החסוי על תנאי זה. על אף זאת, אודה כי אין דעתי נוחה מהקביעה כי נאשם ישב במעצר עד תום ההליכים על פי חומר חסוי בלבד. ניכר אף מעמדת המבקשת כי מודעת אף היא לבעייתיות הנגזרת מכך ולמשנה הזהירות בו יש לנקוט בשימוש בחומר חסוי אף בתנאים אלו.

כפי שציינתי לעיל, עיינתי בטענות באי כוח המשיבים בעניין והגעתי לכלל מסקנה כי אין בהן בכדי לשלול את תחולתה של ההלכה האמורה. לכן עיינתי כאמור בחומר החסוי. עם זאת, אציין כי מתייחס אני לחומר זה במשנה זהירות ומתוך מודעות לכך שלא היה הוא בפני באי כוח המשיבים ולא ניתנה להם ההזדמנות לנסות ולהפריכו ומכאן אף שנותן אני לו משקל מוגבל.

מן הכלל אל הפרט

16.

אבהיר, כי נקודת המוצא בבחינת החומר שלפני היא כי לאחר ששוחררו המשיבים ממעצר אין להשיבם אליו אלא במידה ויתברר אכן כי אין כל חלופה אפשרית אחרת. לאחר שעיינתי במלוא החומר הגלוי והחסוי שהוגש על ידי המבקשת בעניינם של המשיבים הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת המדינה בנוגע למשיב 1 אך לדחותה בנוגע למשיב 2.

ראשית אומר, כי ככל שמנסה המבקשת לטעון כי עצם התקרבות מועד סיומו של משפטם של המשיבים, מהווה בפני עצמו, אינדיקציה לגבור החשש כי אלו ינסו לברוח מהארץ, אין בידי לקבל טענה זו. כשם שציינו באי כוח המשיבים, אין הכרח בפרשנות זו של המבקשת וניתן אף לראות בעובדה כי מתקרב המשפט לסיומו משום אינדיקציה הפוכה. במיוחד כאשר משוחררים כבר המשיבים מזה תקופה ארוכה ובתקופה זו לא עלו, עד לאחרונה, אינדיקציות כי הם מנסים להימלט מן הארץ ואף הקפידו הם להגיע לכל ישיבות המשפט הרבות שנערכו בעניינם.

בעניינו של המשיב 1 עולה הן מהחומר הגלוי והן מן החומר החסוי, אותו מטבע הדברים לא אפרט, כי הלה הפר שוב ושוב את תנאי השחרור שנקבעו בהחלטתי מיום 13.3.2007. למעלה מכך, ההפרות המיוחסות למשיב 1 אינן אך ממין אלו שניתן ליישבן על ידי החמרת תנאי השחרור או הידוק הפיקוח המוטלים עליו ויש בהן בכדי להטות את הכף ולקבוע כי לא ניתן לומר עוד כי גובר בעניינו של משיב זה הרצון להגן על אינטרס החירות שלו על הפגיעה המשתקפת משחרורו לאינטרס הציבורי. רואה אני חומרה יתרה באותו מקרה בו מיוחסת למשיב 1 עבירה של ניסיון לגביית חוב באיומים בביקורו במושב תירוש. אף שאין אני יושב בדין בעניינו של המשיב בעבירה זו, ומכאן אף שאינני קובע כל ממצא שבעובדה בעניין, לא התרשמתי כי היה בהסברי בא כוח המשיב 1 בעניין זה כדי ליישב את התחושה שהמשיב אינו רואה בתנאי השחרור שהוטלו עליו משום מגבלה אמיתית המונעת ממנו להמשיך ולנהוג באופנים המעלים חשש ממשי לסיכון הציבור.

תחושה זו אף מתחזקת כשבוחן אני את יתר המידעים בעניינו של המשיב 1 ואת המקרים הרבים בהם לא הקפיד הוא על שעות היציאה והחזרה מביתו והישארותו בפיקוח מלא ורצוף כנדרש. יתרה מכך, מהחומר שהוגש עולה אף חשש לכאורי, אף כי גם כאן אינני קובע מסמרות, כי המשיב 1 נקט באמצעים פסולים על מנת להשיג אישורים כוזבים ליציאה מביתו לצורך בדיקות רפואיות שלא נזקק להן ולא הגיע אליהן, כאשר מה עשה הוא במועדים אלו חלף ההליכה לבדיקה אין אנו יודעים. וחשש מסוים אף מתגבש, אף כי אודה כי בעניין זה קלוש יותר המידע שהוצג בפני, כי המשיב 1 עשה ניסיון להשיג מסמכים מזויפים שיאפשרו לו את היציאה מהארץ וההימלטות מאימת הדין. מכל אלו עולה כאמור כי בעניינו של משיב זה, אין עוד מנוס מן המסקנה שעל אף הפגיעה הקשה בחירותו של המשיב לא ניתן באיזון מול הסיכון הממשי שמהווה שחרורו לאינטרס הציבורי להותיר את ההחלטה על שחרורו על כנה. משכך, נעתר אני לבקשתה של המבקשת בעניינו וקובע את מעצרו כפי שיפורט להלן.

שונה המצב בכל הנוגע למשיב 2. החומר הגלוי בעניינו מועט הוא ונוגע בעיקרו להפרות מהמין המצדיק אולי את הידוק הפיקוח והחמרת תנאי השחרור אך אין בהן בכדי לשנות מהאיזון שערך חברי השופט לוי ולהשיבו למעצר. אף בחומר החסוי שהונח לפני בעניינו של משיב זה לא ראיתי בכדי לשנות מן המסקנה האמורה, זאת הן בהתחשב במיעוטו של החומר החסוי בעניינו והן בהתחשב כאמור במידת הזהירות בה יש לנקוט ביחס לחומר זה.

17.

לסיכום, ולאור האמור לעיל קובע אני כך:

מעצרו של המשיב 1 מוארך בזה בתשעים יום החל מיום 8.9.2008 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1120/04, לפי המוקדם.

המשיב 2 ישוחרר ממעצר לאלתר. עם זאת עניינו יושב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על מנת שזה יבחן האם יש מקום להחמיר בתנאי שחרורו ובתנאי הפיקוח הקיימים. על המשיב להתייצב בפני בית המשפט המחוזי לדיון שייערך בעניינו כאמור.