בש"פ 9892/08 מדינת ישראל נ. רפי אוחנה

1.

זו בקשה להארכת מעצרו של המשיב, שהוגשה מכח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

תחילתם של ההליכים היתה בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחודש יוני 2004, ובו יוחסו למשיב ואחרים עבירות רצח, הריגה, ניסיון לרצח, ניסיון לחבול בחומר נפץ, פציעה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצע פשע. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המדינה למעצר המשיב עד תום ההליכים, ובית המשפט נעתר לה. בהמשך, הוארך מעצרו של המשיב פעם אחר פעם, ומששוכנעתי בחודש שבט התשס"ז (ינואר 2007) כי המשפט רחוק מסיומו, הוריתי על שחרור המשיב לחלופת מעצר ככל שזו תימצא ראויה על ידי בית המשפט המחוזי.

3.

בחודש אלול התשס"ח (ספטמבר 2008) נעצר המשיב בעילה של הפרת תנאי השחרור, ובהמשך עתרה המדינה להאריך את מעצרו. אותה בקשה נדונה בפני כב' השופט ס' ג'ובראן, שמצא כי מחומר גלוי וחומר חסוי שהוצג בפניו, עולה כי המשיב הפר מספר פעמים את תנאי שחרורו. חברי הוסיף וקבע, כי ההפרות המיוחסות למשיב אינן "ממין אלו שניתן ליישבן על ידי החמרת תנאי השחרור או הידוק הפיקוח המוטלים עליו, ויש בהן בכדי להטות את הכף ולקבוע כי לא ניתן לומר עוד כי גובר בעניינו של המשיב זה הרצון להגן על אינטרס החירות שלו על הפגיעה המשתקפת משחרורו לאינטרס הציבורי".

כב' השופט ג'ובראן ראה צורך להדגיש את אחד ממקרי ההפרה המיוחסים למשיב, במהלכו הגיע למושב תירוש בניסיון לגבות חוב באיומים. כמו כן, הפנה חברי למקרים בהם נקט המשיב באמצעים פסולים כדי להשיג אישורים כוזבים ליציאה מביתו. נוכח כל אלה הוחלט להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

4.

כאמור, בבקשה שבפני עותרת המדינה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב, ובפיה טענות אלו: העבירות המיוחסות לו הן חמורות ביותר ומכך מתחייב כי מסוכנותו רבה; קיים חשש שאם ישוחרר יימלט מאימת הדין; הוא הפר פעמים רבות את תנאי השחרור, ואף פעל כדי לגבות חובות באמצעות איומים. המדינה הוסיפה וטענה, כי שמיעתן של ראיות הצדדים הסתיימה, ונקבעו מועדים להגשת הסיכומים - התביעה עד לתאריך 15.12.08, וההגנה עד ליום 1.3.09.

5.

לוח הזמנים שציינה המדינה הטריד אותי, מאחר ומשמעותו היא כי ההליכים בעניינו של המשיב עשויים להסתיים אי-שם במחצית שנת 2009, ואפשר אף מאוחר יותר. תקופת מעצר כה ארוכה היא משמעותית, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר במי שכבר שהה במעצר בתיק זה במשך כשנתיים וחצי. לפיכך, קיבלתי לידי את תיק החקירה בגינו הוגש כתב-אישום נגד המשיב בבית המשפט בכפר סבא, ולאחר שעיינתי בו שוכנעתי כי עתירתה של המדינה בדין יסודה. אותן ראיות מצביעות, לכאורה, על הפרות חוזרות של תנאי השחרור, אליהן נלווה חשד לביצוען של עבירות נוספות שאינן פשוטות כלל ועיקר. כידוע, ביסודו של שחרור בערובה עומד האמון שנותן בית המשפט בנאשם, וחוששני כי יש רגליים לסברה שהמשיב מעל באמון זה.

לפיכך, אני מחליט להיעתר לבקשה, ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שתחילת מניינם ביום 6.12.08, או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 1120/04 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.