פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8068/09
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. עלא אבו עליון
2. קאיד אבו סריחאן
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996.
תאריך הישיבה:
י' בחשון התש"ע
(28.10.2009)
בשם המבקשת:
עו"ד נעימה חנאווי
בשם המשיב 1:
עו"ד שי ברגר
בשם המשיב 2:
עו"ד אורי דייגי
החלטה
לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב 2 (להלן: המשיב ) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים החל מיום 21.10.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 271/09 בבית משפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם ביניהם. אציין כי המבקשת הגישה בקשה להארכת מעצרם של שני המשיבים, אולם ביום 25.10.2009 הורה בית משפט השלום בבאר-שבע על שחרורו המשיב 1 לחלופת מעצר ועל כן התייתר הדיון בבקשה דנן בעניינו.
כתב האישום
1.
ביום 21.1.2009 הוגש כנגד המשיב ושלושה נאשמים נוספים (להלן: הנאשמים ) כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע [לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )], התפרצות למקום מגורים או תפילה (לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין), גניבה (לפי סעיף 384 לחוק העונשין), החזקת מכשירי פריצה (לפי סעיף 409 לחוק העונשין), פריצה לרכב (לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין) וגניבה מרכב (לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין).
2.
לפי המתואר בכתב האישום סמוך לתאריך 13.1.2009 קשרו המשיב והנאשמים קשר לביצוע פשע בכך שחברו יחד בכדי לפרוץ לבתים במושב בית הגדי ולגנוב מתכולתם.
בלילה שבין התאריכים 13.1.2009 ו-14.1.2009 הגיעו המשיב והנאשמים למושב בית הגדי כשהם מצוידים בכפפות וכלי פריצה הכוללים שני מברגים וקטר. תחילה התפרצו הארבעה לביתו של בנימין כהן בכך שפתחו את חלון ההזזה בבית ונכנסו לתוך הבית במטרה לבצע בו גניבה וכל זאת בשעה שבני הבית ישנים. המשיב והנאשמים גנבו רכוש מן הבית הכולל בין היתר ארנק, תכשיטים, כסף מזומן ושעון מצופה זהב. בהמשך התפרצו המשיב והנאשמים לביתה של אורית טרבלסי במושב בית הגדי בכך שפתחו את חלון ההזזה בסלון ונכנסו לתוך הבית, בשעה שבני הבית ישנים בבית, וזאת בכוונה לבצע בו גניבה. המשיב והנאשמים גנבו מן הבית מכשיר טלפון סלולרי, מעיל, כסף מזומן ומפתחות לרכב. בעזרת המפתחות פרצו המשיב והנאשמים לרכב השייך לבני הבית וגנבו ממנו מכשיר טלפון סלולרי. משם הגיעו המשיב והנאשמים לביתה של מלי כהן שנמצא אף הוא במושב בית הגדי. הארבעה התפרצו לביתה בכך שפתחו את
חלון הסלון ונכנסו לבית בכוונה לבצע בו גניבה כאשר באותה העת בני הבית ישנים בבית. המשיב והנאשמים גנבו מן הבית תיק שהכיל ארנק, תעודת זהות, כרטיס אשראי, כסף מזומן, תווי קנייה ותכשיטים.
הליכים קודמים
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת לבית המשפט השלום בבאר-שבע בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 21.1.2009 התקיים דיון ראשוני בבקשה ובו הוחלט על דחיית הדיון ליום 25.1.2009 בכדי לאפשר לבא כוח המשיב ללמוד את התיק ואת חומר הראיות המצוי בו. ביום 1.2.2009 הורה בית משפט השלום בבאר-שבע (כבוד הנשיא מ' מכליס ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום עיין בחומר החקירה וקבע כי קיימת תשתית ראייתית כנגד המשיב וכן כי קמה עילת מעצר כנגדו. בית המשפט בחן את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר אולם קבע, נוכח התיקים הנוספים המתנהלים כנגד המשיב והעובדה כי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום נעברו לכאורה בתקופה בה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי, כי לא ניתן ליתן בו אמון ולשחררו בשלב זה לחלופת מעצר. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 17.2.2009 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' ביתן ) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום וכן כי קיימת עילת מעצר כנגדו. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב שלאחר קבלתו יבחן מחדש בית משפט השלום האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לאחר קבלת תסקיר המבחן טען המשיב כי חלופת המעצר אותה הציע לא נבחנה על ידי שירות המבחן לכן קבע בית משפט השלום על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המשיב. התסקיר המשלים, שהוגש ביום 6.4.2009, בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב אולם לא המליץ לשחררו לחלופה זו. ביום 16.4.2009 התקיים דיון בבית משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט ג' גדעון ) ובו חקר בית המשפט את אביו של המשיב בניסיון לברר האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בתום הדיון קבע בית משפט השלום כי לא ניתן לקבל את החלופה שהוצעה על ידי המשיב ומכיוון שלא הוצעה כל חלופה אחרת נשאר במשיב במעצר עד תום ההליכים.
4.
התקדמות ההליכים בתיק העיקרי: כתב האישום הוקרא למשיב ביום 2.2.2009. ביום זה ביקש בא כוח המשיב לדחות את הדיון לצורך מיצוי ההליכים מול המבקשת. הדיון נקבע למענה ליום 8.3.2009 ולאחר מכן נדחה שוב ליום 22.3.2009. בדיון שהתקיים ביום 22.3.2009 כפר המשיב במיוחס לו בכתב האישום ונקבע מועד לגישור ליום 4.5.2009 ומועד להוכחות ליום 9.7.2009 לצורך שמיעת שלושה מעדי התביעה. הליך הגישור לא צלח והצדדים ביקשו להחזיר את התיק לשמיעת ראיות והוכחות. בדיון שהתקיים ביום 9.7.2009 לא התייצבו עדי התביעה שהוזמנו וכן בא כוח המשיב ביקש לקבוע את התיק להליך גישור נוסף. בית המשפט נעתר לבקשה והדיון נקבע להליך גישור ליום 14.9.2009 וכן נקבע מועד נוסף לשמיעת ראיות ליום 21.9.2009. בדיון שהתקיים ביום 21.9.2009 לא התייצבו הנאשמים הנוספים בפרשה ובאי כוחם. נוכח זאת הורה בית המשפט לצדדים להגיש מועדים מוסכמים לדיוני הוכחות עד ליום 24.9.2009 וקבע דיון לשמיעת פרשת התביעה ליום 29.9.2009. במועד הנ"ל התקיימה ישיבת הוכחות בה נשמעו שבעה עדי תביעה וביניהם העד העיקרי בתיק. הדיון הבא נקבע ליום 20.10.2009 ובו נשמעו שני עדי תביעה נוספים.
טענות המבקשת
5.
המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי – טוענת כי מסוכנותו של המשיב עולה מתוך נסיבות ביצוע העבירות ומתחדדת נוכח עברו הפלילי המכביד. לטענת המבקשת המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו תוך חדירה לפרטיות, שעה שהוא והנאשמים האחרים פורצים לשלוש דירות מגורים בלילה אחד כשהם מצוידים בכלי פריצה. המבקשת טוענת כי עברו הפלילי של המשיב, הכולל ארבעה אישומים, שרק באחד מהם הורשע המשיב, מלמד גם כן על מסוכנותו של המשיב.
לדברי המבקשת שמיעת משפטו של המשיב אמנם התעכבה בתחילה ואולם משהתחילו להישמע הראיות מתקדם המשפט בקצב סביר, כאשר עד כה נשמעו תשעה עדי תביעה, ובהם עד התביעה המרכזי. כמו כן מציינת המבקשת כי קבועים שני מועדי הוכחות נוספים ביום 4.11.2009 וביום 9.11.2009 ובהם צפויים להישמע תשעה עדי תביעה נוספים.
לטענת המבקשת מהחלטותיו של בית משפט השלום ומהתסקירים שנערכו על ידי שירות המבחן עולה כי אין בנמצא חלופה היכולה לנטרל את מסוכנותו של המשיב ולהוות חלופת מעצר ראויה בעניינו. המבקשת מדגישה כי בית משפט השלום לא סגר את הדלת בפני המשיב וביכולתו להציע חלופות מעצר שיבחנו על ידו. לטענתה הסיבה שהמשיב עדיין עצור מאחורי סורג ובריח היא שהחלופות שהוצעו עד כה לא נמצאו מתאימות על ידי שירות המבחן ועל ידי בית המשפט המחוזי.
טענות המשיב
6.
המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד אורי דייגי – טוען כי מדובר בעבירות רכוש שאינן חמורות. לדבריו, בעבירות מעין אלה ממעטים בתי המשפט לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. המשיב טוען להפליה בינו לבין שלושת הנאשמים הנוספים ששוחררו ממעצר ונמצאים כעת במעצר בית. לטענתו העובדה שיש לו עבר פלילי אינה צריכה להשפיע על ההחלטה להשאירו במעצר. לדבריו גם לנאשם נוסף, ששוחרר לחלופת מעצר ביום 25.10.2009, יש עבר פלילי ועובדה זו לא מנעה בעניינו את שחרורו לחלופת מעצר.
המשיב טוען כי התמשכות הליכי המשפט אינה סבירה בנסיבות העניין והיא אינה נעוצה במשיב אלא בבית המשפט ואילוצי יומנו, בנאשמים האחרים בפרשה ובתביעה. לטענתו התביעה חדלה מחדל מהותי בכך שניסתה להציג בדיון שנערך ביום 20.10.2009 חומר חקירה חדש שלא היה ידוע לבאי כוחם של המשיב ושל הנאשמים האחרים. המשיב מציין כי בית המשפט פינה את יומנו ביום זה בכדי שניתן יהיה לשמוע את רוב עדי התביעה בפרשה ונוכח החומר החדש נאלץ לדחות את הדיון בכדי לאפשר לבאי כוחם של המשיב והנאשמים האחרים לעיין בחומר.
לסיום
מבקש המשיב להפנות להחלטתו של כבוד נשיא בית משפט השלום בבאר-שבע, השופט משה מכליס, שניתנה ביום 25.10.2009 ובה הוחלט כאמור על שחרורו של אחד הנאשמים, שהינו בעל עבר פלילי, לחלופת מעצר. לדבריו החלטה זו מוכיחה כי השתנתה נקודת האיזון ולכן יש להורות גם על שחרורו שלו לחלופת מעצר.
דיון והכרעה
7.
נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים הינה כי נאשם, הנתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום, בשל אותו כתב אישום במשך תשעה חודשים, ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרה החריג, מקום בו נמצא כי חרף המאמצים שנעשו לא ניתן היה לסיים את ההליך הפלילי במסגרת פרק הזמן האמור. בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. בין היתר יש לבחון את חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט המהווים גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים [ראו למשל: בש"פ 8013/09 מדינת ישראל נ' לייזרזון (לא פורסם, 18.10.2009); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005); בש"פ 7942/09 מדינת ישראל נ' מחיסן (לא פורסם, 11.10.2009). לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה, ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה דנן לא השתנתה נקודת האיזון ומכאן כי דין הבקשה להתקבל.
8.
המשיב טוען להפליה בינו לבין שלושת הנאשמים האחרים בפרשה ששוחררו לחלופות מעצר. אין בידי לקבל טענה זו. בית משפט השלום בחן את אפשרות שחרורו של המשיב לשתי חלופות מעצר שהוצעו על ידו.
חלופת המעצר הראשונה, שלפיה המשיב ישהה במעצר בית בבית אמו תחת פיקוחם של אמו ושל אחיו למחצה, נבחנה על ידי שירות המבחן בתסקיר המעצר מיום 9.3.2009. שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופה זו הן בשל חוסר יכולתם של המפקחים שהוצעו לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מן המשיב והן נוכח העובדה שלא ניתן לעבות את החלופה שהוצעה באמצעות איזוק אלקטרוני.
בתסקיר המעצר מיום 6.4.2009 בחן שירות המבחן גם את החלופה השנייה שהוצעה על ידי המשיב שלפיה הוא ישהה במעצר בית בביתו של אביו. שירות המבחן מצא חלופה זו כבלתי ראויה וטען כי אין ביכולתה לצמצם את רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד המשיב. שירות המבחן בחן בנוסף את אפשרות עיבוי החלופה המוצעת באמצעות איזוק אלקטרוני אך קבע כי גם תוספת זו אינה יכולה לסייע בצמצום רמת הסיכון. בית משפט השלום לא הסתפק אך בתסקירי המעצר וחקר את האב בדיון שהתקיים ביום 16.4.2009. נוכח המלצתו של שירות המבחן והתרשמותו של בית המשפט מאביו של המשיב ומהדברים אותם אמר בדיון נקבע כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.
לאור דברים אלו סבורני כי לא יכולה להתקבל טענה של הפליה מצדו של המשיב. בית משפט השלום התחשב בנסיבותיו של המשיב, בגילו הצעיר ובחן ביסודיות את החלופות שהוצעו על ידי המשיב אך לא מצא כי יש ביכולתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו ולהשיג את מטרות המעצר. יתרה מכך, בית משפט השלום בהחלטתו מיום 16.4.2009 הוסיף ואמר כי "ככל שיהיה בידי המשיב להציג חלופה אחרת טובה יותר, מוזמן הוא להגיש בקשה לעיון חוזר, אשר תיקבע לדיון בהקדם".
9.
אין לי אלא להצטרף לדבריו אלו של בית המשפט שלום. כפי שצויין לעיל החלטה על המשך מעצרו של נאשם טומנת בחובה שקלול של אינטרסים שונים העולים בנסיבות העניין. במקרה דנן יש להתחשב בגילו הצעיר של המשיב ובהתמשכות משפטו אולם יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהמסוכנות הנשקפת ממנו. אמנם למשיב מיוחסות עבירות רכוש אך בית משפט זה קבע לא אחת כי גם עבירות רכוש עלולות לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור [ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת
ישראל , פ"ד נב
(4) 268 (1998)] ובמיוחד כאשר מדובר בעבירה של התפרצות לבית מגורים, אשר יש בה מימד של פלישה חמורה לתחום הפרט וכן טמון בה פוטנציאל להתפתחות עימות אלים, על הסיכונים הכרוכים בכך [ראו: בש"פ 380/08
בדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.2.2008); בש"פ 10754/08 אבו מאירה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009)]. המסוכנות הנשקפת מן המשיב עולה מנסיבות כתב האישום המייחס לו עבירות רכוש שבוצעו תוך התפרצות לבתי מגורים, לאחר תכנון ויחד עם שותפים נוספים. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב. במצב דברים זה ומכיוון שאין אפשרות לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופות המעצר שהוצעו על ידו הכף נוטה לכיוון השארתו במעצר.
10.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 21.10.2009 או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 271/09 בבית משפט השלום בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם מביניהם. למותר לציין כי אם יעלה בידי המשיב להציג חלופת מעצר חדשה ומתאימה יותר, יוכל הוא לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום בבאר-שבע.
ניתנה
היום, י' בחשון התש"ע (28.10.2009).
ש ו פ ט