בש"פ 380/08 סלאם מוסא בדר נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' סובל ) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בכך שינה בית המשפט המחוזי מהחלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט י' מילנוב ), אשר קבע כי ניתן לשחרר את העורר בחלופת מעצר בתנאים שפורטו בהחלטה.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה, בעבירת גניבה, ובעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. מיוחס לעורר כי ביום 6.12.07 בשעה 5:00 לפנות בוקר, התפרץ לבית משפחה ברמות שבירושלים וגנב משם רכוש יקר ערך. בעת ביצוע ההתפרצות והגניבה, שהה העורר בישראל שלא כדין.

3.בבית משפט השלום כפר העורר בקיום ראיות לכאורה כנגדו, וכן בקיום עילת מעצר נגדו, מאחר שמדובר, לטענתו, בעבירות רכוש, שככלל אינן מקימות עילת מעצר. בית המשפט קבע כי יש ראיות לכאורה, ופירט אותן אחת לאחת. לא היתה מחלוקת כי העורר שוהה בישראל שלא כדין. בית המשפט מצא כי עבירת השהייה הבלתי חוקית, בצירוף לעבירות ההתפרצות והגניבה מבית מגורים בשעת לילה, שעה שמצויים בו בני הבית הישנים את שנתם, מקימה עילת מעצר בגין מסוכנות. אשר לחלופת מעצר, התחשב בית המשפט, מצד אחד, בעבר הפלילי של העורר, ובקיום מאסר על תנאי התלוי כנגדו. מצד שני, מצא כי קיימת חולשה מסוימת בעוצמת הראיות, שכן טענת האליבי שהעלה העורר לא נבדקה. לאור אלה, הורה בית משפט השלום על שחרורו בתנאים שונים, ובהם – כי לא יכנס לישראל ולא ישהה בישראל אלא לצורך משפטו וריצוי עונשו, ותוך הטלת תנאים כספיים שונים.

4.המדינה ערר לבית המשפט המחוזי על החלטת השחרור, ועררה נתקבל. בית המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת, סקר את חומר הראיות לפרטיו. לענין מרכיב "הראיות לכאורה", הנדרש לצורך מעצר עד תום ההליכים, מצא כי יש בראיות די לצורך סיפוק התנאי הנדרש, והן אינן סובלות מחולשה המצדיקה שחרור לחלופת מעצר. הוא מנה, בין היתר, את הודעת העד נאאל עאצי, דודו של העורר, אשר על פיה העורר מכר לו את מכשיר הטלפון הנייד שנגנב מבית המתלוננים שעות ספורות לאחר ביצוע הגניבה. לאור זאת, קיימת ראייה לכאורית טובה לקיום חזקה תכופה של העורר במכשיר טלפון שנגנב מהדירה זמן-מה לאחר גניבתו. בהודעות העורר נמצאו סתירות מהותיות, ביניהן בטענת האליבי, שאינן מתיישבות עם הודעת נאאל אשר אין סיבה שלא לייחס לה אמינות. כן ציין בית המשפט את פלט השיחות ממכשיר הטלפון של העורר, שגם בו נמצאו סתירות לטענותיו של העורר לגבי האופן שבו הגיע הרכוש הגנוב מבית המתלוננים לידיו שלו.

אשר לחלופת מעצר, בית המשפט קבע כי, אף שמדובר בעבירת רכוש, הרי כשהיא מצטרפת לעבירת התפרצות, יש בה כדי להצביע על מסוכנות הנאשם. מסוכנות זו מוחמרת עקב קיום עבר פלילי קודם לעורר, והיא אינה מאפשרת החלת חלופת מעצר במקרה זה. חיזוק למסקנה זו נמצא בעובדה כי מדובר בתושב שטחים שיש קושי בפיקוח אפקטיבי עליו, בין מחוץ לישראל ובין בישראל, לאור דרכי ההימלטות האפשריים מישראל אל מעבר לגבולות האיזור.

5.בערר שלפנינו, הסכים בא-כוח העורר שלא לעמוד עוד על טענתו הראשונית לענין קיומן של ראיות לכאורה, והתמקד בשאלת חלופת המעצר. הוא טען כי יש לבדוק חלופות קונקרטיות באמצעות תסקיר מעצר בטרם יחליט בית המשפט בענין התאמת חלופה לנסיבות מקרה זה. העורר אף הציע חלופה בישראל אצל דודו, אזרח ישראל, והיה נכון להוסיף לכך גם תנאי של איזוק אלקטרוני.

המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר בחלופה, וסבורה כי הגשת תסקיר מעצר אינה נדרשת במקרה זה. המסוכנות העולה ממעשיו של העורר ניכרת על פני הדברים, והעובדה כי מדובר בתושב איזור מעלה חשש מיוחד להימלטותו ולשיבוש הליכי המשפט, ולקשיי פיקוח על התנהלותו מחוץ למעצר. מוסיף לחשש זה עברו הפלילי של העורר.

באת-כוח המדינה הוסיפה כי המשפט קבוע לתחילת חודש אפריל 2008 לשמיעת כל העדים, ולפיכך קיים צפי לסיומו בקרוב.

6.דין הערר להידחות.

השאלה שבפני מתמקדת בנושא חלופת המעצר, משבא-כוח העורר הודיע כי אין הוא עומד עוד על טענותיו בהיבט הראייתי. אומר אף מעבר לנדרש, כי ניתוחו של בית המשפט המחוזי בהיבט הראייתי נראה לי ומקובל עלי.

אשר לחלופת מעצר, קיים קושי מובנה בשחרורו של העורר לחלופה משתי בחינות: ראשית – מסוכנותו מתבטאת, בראש וראשונה, באופי העבירות המיוחסות לו בהליך זה – התפרצות בשעת לילה לבית מגורים בו נמים בני הבית את שנתם, וגניבת רכוש יקר מהבית. צודקת המדינה בטענתה כי נסיבות העבירה משוות לה אופי החורג מעבירת רכוש גרידא, ומוסיף לה מימד של פלישה חמורה לתחום הפרט, שיש בה גם פוטנציאל להתפתחות עימות אלים, על הסיכונים הכרוכים בכך. מצטרפת לכך העובדה כי העבירות בוצעו בעת שהעורר שהה בישראל שלא כדין. חיזוק למסוכנות נלמד מעברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות בעבירות של התחזות , זיוף , והפרעה לשוטר

במילוי תפקידו , עבירות אלה מצביעות גם על חשש לאי כיבוד צווי בית משפט ושיבוש הליכים. קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה כנגדו (בבית משפט צבאי) תורם למכלול הנתונים המצביעים על מסוכנותו של העורר. כלל הנתונים הנזכרים מצביעים הן על מסוכנות העורר ביחס לביצוע עבירות נוספות, והן על חשש להימלטותו ולשיבוש הליכי משפט על ידו. העובדה כי העורר הוא תושב האזור (בית לקייה) מחזקת את החשש לא רק לקיום מוטיבציה להימלטות אצל העורר, אלא גם לקיום תנאים להגשימה, ולקושי ברור לפקח פיקוח אפקטיבי על קיום תנאי חלופת מעצר אילו הוטלה כזו בעניינו של העורר.

מטעמים אלה, אין חלופת מעצר הולמת את עניינו של עורר זה. יש לאמץ, איפוא, את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולדחות את הערר.