בש"פ 10529/09 מדינת ישראל נ. סאלם אלקדיפאת

1.

מונחת בפניי בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים או עד למתן פסק הדין בת"פ 8157/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

כתב האישום מייחס למשיב ביצוע עבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא ל פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג 1973 (להלן 'פקודת הסמים') ועבירה נוספת של ניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי הסעיף האמור בפקודת הסמים וסעיף 25 ל חוק העונשין התשל"ז – 1977 . המדובר בסם מסוג הרואין בכמות של מעל קילוגרם ובכשמונים אלף טבליות סם מסוכן מסוג אמפטאמין.

המדינה ביקשה להכריז על המשיב כסוחר סמים ולחלט את רכבו בסיום המשפט. המשיב מצוי במעצר עד סיום ההליכים מתאריך 16.7.08. מעצרו הוארך ב-90 יום נוספים שלוש פעמים (ראו בש"פ 5599/09 מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ובש"פ 7903/09 מפי כבוד השופטת ע' ארבל).

ונחת בפניי, אפוא, הבקשה הרביעית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתקופת תשעת החודשים. משפטו התקדם. נשמעו כל הראיות ואף הוגשו סיכומים בכתב מטעם המבקשת ומטעמו של המשיב בתאריך 25.11.09. ממועד זה, טרם נקבע העניין לשמיעת סיכומים בעל פה.

2.

באת כוח המבקשת ציינה כי המשפט לקראת סיומו וכן הפנתה אותי להחלטות הקודמות שניתנו על ידי בית משפט זה, כמתואר לעיל, ובהן צוינה המסוכנות הרבה הנובעת מעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית. מנגד, מדגיש הסנגור כי כתב האישום כלל מלכתחילה כחמישה עשר עדי תביעה, כולם שוטרים, ושפרשת ההגנה הסתיימה תוך יום אחד בלבד. מכאן, מתקשה הוא להבין מדוע נערך משפטו של מרשו זמן כה רב. יתר על כן, שני הצדדים הגישו את הסיכומים תוך כחודש ימים וממועד זה, הגם שחלף כחודש וחצי, טרם נקבע העניין לשמיעת הראיות. הסנגור טען כי הוא זקוק לפרק זמן קצר ביותר – פחות מחצי שעה – לשם השלמת טענותיו בעל פה.

3.

בהתחשב בכמות הסם ובסוגו – אין מנוס מהמסקנה כי נשקפת מהמשיב מסוכנות בעוצמה רבה. על פני הדברים, אין בחלופה להשיג את מטרת המעצר. כמו כן, צודקת המבקשת כי המשפט מצוי בשלביו האחרונים. מנגד, אין בחומרת העבירה כדי להכשיר כל קצב שמיעת משפט שהוא, גם בשלב הסיכומים. יצוין שבעניין הסיכומים הודיע הסנגור כי הוא אינו מתנגד לכך שהמשך המשפט יישמע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המקום בו הוגש כתב האישום, או בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מקום מושבה הנוכחי של השופטת בפניה מתנהל המשפט. אין להתעלם מטענת הסנגור כי הוא פועל ביעילות ועומד בלוח הזמנים. מכאן, שדרישתו לסיים את המשפט בהקדם הינה בתום לב.

4.

לאחר שיקול, החלטתי להאריך את תקופת המעצר ב-90 יום נוספים. ברם, על בית המשפט המחוזי לקבוע את המשפט לשמיעת ההוכחות במחצית הראשונה של תקופת 90 היום.

סוף דבר ובכפוף לאמור לעיל, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים החל מיום 11.1.10 או עד למתן פסק הדין בעניינו בת"פ 8157/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.