בש"פ 3218/07 אסף דרדיקמן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ד' רוזן) מיום 1.4.2007 אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובכך קיבל את ערר המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת ה' נאור) מיום 29.3.2007, שהורה על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים.

1.

נגד העורר, יליד 1982, ועמרם אלעזרה (להלן: אלעזרה ) הוגש כתב אישום המייחס לעורר יחד עם אלעזרה שלושה אישומים בעבירות של גידול, יצור והכנת סמים מסוכנים, החזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. כמו כן מיוחסות לעורר בלבד עבירות של הספקת סמים מסוכנים והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. על פי המפורט בכתב האישום, במהלך כחצי שנה עובר ליום 5.3.2007 רכשו העורר ואלעזרה ציוד להקמת חממה לגידול צמחי קנבוס. את החממה הקימו השניים בדירה שכורה ברמת השרון באמצעות מערכות השקיה, תאורה ודישון מתקדמות. העורר ואלעזרה גידלו והחזיקו בדירה השכורה עשרות צמחי קנבוס במשקל כולל של למעלה מ- 17 קילוגרם , צמחי קנבוס קטנים יותר במשקל כולל של כ- 412 גרם וסם קנבוס במשקל של 32.92 גרם , וכל זאת שלא לצריכתם העצמית. כמו כן מואשם העורר בכך שסיפק בעשרה עד חמישה עשר מקרים במהלך כשנה וחצי עובר ליום 15.3.2007 סם מסוג קנבוס לאדם בשם אמיר חממי, וכן כי ביום 5.3.2007 החזיק סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 0.65 גרם לצריכתו העצמית.

2.

עם הגשת כתב האישום נגד העורר ואלעזרה עתרה המשיבה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. החלטתו של בית משפט השלום בעניינו של העורר ניתנה ביום 29.3.2007 והתמקדה בשאלת קיומה של חלופת מעצר בהעדר מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בהחלטתו ציין בית המשפט כי אין מחלוקת שהעורר זקוק לטיפול בהתמכרותו לסמים. כמו כן נתן בית משפט השלום דעתו לגילו הצעיר של העורר, לעברו הנקי, למצבו הנפשי המורכב ולנכונותה של משפחתו לסייע בשיקומו ובשל כל אלה אימץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן והורה על שחרורו של העורר למעצר בית בפיקוח בני משפחתו. כן הורה על העמדתו בפיקוח מעצר של שירות המבחן.

3.

המשיבה לא השלימה עם החלטה זו וביום 1.4.2007 קיבל בית המשפט המחוזי את עררה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי הפעילות העבריינית המיוחסת לעורר הייתה מתוכננת ונסמכה על אמצעים משוכללים באמצעותם גידלו העורר ושותפו על פי הנטען כמות ניכרת של צמחי קנבוס והדברים מלמדים על מסוכנות רבה הנשקפת מן העורר. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף שהמלצתו של שרות המבחן התמקדה במצבו הנפשי החרדתי של העורר, אופי העבירות המיוחסות לו והעדר שיתוף הפעולה מצידו בחקירה מלמדים דווקא על נחישות רבה וגמירות דעת. כמו כן סבר בית המשפט כי אין כל הצדקה לבכר את העורר המשתייך למשפחה נורמטיבית על פני נאשמים אחרים המגיעים משולי החברה ונקלעים לנסיבות דומות. לבסוף ייחס בית המשפט משקל לכך שההליך הפלילי בעניינו של העורר עתיד להיות קצר יחסית, אך קבע כי במידה ותחזית זו תתבדה ראוי יהיה לשוב ולשקול את המשך מעצרו.

4.

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שנסמך בהחלטתו על המצג שיצרה המשיבה בניגוד לעובדות כתב האישום ולפיו העורר הינו סוחר סמים. כמו כן מלין העורר על כך שבית המשפט לא העניק משקל לעובדה שמשפחתו הינה משפחה נורמטיבית שיכולה לפקח עליו ולסייע לו, ולא כל שכן שגה משזקף עובדה זו לחובתו. לטענת העורר, הניסיון מלמד כי קיים יחס ישר בין השתייכותו של נאשם למסגרת משפחתית נורמטיבית לבין נטיית בתי המשפט לשחררו לחלופת מעצר. כך או אחרת סבור העורר, כי ככל שיש מקום ליתן משקל לסטייתו מדרך הישר חרף הרקע המשפחתי החיובי, המסגרת המתאימה לכך הינה שלב הטיעונים לעונש. עוד טוען העורר כי ההליך הפלילי בעניינו עתיד להתארך שכן נסיבות עניינו מחייבות את הפנייתו להליך שיקום יסודי וממושך ולטענתו אם השיקום יצלח ניתן להניח כי לא יוטל עליו עונש מאסר. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ייחס משקל מספיק להמלצת שרות המבחן אשר בחן ביסודיות את מצבו לרבות שיחות שערך עם משפחתו ועם פסיכולוג שטיפל בו בעבר. לטענת העורר, התעלם בית המשפט מהמלצתו של שירות המבחן על תוכנית שיקומית בציינו כי

מצוקתו הנפשית עלולה להוות גורם סיכון עבורו בתנאי מעצר. עוד טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחן לגופה את חלופת המעצר שהוצעה בעניינו ובהקשר זה מדגיש העורר את התרשמותו הבלתי אמצעית של בית משפט השלום מן המפקחות המוצעות, את עברו הנקי (למעט כתב אישום בגין החזקת סכין משנת 2002 אשר הסתיים ללא הרשעה), את גילו הצעירו ואת מצבו הנפשי המורכב. כל אלה מצביעים, לטענת העורר, על כך שהעבריינות אינה דרך חיים עבורו והם מאיינים את המסוכנות הנשקפת ממנו. לבסוף טוען העורר כי החלטתו של בית משפט קמא מפלה אותו לרעה שכן בפרשה אחרת שנסיבותיה דומות הורה בית משפט השלום (כב' השופטת ה' נאור) על שחרור הנאשם והמשיבה בחרה שלא לערור על כך. המשיבה, מצידה, מתנגדת לערר ומדגישה את המאמץ הרב שהשקיע העורר בגידול הסם המסוכן ואת הידע המקצועי שצבר לשם כך. לטענת המשיבה, העורר היה "הרוח החיה" מאחורי גידול הסם וקיים חשש כי גם תחת פיקוח יוכל העורר להמשיך ולספק סם מסוכן. לבסוף מדגישה המשיבה כי חרף התמיכה לה הוא זוכה ממשפחתו, מחובר

העורר לאנשים שעיסוקם בסם וגם מטעם זה חלופת מעצר לא תיסכון בעניינו.

5.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. אכן, אין חולק כי לעורר מיוחסות עבירות סמים לא קלות, במיוחד נוכח התכנון הרב אשר נדרש לצורך הקמת החממה, כמות הסם הרבה שנתפסה בה והמקרים הרבים של אספקת סם המיוחסים לו. על רקע זה צדק בית משפט קמא בהדגישו את המסוכנות הנשקפת מן העורר, אליה מתווספת המסוכנות המובנית הנשקפת מנאשמים העומדים לדין בעבירות סמים ובייחוד בעבירות של סחר בסמים (ראו בש"פ 1191/04 שבת נ' מדינת ישראל , תק על 2004(1) 2025 (2004)). עם זאת, השאלה עליה יש לתת את הדעת בכל מקרה ומקרה היא האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור בערובה ובתנאים שפגיעתם בחירותו של העורר פחותה. לשם כך יש לבחון כל מקרה לגופו (ראו למשל בש"פ 3177/06 מנור נ' מדינת ישראל , תק על 2006(2) 991 (2006); בש"פ 3980/06 חמוד נ' מדינת ישראל , תק 2006(2) 2918 (2006)).

6.

במקרה שלפנינו עומד העורר לדין בעבירות סמים חמורות, חלקן ביחד עם אחר, אך כתב האישום שהוגש נגדו בבית משפט השלום אינו מתאר עסקאות של סחר בסמים תמורת כסף ולעניין מעצרו של השותף, אלעזרה, ראוי לציין כי הבקשה בעניינו טרם הוכרעה והוא מאושפז לצורכי הסתכלות בבית החולים "אברבנאל". מתסקיר המעצר המפורט שהוגש בעניינו של העורר עולה כי קיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות. העורר הוא אדם צעיר שנקלע לעולם הסמים עקב מצוקה נפשית קשה ועברו נקי (למעט אישום בהחזקת סכין שנסתיים בלא הרשעה). עוד עולה מן התסקיר כי קיימת במקרה דנן חלופה אפקטיבית וראויה, נוכח נכונותם של בני משפחת העורר (הוריו, אחותו וסבתו) להתגייס לפיקוח עליו ולטיפול בו. שירות המבחן אף התרשם כי למעצר השפעה מרתיעה על העורר המבקש עתה להגיע לאיזון ולרגיעה בחייו. בנסיבות אלה נראה כי צדק בית משפט השלום בקובעו כי לעת הזו ולצורך שלב המעצר ניתן ליצור מסגרת פיקוח מתאימה אשר תנטרל את המסוכנות הנשקפת מן העורר. הואיל ובית הוריו של העורר מצוי באותה העיר ובאותה הסביבה שבה נעברו העבירות המיוחסות לו, אני סבורה עם זאת כי שחרור לחלופת מעצר בבית הוריו (כפי שהורה בית משפט השלום), אינו מתאים. במהלך הדיון בפניי הוצע כי העורר ישהה במעצר בית מלא בבית סבתו המתגוררת ברמת גן בפיקוחה ובפיקוח הוריו, שיעברו זמנית להתגורר במקום. אני מורה, אפוא, כי התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן חלופה זו ויקבע את תנאיה וכן תנאים מגבילים נוספים ככל שייראו לו ובכללם פיקוח מעצר של שירות המבחן.

עד למתן החלטה אחרת של בית משפט השלום יישאר העורר במעצר.