בש"פ 2455/08 שחר וויס נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ג' נויטל) מיום 28.2.2008 לפיה הוחלט לקבל את ערר המדינה ולהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום

כנגד העורר ואדם נוסף, ברק בנימין שמו, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב. כתב האישום מייחס לעורר עבירות של גידול, יצור והכנת סמים מסוכנים, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה") ועבירה של החזקת סם לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א)(ג) לפקודה.

על פי הנטען בכתב האישום ביום 12.2.2007 חתם העורר על חוזה שכירות לדירה ברמת גן (להלן: "הדירה") כאשר ברק בנימין ערב לו. שכירת הדירה, כך נטען, נועדה לצורך הקמת מעבדה לגידול סמים. ביום 13.2.2007 רכשו העורר וברק בנימין, ציוד לגידול הידרופוני בשווי של 16,000 ש"ח והקימו בדירה מעבדה לגידול הידרופוני של סם מסוג קנבס. העורר וברק בנימין גידלו בדירה סם מסוכן, מסוג קנבס במשקל נטו של כ- 13.5 קילוגרם . כמו כן החזיק העורר בביתו, ברחוב ביאליק ברמת גן, סם מסוג חשיש במשקל 1.12 גרם

נטו וסם מסוג קנבוס במשקל 1.38 גרם נטו, זאת לצורך שימוש עצמי.

החלטת בית משפט השלום

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית משפט השלום בתל אביב למעצרם עד תום ההליכים של העורר וברק בנימין. בעניינו של ברק בנימין קבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 31.1.2008 כי בנימין ישוחרר למעצר בית מלא. בעניינו של העורר ציין בית המשפט (כב' השופט א' דורון) בהחלטתו מיום 26.2.2008 כי לעורר שלוש הרשעות קודמות בעבירות סמים, כאשר אחת מהן הינה בגין גידול סמים. בהמשך ציין בית המשפט כי על פי התסקיר שהוגש בעניינו של העורר נמצא כי הוא אינו יציב בהתנהגותו ומגלה קושי להכיר בנסיגות במצבו ובסיבות להן. שירות המבחן פסל את האפשרות לפיה יימצא העורר בחלופת מעצר בבית הוריו. בא כוחו של העורר הציע אפשרות נוספת לפיה יימצא העורר בחלופת מעצר במצפה רמון בפיקוחם של מר אליהו בדש ומר עדי בן צבי. בעניינו של בדש מצא שירות המבחן כי הוא מתקשה להצביע על רמת השימוש של העורר בסמים ובהעדר ידע מספיק יתקשה בדש לצפות את הסיכונים במצבו של העורר. יצויין כי עוד בשלב מוקדם של הדיון, ציין בית המשפט כי לאור ההיכרות ארוכת שנים עם מר בדש ניתן לסמוך על יכולתו לשמש חלופה למעצרו של העורר בעיניים עצומות. בהתחשב בכך פנה בית המשפט לצדדים וביקש את עמדתם לעניין השאלה שהוא ימשיך בדיון בתיק. שני הצדדים ביקשו שהדיון ימשך בפני אותו מותב, וכך היה. בית המשפט עמד על כך כי נתוניו של העורר אינם טובים.

נוכח העובדה לכאורה שלא רק גידל כמות גדולה במיוחד של סם, אלא עשה זאת בצורה מתוכננת המעידה על התנהלותו העבריינית. על כך יש להוסיף את העובדה כי לעורר עבר בדיוק בתחום זה. אולם לאור התרשמות בית המשפט מחלופת המעצר האפשרית בעניינו של העורר והעובדה שאין מדובר בסחר בסם או בעבירת אלימות, הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר למעצר בית בביתו ובפיקוחו של מר בדש ובכפוף לערבויות של העורר והערב. לאור החלטת בית המשפט ביקש בא כוחה של המשיבה עיכוב ביצוע של ההחלטה. בית המשפט נעתר לבקשה.

החלטת בית המשפט המחוזי

המשיבה הגישה ערר בעניינו של ברק בנימין ובית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ג' נויטל) בהחלטתו מיום 3.2.2008 דחה את הערר בכל הקשור להחלטה לשחרר את בנימין למעצר הבית, אולם החמיר את תנאי השחרור, מאחר ולא הוגש תסקיר בעניינו, בין היתר באמצעות איזוק אלקטרוני . נקבע כי לאחר קבלת התסקיר, ישקול בית משפט השלום את תנאי השחרור. גם בעניינו של העורר הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערר על החלטת בית משפט השלום. ביום 28.2.2008 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ג' נויטל) את הערר. בית המשפט קבע כי כתב האישום כשלעצמו מגלה מסוכנות גבוהה מצידו של העורר. בא כוחו של העורר הגיש לעיון בית המשפט החלטה אותה הגיש גם לפני בית משפט זה בבש"פ 3218/07 דרדיקמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.4.2007) אשר עניינה ערר על מעצר עד תום ההליכים, בנסיבות בהן הואשם העורר בעבירות של גידול והחזקת סם מסוכן. בהחלטה נקבע כי מעצר בית מלא כולל הרחקה ייתכן ויכול לאיין את המסוכנות. ואולם בית המשפט קבע כי בעניינו של העורר אין ללמוד מעניין דרדיקמן הנזכר מאחר ונסיבות המקרה שונות. בית המשפט ציין כי בית משפט זה בשורה של החלטות קבע שלא רק שבכתב אישום המייחס עבירה של גידול סם עולה מסוכנות גבוהה, אלא שכאשר מצרפים לכך עבר פלילי רלוונטי בעבירות סמים מסוג פשע, לרבות גידול סמים, ישנה מסוכנות שלא ניתן להפחיתה בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי ציין כי לעורר עבר פלילי שרובו קשור בעבירות סמים, לרבות גידול סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על העורר הוטלו בעבר עונשים אולם הוא שב וביצע לכאורה שוב עבירה של גידול סם. משכך, נקבע כי העורר מסוכן ואין להשיג את מטרת המעצר בעניינו בחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי התסקיר בעניינו של העורר משלים את התמונה נוכח התרשמות קצין המבחן כי העורר, בין היתר, מתקשה להיעזר בגורמי טיפול ובעל עבר של שימוש בסמים. עוד עולה מהתסקיר כי קיים חוסר יציבות בהתנהלותו של העורר וכי הוא שב ומסתבך עם החוק. פרמטרים אלה לדעת קצין המבחן מעידים על רמת המסוכנות של העורר. בית המשפט קבע כי השילוב של עבירה שהיא בין המסוכנות בפקודה, כמות הסם העצומה שנמצאה, ועברו הפלילי של העורר בעבירות סמים, מלמדים כי נשקפת מהעורר מסוכנות גבוהה שלא ניתן להפחיתה בחלופה. אשר לעניינו של המפקח-מר בדש, נקבע, כי על בית המשפט לשקול את מלוא התמונה ולמרות שרשאי בית המשפט לשחרר בחלופה לאחר ששמע את הערב המפקח, בעניינו של העורר לא ניתן לשחררו לחלופה. כמו כן לא קיימת המלצה של שירות המבחן בעניינו של מפקח זה. קצין המבחן מצא כי המפקח איננו בעל כלים להתמודד עם בעיות הסמים וחסר ידע מספיק, דבר שיקשה עליו לצפות את הסיכונים במצבו של העורר ולהפחיתם. מעבר לנדרש ציין בית המשפט כי לו ניתן היה לשקול חלופה, הרי שהתסקיר צריך היה לא רק להמליץ חד משמעית על שחרור בעניין של תיק כה חמור, אלא גם המלצתו בעניין המפקח אמורה הייתה להיות ללא סייג. מכאן שהתסקיר בעניינו של העורר לא מאפשר כלל את שחרורו. לבסוף קובע בית המשפט כי דין הטענה לפיה קיימת הפליה בין העורר ובין ברק בנימין, להידחות. נקבע כי בעניינו של ברק בנימין, בשל חולשת הראיות נגדו, החלטת בית משפט השלום אינה חורגת ממתחם הסבירות.

הטענות בערר

בבקשתו מציין העורר כי בית המשפט המחוזי התעלם מפסיקה שהוצגה לו על ידי העורר ובכך נקט בגישה מחמירה יותר מזו שנקטה המשיבה שהעדר התנגדותה לקבלת תסקיר, מלמד לטענתו, כי סברה שניתן לשקול חלופת מעצר. העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימת מסוכנות בעניינו. נטען, כי לאור נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של העורר היה על בית המשפט לשקול את שחרורו לחלופת מעצר . עוד נטען כי שגה בית המשפט שעה שלא נתן משקל לחלופת המעצר שהוצעה ושעליה סמך בית משפט השלום בהחלטתו. נטען כי היה על בית המשפט לבחון את יכולתה של חלופת מעצר זו לאיין את מסוכנותו של העורר. לבסוף טוען העורר כי בהחלטת בית המשפט ישנה הפליה בין העורר לבין ברק בנימין . ההבדלים ביניהם זניחים ואינם יכולים להצדיק שחרורו של האחד ומעצרו של העורר.

ביום 30.3.2008 התקיים הדיון בערר. עוד באותו היום הגיש העורר בקשה למתן צו בטרם תתקבל החלטה. בבקשה ציין העורר כי ממידע שהגיע לרשותו נלמד כי כנגד ברק בנימין קיים תיק מב"ד בגין גידול סם מסוג מריחואנה וכן עומד נגדו כתב אישום בגין החזקת סם. לעובדות נטענות אלה, כך נטען, יש משקל רב לענין טענת ההפליה. בבקשתו ביקש העורר מבית המשפט ליתן צו המורה למשיבה להמציא לבית המשפט את המרשם הפלילי המעודכן של ברק בנימין. ביום 31.3.2008 התקבלה תגובת המשיבה לפיה הועבר לבא כוח העורר גיליון ההרשעות ועותק כתב האישום בת.פ 7814/07 שהוגש כנגד ברק בנימין. עוד ציינה המשיבה כי כיום לא עומדים כנגד ברק בנימין תיקים פתוחים שטרם הוגש בהם כתב אישום ושעניינם גידול, ייצור והכנה של סמים. בהחלטתי מיום 31.3.2008 הורתי על קבלת תגובת בא כוח

העורר לתגובתה של המדינה. ביום 1.4.2008 התקבלה תגובת העורר. נטען, כי אין מקום להבחנה שנעשתה בינו ובין ברק בנימין נוכח כתב האישום שהוגש כנגד ברק בנימין בגין החזקת סמים, והעובדה כי העורר, כמו ברק בנימין, ריצה בעברו עונש מאסר בעבודות שירות (ולא עונש מאסר בפועל כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי). נטען כי קיים אי שוויון בין העורר לברק בנימין וכי המשיבה לא הביאה לידיעת הערכאות השונות שדנו במעצרים את כתב האישום התלוי ועומד כנגד ברק בנימין. עוד טוען העורר כי אין פערים משמעותיים בינו ובין ברק בנימין נוכח קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש לראות בעורר ובברק בנימין "מבצעים בצוותא". קיימת הפליה בהחלטת בית המשפט לשחרר את ברק בנימין למעצר בית, בעוד העורר נשאר במעצר, על כן התבקשתי להורות על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת בביתו של בדש במצפה רמון.

ההכרעה

דין הערר להידחות. חלקי עם הדוגלים שבעבירות סמים שלא לצריכה עצמית יש לפרוש על הציבור רשת בטחון צפופה. בענייננו מדובר בתעשייה ממש של גידול סם, ולעורר, כפי שעולה מעברו, הידע הנדרש לכך. התמונה המצטיירת מן התסקיר לגבי העורר היא שלילית, וכך גם "השורה התחתונה" שבתסקיר.

גם טענת ההפליה דינה להידחות. די בכך שמשקל הראיות בעניין נשוא האישום, לגבי שני המעורבים שונה. לדעתי לא נפל כל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי אף שהתערב בהחלטת בית משפט השלום. עיון ברישום הפלילי מעלה, בין היתר, כי לעורר עבר פלילי מכביד בעבירות סמים. אומר יותר מכך: בעיני טענת ההפליה אינה חזות הכל (ראו לאחרונה החלטתי בבש"פ 2538/08 בסון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.3.2008) והאסמכתאות שם). משמצאתי שאין לשחרר את העורר בשל מסוכנות לציבור משקלה של טענת ההפליה קטן.

הערר נדחה.