בש"פ 2538/08 יצחק בסון נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' נויטל) מיום 12.3.2008 לפיה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 14.2.2008 לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום הכולל 11 אישומים ומייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, גניבה, התחזות לאחר, שבועת שקר, קבלת נכסים שהושגו בעוון והתחזות כאדם אחר בכוונה להונות. על פי כתב האישום, ביצע העורר שורה של מעשי מרמה. מרבית המעשים נעשו עם שותפו, בראל שמו. כך למשל, מכר העורר באמצעות יפויי כוח מזויפים זכויות ציבוריות להפעלת מוניות וקיבל תמורתן סכומי כסף ניכרים בגובה של מאות אלפי ש"ח. העורר, כך נטען, זייף גם תעודות זהות, פתח חשבונות בנקים בשמם של אחרים, זייף המחאות שונות, הוציא המחאות מאותם חשבונות והשתמש בהם למטרותיו האישיות. היקפן של עבירות המרמה המיוחסות לעורר רחב והוא עולה כדי 563,000 ש"ח. אם היו צולחים ניסיונותיו הנוספים של העורר לקבל דבר במרמה, כך נטען, היה עולה היקפן של העבירות על מיליון ש"ח.

3.

עם הגשת כתב האישום לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, הגישה המשיבה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 10.1.2008 הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית מלא ובתנאים נוספים.

4.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע, כי מתסקיר שירות המבחן עולה מסוכנות ממשית ומוחשית הנשקפת מצידו של העורר במידה וישוחרר ממעצר. בית המשפט ציין, כי שירות המבחן העריך שמדובר בדפוס התנהגות שחוזר על עצמו. העורר, כך צוין בתסקיר, קושר בין התנהגותו הבעייתית לבין חובותיו לנושים בשוק האפור. שירות המבחן העריך, כי קיים סיכון גבוה להישנות עבירות מרמה נוספות. עוד ציין בית המשפט, כי נגד העורר תלוי ועומד בבית משפט השלום כתב אישום רחב יריעה הכולל אישומים רבים בגין עבירות מרמה וקבע כי דווקא אותו כתב אישום, ביחד עם כתב האישום הנוכחי, מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהעורר כפי שהיא באה לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן.

בית המשפט קבע כי הסיכון שנאשם בפלילים שמסובך עם השוק האפור, ולדבריו ביצע את המעשים המיוחסים לו על רקע רצונו להשיב את חובותיו לגורמי השוק האפור, יחזור על מעשים דומים אם ישוחרר הוא כמעט וודאי. הוא יהיה נתון למסכת לחצים ואולי אף לאיומים מצד אותם גורמים להשיב להם את הכספים וספק אם ניתן לאיין מסוכנות לחזרה על מעשים דומים שכאלה בנסיבות מעין אלה.

עוד ציין בית המשפט, כי העובדה שהעורר ביצע לכאורה מספר עבירות לאחר מתן גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחודש יולי 2007 בתיק שהתנהל נגד העורר ועניינו עבירות אלימות, ולפיו הוטל על העורר עונש לריצוי בעבודות שירות, גם היא מלמדת כי העורר אינו נרתע מהליכים משפטיים שננקטים נגדו. ככל הנראה מסכת הלחצים שבה היה נתון אותה עת גברה על כל שיקול הגיוני אחר עד אשר הניעה אותו לבצע שורת עבירות. עובדה זו, כך נקבע, מפחיתה ואף כמעט מאיינת את יכולתו של בית המשפט ליתן אמון בעורר כי הוא לא יחזור לסורו במידה וישוחרר. לבסוף, ציין בית המשפט כי לעורר הזכות לעתור לבית המשפט לקבלת תסקיר משלים, אם יוכל להציע חלופת מעצר אחרת ואם שירות המבחן ימליץ בפני בית המשפט לשחררו לאותה חלופה, לאחר שיבחן בשנית אם הנסיבות השתנו בכל הנוגע למסוכנות הנשקפת מהעורר לחזרה על מעשים דומים בעתיד.

5.

אחר הדברים האלה, הגיש העורר לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר וזה הורה לשירות המבחן לבחון את החלופה המוצעת בהתחשב בהתרשמותו מהעורר עצמו. בית המשפט מצא את החלופה ראויה ואולם שירות המבחן מצא כי דפוס התנהגותו של העורר לא השתנה ואף ציין כי הוא אינו ממליץ על שחרורו של העורר למעצר בית בפיקוח הוריו. בנסיבות אלה, כך קבע בית משפט השלום, לא הושלם התנאי הבסיסי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי לשחרורו של העורר ולפיכך נדחתה בקשתו לשחררו לחלופת מעצר.

6.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה טענת אפליה שהעלה העורר ביחס לשותפו וקבע כי אף אם יש זהות במעשי השניים, ולא ניתן לומר זאת באשר לכל המעשים, הרי שנגד בראל לא עומד כתב אישום נוסף. עוד ציין בית המשפט כי שלושה מתוך האישומים בכתב האישום שהוגש נגד העורר בוצעו לאחר מתן גזר הדין האמור של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק בו הורשע העורר בביצוע עבירות אלימות. בכך יש להעיד, כך נקבע, לא רק על הצורך להבחין בין העורר לבראל, אלא גם על העדר המורא של העורר מהדין. בית המשפט הצביע על מסוכנות העורר כפי שהיא באה לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן ועמד על הערכת שירות המבחן כי מדובר בדפוס התנהגות חוזר ועל

העובדה כי שירות המבחן לא הציג המלצה בעניינו של העורר. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את עררו של העורר.

7.

על החלטה זו הגיש העורר את הערר שלפני. בעררו טוען העורר, כי המלצתו של שירות המבחן ניתנה מבלי שנערכה בדיקה והיא התבססה על התרשמותו הראשונית של שירות המבחן, שלא במסגרת הבקשה לעיון חוזר. מכאן, כך הטענה, שלא ניתן לקבוע כי דפוס ההתנהגות של העורר לא השתנה. לדבריו, היה על בית המשפט לבחון את חלופת המעצר המוצעת אשר יש בה כדי לאיין את מסוכנותו. בנוסף חוזר העורר על טענת ההפליה ביחס לשותפו ששוחרר ללא תנאים מגבילים. בהקשר זה טוען העורר עוד, כי לו אין כל הרשעות קודמות בעבירות רכוש , בעוד שלחובת שותפו מספר הרשעות הן בעבירות רכוש והן בעבירות מרמה. לפיכך, מבקש העורר כי אורה על שחרורו לחלופת מעצר.

8.

מבחינה פורמאלית מקומה של טענת ההפליה היה בערעור על החלטת המעצר ולא בבקשה לעיון חוזר. עם זאת – לא על עניין זה אשתית החלטתי. אפתח בכך כי לדעתי, ונוכח הדברים הקשים שנאמרו על ידי שירות המבחן בתסקיר לגבי העורר, נכון היה להמשיך להחזיקו במעצר, כפי שקבעו הערכאות שקדמו לי. אכן, השאלה היחידה המתעוררת בפרשה זו היא שאלת האפליה בין העורר לבין שותפו. בית המשפט מצא מספר הבחנות, ובא כוח העורר טוען כי האבחנות – לאו אבחנות הן. יתכן ויש ממש בטענותיו. לא מן הנמנע שהיה מקום לעצור גם את השותף. עניינו של השותף אינו עומד בפני להכרעה. אך גם בהנחה שישנה הפליה, הרי שעל פי השקפתי אין הדבר מחייב להביא לשחרורו של העורר. השמירה על השוויון אינה חזות הכל. את השקפתי בעניין זה פרשתי בהרחבה ב-בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(6) 753 (2003), וראו והשוו גם דברי השופטת ארבל ב-בש"פ 2453/05 חטיב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.3.2005) וכן דברי השופטת חיות ב-בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.9.2005) וב-בש"פ 5398/03 רן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.6.2003) . הקפדה על עקרון השוויון תביא, בענייננו, לסיכון הציבור, ולכך אין להסכים, אפילו יביא הדבר לפגיעה בשוויון.

9.

על כן נדחה הערר.