פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7749/11
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המערער:
אלברט פולטוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות לערור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בפתח תקווה ב-עמ"ת 43686-09-11 מיום 11.10.2011 שניתנה על ידי
כבוד השופטת נ' אהד
בשם המערער:
עו"ד יעקב שקלאר
החלטה
1.
בית משפט השלום (השופטת רון) הורה על מעצרו של המבקש עד סיום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי (השופטת אהד) דחה ערר על החלטה זו ומכאן הבקשה שלפניי למתן רשות לערור.
2.
עיינתי בבקשה על צרופותיה ואני דוחה אותה על הסף.
3.
טענת בא כוח המבקש היא למעשה טענת הפליה – מעורב אחר בפרשה אבי חמד שוחרר לאחר שעשה הסדר טיעון. חמד שוחרר למרות התנגדות המאשימה. בית המשפט המחוזי קבע שאין מדובר בהפליה בין שווים מאחר שחמד כבר הודה והורשע. בא כוח המבקש טוען כי אין לקבל טעם זה אלא שטענה זו אינה מצדיקה מתן רשות לערור. בהקשר זה לא אחווה כמובן דעה בשאלה אם ראוי היה לשחרר את חמד, שעניינו אינו בפני. העיקר הוא כי לדעתי אין בשחרורו של חמד כדי להכריע את הכף לגבי המבקש. כפי שציינתי בעניין אחר:
"עקרון השוויון בין נאשמים הוא בודאי עקרון שיש לתת לו משקל, ואפילו משקל רב. אך, המשקל תלוי, כרגיל, בנסיבות הענין. עקרון השוויון חשוב הוא, אך לא תמיד הוא חזות הכל. לא הרי המשקל שינתן לעקרון השוויון (למשל) בעבירות כלכליות, כמשקל שינתן לו בעבירות של אלימות, בעבירות של סחר בבני אדם ועוד (ראו והשוו עוד לסוגיית אחידות הענישה, גם בה אין עקרון השוויון מכריע תמיד את הכף: דנ"פ 1109/02 מרדכי שושני ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא ניתן להצביע על נוסחא מדויקת, וכל שניתן לומר הוא, שגם עקרון השוויון יעלה על כף המאזניים כעניין המושך לכיוון המסקנה שראוי לשחרר, ושיקולים נוגדים יעמדו על כף המאזנים השניה: מסוכנות, החשש לשיבוש מהלכי משפט, החשש להימלטות מן הדין וכל כיוצא באלה. " (בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 753, 768 (2003); כן ראו בש"פ 2538/08 בסון נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (טרם פורסם, 30.3.2008))
5.
אכן, החלטת מעצר אינה תוצאה של נוסחא מתמטית ובית המשפט משקלל נתונים רבים. בענייננו בית משפט השלום וכמוהו בית המשפט המחוזי נתנו משקל רב למסוכנות. המבקש טוען כי העילה למעצרו היא היעדר חלופה ראויה. איני מקבלת טענה זו. הנימוק העיקרי להחלטת בית משפט השלום אינו נעוץ בהיעדר חלופה או בזהות הערבים המוצעים אלא בכך שמדובר באישום בסחר בסמים בכמות גדולה ובהחזקת סמים בכמות גדולה. רק במקרים חריגים במיוחד ישוחרר הנאשם בעבירות שכאלה לחלופת מעצר. זו הייתה ההנמקה העיקרית של בית משפט השלום וזו גם ההנמקה העיקרית של בית המשפט המחוזי. הנמקה זו מקובלת עלי ויש בה כדי להכריע את הכף (ראו והשוו: בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (טרם פורסם, 22.4. 2009); בש"פ 9306/04 גוטי נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (טרם פורסם, 24.10.2004)).
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ז תשרי, תשע"ב (25.10.2011).
ש ו פ ט ת