בש"פ 427/04 סוהיל טארק נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( כב' השופט ח' כבוב), מיום 02/01/04, שניתנה בתיק ב"ש 90008/04, לפיה התקבל ערר המשיבה כנגד החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח), מיום 01/01/04, בתיק ב"ש 5125/03, אשר הורה על שחרורו של העורר למעצר בית עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. ,10053/03 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו .

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, ביחד עם שלושה נאשמים אחרים (להלן- הנאשמים), באשמת ביצוע שרשרת עבירות סמים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים {נוסח חדש}, התשל"ג – 1973.

על-פי עובדות כתב-האישום, העורר סחר ותיווך יחד עם הנאשמים במספר עסקאות של תיווך ומכירת כדורי סם רבים מסוג MDMA , וזאת באמצעות מכירתם לשוטרים סמויים.

בד בבד עם הגשת כתב- האישום, הוגשה לבית משפט השלום, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 01/01/04, הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר למעצר בית מלא, וזאת בנוסף לתנאי שחרור אחרים. בהחלטה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וכי בעבירות מסוג זה יש מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים, מאידך גיסא יש לתת את הדעת להמלצת שירות המבחן ולעובדה כי העורר נפל קורבן להשפעתו השלילית של דודו, שהינו הנאשם מספר 2 בכתב-האישום ואשר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ועל כן הורה בית המשפט כאמור על שחרורו ממעצר בתנאים שפורטו בגוף ההחלטה.

המשיבה עררה על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), אשר החליט ביום 02/01/04 לבטל את החלטתו של בית משפט השלום מיום 01/01/04 ולעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו זו קבע בית המשפט המחוזי כי בשל חלקו הדומיננטי של העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו ולשאר הנאשמים האחרים בכתב-האישום, הרי שהתמונה העולה ממעשיו אלה הינה של סוחר סמים, אשר קיימת סכנה שגם אם ישוחרר בתנאי חלופת מעצר המלווה בפיקוח צמוד במשך כל שעות היממה, הוא עלול לשוב לסורו ולהפעיל אנשים אחרים, ועל כן בשל מידת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממעשיו אלו, אין מנוס אלא ממעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הערר שבפני.

בא-כוח העורר, עורך הדין נעאמנה, אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אך מאידך טען בפני כי שגה בית המשפט המחוזי בקבלו את ערר המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, חלופת המעצר כפי שנבחנה על-ידי בית משפט השלום וכן על-ידי שירות המבחן נמצאה ראויה. עוד טען כי שגה בית המשפט המחוזי בהנמקת החלטתו, לפיה העורר הפעיל לכאורה את הנאשמים האחרים. נוסף על כך טען בא-כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן משקל ראוי לנתוניו האישיים ולנסיבותיו המיוחדות של העורר לרבות היעדר הרשעות קודמות בעבירות סמים.

באת-כוח המשיבה, עורכת הדין תמר פרוש, טענה, לעומתו, כי החלופה שהוצעה בבית משפט השלום אינה חלופה המספיקה על-מנת לנטרל את מסוכנותו של העורר. עוד טענה כי חלקו של העורר הינו דומיננטי , אכן מדובר באדם אשר מקור "עיסוקו ופרנסתו" הינו באמצעות סחר בסמים, כתב האישום מייחס לו 4 עסקאות שונות, שנעשו בפרק זמן של מספר חודשים. מדובר בכמויות של 80 כדורי אקסטזי ובסכומים של אלפי שקלים, נוסף על כך טענה באת-כוח המשיבה כי לעורר עבר פלילי בעבירות רכוש ולאור ההלכה הפסוקה, אין במקרה דנן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות חלופת מעצר.

לאחר ששמעתי את טענות בא-כוח הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר.

לית מאן דפליג כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, אשר די בה כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום בירור דינו, שכן קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות סחר בסמים, מקימות חזקת מסוכנות סטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996. ההלכה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זו ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה בש"פ 5570/03, 6535 אברג'יל נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 6).

המקרה שלפני הינו מקרה יוצא דופן, אשר נמנה על אותם מקרים חריגים, ואשר בו טמונות נסיבות מיוחדות כגון: גילו הצעיר של העורר, העדר הרשעות קודמות בעבירות סמים, ויש באלה כדי להטות את הכף לעבר קיומה של חלופת מעצר, גם כאשר מדובר בכמויות סמים בהיקף גדול (ראה בש"פ 4823/03 יאסין נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2),2448; בש"פ 7440/01 מימון נ' מדינת ישראל , תק-על 2001(3), 1828 (להלן- פרשת מימון); בש"פ 2049/01 אבו-כליב נ' מדינת ישראל , תק-על 2001(1), 1809 וכן בש"פ 9089/03 רדא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ).

בנוסף לאמור לעיל מצטרפת ההמלצה החיובית ביחס לעורר שהובאה בתסקיר המעצר, קרי: קיימת אפשרות כי באמצעות חלופת מעצר הולמת בשילוב עם פקוח משמעותי, ניתן, יהיה לסכל את מסוכנותו של העורר ולשחררו לחלופת מעצר, ומכאן דבר זה אכן מהווה שיקול בבוא בית המשפט לבחון חלופת מעצר (ראה פרשת מימון האמורה לעיל; בש"פ 1729/03, 1728 זלצמן נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(1), 2075 וכן בש"פ 6509/03 סמיונוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ).

סוף דבר: אני מחליט בזה לקבל את הערר ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי. העורר ישוחרר ממעצר לאחר שימלא אחר כל התנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום מיום 02/01/04 בשינוי אחד והוא שבמקום ההפקדה בסך 1,000 שקלים, יפקיד העורר סך של 10,000 שקלים בקופת בית המשפט.