בש"פ 1197/06 מועאד אבו עיאש נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כהן) מיום 2.2.06 בב"ש 1103/06, בגדרה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב.ביום 15.1.06 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של אספקת סם מסוכן, סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. באישום הראשון נטען כי העורר העביר לסוכן משטרתי 600 גרם סם מסוג גראס תמורת 700 ש"ח. לפגישה זו הגיע העורר עם אחיו הקטין. האחרון ניגש למקום המחבוא בו היה הסם, ומסרו לידי העורר, שמסרו כאמור לסוכן. באישום השני נטען, כי העורר סיפק לסוכן 821 גרם סם מסוג גראס תמורת 650 ש"ח. באישום השלישי נטען, כי העורר סיפק לסוכן 3,830 גרם סם מסוג גראס תמורת 2,400 ש"ח, וכי בעסקה זו הובא הסם ממקום מחבואו אל מקום המפגש עם הסוכן על ידי הקטין ע'. באישום הרביעי נטען, כי העורר יחד עם אחיו ו-ע' החזיקו במקום מחבוא סם מסוג גראס במשקל 7,700 גרם.

ג.(1) עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 16.1.06 נדונה בקשה זו. במהלך הדיון הודה העורר בקיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקיר מעצר, לבקשת העורר. בתסקיר המליץ שירות המבחן על שחרור העורר לחלופת מעצר שנמצאה בעיניו ראויה. וכן כי העורר יעמוד לפיקוחו במשך שישה חודשים.

(2) בית המשפט המחוזי הורה - כאמור - על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין בהחלטתו את לבטיו, מזה - נסיבותיו האישיות של העורר והמלצת שירות המבחן, ומזה - ההלכה הפסוקה כי העוסק בסחר בסמים, אף בסם מן הסוג בו סחר העורר, ייעצר עד לתום ההליכים. ההכרעה לחומרה נומקה בחוסר האפשרות לאיין את מסוכנות העורר בחלופה, מן הטעם כי טווה רשת להפצת סמים מאורגנת לוגיסטית, תוך שאין הוא בוחל מלשתף קטינים ב"עסקיו".

ד.(1) בערר דנא נטען, כי אף שעל פי ההלכה הפסוקה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים, במקרה דנן יש להחיל את החריג לכלל, ולשחררו לחלופת מעצר, בהיותו צעיר (יליד 1981), אב לתינוקות ונטול עבר פלילי.

(2) עוד נטען כי בית המשפט לא ייחס משקל מספיק לאמור בתסקיר שירות המבחן בדבר נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של העורר, אי מודעותו לחומרת העבירות, וההשלכות הקשות של המעצר עליו. נטען כי בנסיבות כגון דא היה על בית המשפט לשעות להמלצת שירות המבחן.

(3) העורר משיג על קביעת בית המשפט קמא לפיה ניהל "רשת" ועירב בניהולה קטינים. לטענת העורר אין מיוחסת לו בכתב האישום עבירה של הדחה, והפרש הגילים בינו לבין הקטינים אינו גדול. עוד נטען כי הקטינים מצויים על סף בגרות, וכי מקום המחבוא של הסמים, על פי כתב האישום, היה משותף לעורר ולקטינים.

(4) בנוסף נטען כי בית המשפט קמא התעלם משיתוף הפעולה של העורר עם המשטרה, בכך שגילה את מקום המחבוא של הסם נשוא האישום הרביעי. לסיום נטען כי בית משפט זה הורה לא אחת על שחרורם לחלופה של נאשמים בעבירות החמורות יותר מהמיוחס לעורר במקרה דנן.

(5) בדיון טען בא כוח העורר, כי המדובר בכישלון התנהגותי של שולחו, אך אין הוא "סוחר סמים" כפי שהציג עצמו, והרי אף בית המשפט קמא התלבט בעניין מעצרו. העורר שיתף פעולה עם המשטרה; אילו היה "סוחר" לא היה עושה כן. אין המדובר בסמים "קשים".

(6) באת כוח המדינה תיארה "עסק משומן" לממכר סמים על פי הודאת העורר עצמו; לעורר היו שני פלאפונים לקבלת הזמנות, כרטיסי ביקור עם מספרי טלפון, ספק לסמים, טרקטורון; הוא רכש כמות גדולה של סמים לפני העבירות נשוא האישום; "כל הכפר", כטענת בן דודו שסייע לו, ידע שהוא סוחר, וכתב האישום כולל שלוש עסקאות; העורר היה הרוח החיה במעשים, וחלקם של אחרים היה קטן יחסית. שיתוף הפעולה של העורר בא לאחר שנתפס בכף.

ה.(1) עיינתי בתיק, לרבות בראיות ובתסקיר שירות המבחן. הראיות, בעיקרן מפי העורר, אך גם מפי בן-דודו ומי שסייע לו (קטין) מתארות פעילות סחר לא מעטה; העורר שנלכד על-ידי המשטרה בשעת מעשה – מתאר עצמו כמי שהוא "רק סוחר בסמים" (אינו משתמש) ותולה את פעילותו במצב כספי קשה. באשר לעיצומה של הפעילות הוא מפרט כי "יש לי שני מכשירי פלאפונים... ומי שרוצה לקנות סמים מתקשר אלי לאחד הפלאפונים וקובע אתי". "יש לי בארנק פתקים עם מספר הפלאפון... שרשמתי על פתקים, שאני מחלק אותם לאנשים שרוצים לקנות סמים"; "אני לוקח ילד שיעזור לי, אני נפגש עם הבחור שרוצה לקנות הסמים ורואה שהכל בסדר, אז אומר לילד שיביא לי השקית, מביא אותה ומוכר אותה". ולהלן "אני קונה אותו (את הגראס – א"ר) מהדרום... יש לי אותו טלפון שאני מתקשר אליו ומזמין גראס... ולפני כשבועיים קניתי ממנו 25 קילו גראס..."; ועוד, "ואנשים יודעים כי אני סוחר בסמים אך לא נתפסתי עד עכשיו". הקטין ע' מתאר חלוקה לשקיות ומכירות. אזכיר כי שני הקטינים, האחד אחי העורר והשני בן-דודו שסייעו לעורר, שוחררו על-ידי בית משפט השלום לחלופה תוך תיאורם כ"בלדרים זעירים".

(2) תסקיר שירות המבחן ממליץ על שחרור לחלופה, לאחר שלדעת השירות חווית המעצר חידדה בעבור העורר את כשלונו ההתנהגותי, וכי בשל הקושי שבחוויה זו יהא מסוגל לשמור על תנאי השחרור, בחלופה במעצר בית בביתו בהשגחת אמו וכן דודו, ולרבות פיקוח מעצר.

(3) כמותי כבית המשפט קמא, התלבטתי אף אני; אכן המדובר במעצר ראשון, למי שעברו נקי, וזו נסיבה משמעותית לכיוון של חיפוש חלופה; אך המדובר בעבירות חוזרות של סחר, לרבות תכנון והפצה, תוך עירוב קטינים, והשאלה היא בעיקר המסוכנות.

(4) בא כוח העורר הגיש פסיקה של בית משפט זה, הכוללת גם מקרים של שחרור בתנאים בסחר בסמים, חרף הכלל המעוגן בהיגיון ובניסיון החיים, והמושתת גם על חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996), המנחה למעצר בכגון דא. עיינתי בהם, כגון בש"פ 427/04 טארק נ' מדינת ישראל (לא פורסמה) (השופט ג'ובראן) בו נמנו שיקולים המאפשרים חריגה, כמו גיל צעיר, העדר הרשעות קודמות, נסיבות האישומים, סוג הסם וכמותו; ראו גם בש"פ 11053/98 אלאסד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 10539/05 דנינו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ארבל) והפסיקה המפורטת שם. מנגד, עומדים השיקולים כבדי המשקל שביסוד החלטתו של סגן הנשיא המלומד בהכריעו לכף מעצר.

(5) הפכתי בדעתי לכאן ולכאן. יש לזכור כי עסקינן, מחד גיסא, במי שאירגן מכירות "גראס" תוך הסתייעות בקרובים קטינים ונתפס בכף. מאידך גיסא, הריהו אדם צעיר בן 24 ובעל משפחה, ללא כל עבר פלילי, שלא הידרדר לסחר בסמים הקשים יותר, ולאחר שנתפס שיתף פעולה בחקירה והביע חרטה. מטרתו של המעצר היא מניעתית: "מקובל על הכל כי המעצר לא נועד לשמש מקדמה על חשבון עונש, אלא רק למנוע סכנה מוכחת" (בש"פ 8482/00 חמזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי)). גם אין המעצר בא, מאז חוק המעצרים וברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, כתגובה על חומרת העבירה, אף כי החומרה יוצרת (כמו בדוגמה דלעיל) חזקה הניתנת לסתירה באשר למסוכנות (ראו בש"פ 3513/95 שרגאי נ' התובע הצבאי, פ"ד נא(2) 686, 689 (הנשיא ברק); כן ראו בש"פ 7200/97 מדינת ישראל נ' מוחי אלדין אבו דרס (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן), ולכך אסמכתאות רבות אחרות). בענייננו קיימת כאמור חזקת מסוכנות סטטוטורית ויש לבדוק איפוא האם ניתן לנטרל את מסוכנותו של העורר. סבורני, לאחר עיון בראיות שהגישה התביעה ובתסקיר, כי היעדר העבר הפלילי ושיתוף הפעולה בחקירה, וכן האמור בתסקיר כמובן, מספקים, לא בקלות, יסוד לשקול ניטרול המסוכנות; זאת על-ידי חלופה מתאימה במעצר בית בפיקוח נאות, הפקדת סכום משמעותי וערבויות משמעותיות, וכן אפשרות לבדיקה של מילוי תנאי המעצר באופן מזדמן על-ידי המשטרה לפי שיקולה; נראה לי כי יש סיכוי טוב כי העורר יעמוד בתנאים שיושתו. ואולם, חלופה בביתו, כפי שהציע שירות המבחן, אינה נראית לי כל עיקר בנסיבות; עליה להיות במקום מרוחק , תוך שלעת הזאת לא ישוב העורר למקום העבירות עד לסיום משפטו, כדי למנוע כל פיתוי לחזור לסורו. שירות המבחן יתבקש איפוא לשוב ולהידרש לתיק; בא כוחו המלומד של העורר יציע לשירות המבחן בהקדם חלופה או חלופות אחרות ואלה ייבדקו. התסקיר המשלים יונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי בתוך 15 יום לאחר שתועבר לידי שירות המבחן ההצעה מטעם העורר, ובית המשפט יחליט אם חלופה פלונית מקובלת עליו, ואם כן, יכריע באשר לתנאיה. עד אז יישאר העורר במעצר, וככל שישוחרר בתנאים הוא מוזהר מראש בכל לשון כי עליו לעמוד בהם. אני נעתר איפוא לערר בהתאם לאמור.