בש"פ 5092/13 משה גולן נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' ברנט) מיום 8.7.2013 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

נגד העורר, יליד שנת 1979, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן. על-פי המתואר בכתב האישום, במהלך שהייתו בדרום אמריקה בחודש נובמבר 2012 קשר העורר קשר עם סוחר סמים אזרח קולומביה (להלן: סוחר הסמים )

לייבוא סמים מסוכנים לישראל באמצעות בלדר. בהתאם לתוכנית זו העביר העורר לסוחר הסמים כספים עבור הטסת הבלדר לישראל ועבור תקופת שהייתו בארץ וסוכם ביניהם כי הבלדר יפגוש את העורר עם הגעתו ארצה ולאחר שהעורר ימסור מילות קוד יעביר לו הבלדר מזוודה שבה יוסלקו הסמים המסוכנים. בהמשך, כך על-פי כתב האישום, יצר סוחר הסמים קשר עם אזרח אקוודור (להלן:

הבלדר ) על מנת שיעביר לישראל מזוודה המכילה סם מסוג קוקאין, תמורת סך של 3,000 דולר. לשם כך העביר סוחר הסמים לבלדר כסף מזומן עבור רכישת כרטיס הטיסה לישראל ועבור דמי השהייה. ביום 15.1.2013 נחתו הבלדר והעורר בנמל התעופה בן גוריון כשהבלדר נושא עימו מזוודה שבדפנותיה הוטמן סם מסוג קוקאין במשקל 1,142 גרם .

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 3.6.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת נגד העורר תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לו, המבוססת בעיקרה על שתי הודעות שמסר הבלדר בהן סיפר על הקשר שיצר עימו סוחר הסמים, על דרך הפעולה שסוכמה ביניהם והתמורה שהובטחה לו עבור מסירת המזוודה שבה הוטמן הסם המסוכן וכן על האדם הנוסף שעימו היה בקשר – "בחור ישראלי בשם סלומון" שמימן את טיסתו לארץ. בית המשפט הוסיף וציין כי בהאזנות סתר שבוצעו לשיחותיו של העורר הוא נשמע כמי שהזדהה בפני פקידת הקבלה בבית המלון שבו אמור היה הבלדר לשהות בשם "סלומון", חיפש את הבלדר ונקב בשמו וכי בבדיקה שנערכה להשוואת קולות נקבע שקולו של האדם המשוחח כאמור במכשיר הטלפון של העורר זהה לחלוטין לקולו של העורר. בית המשפט קבע כי צירופן של מכלול הראיות הלכאוריות הנסיבתיות הללו יש בו כדי לבסס את רמת ההוכחה הנדרשת בשלב המעצר וכי אין בהסברים שמסר העורר כדי לשנות ממסקנתו זו.

3.

ביום 8.7.2013 , לאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר ולאחר שמיעת טענות בעל-פה מפי בא-כוחו, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט עמד על כך שמן התסקיר שהוגש לו עולה כי העורר נהג להתרועע עם עבריינים, בין היתר בתחום הסמים, וכי לאחר מספר שנים שבהן עבד בארצות דרום אמריקה הוא שב לישראל עקב קשיים כלכליים שנמשכו גם לאחר חזרתו. עוד ציין בית המשפט כי שירות המבחן בחן את חמשת המפקחים שהציע העורר ובהם אשתו, סבתו, חמתו ושניים משכניו אך התרשם כי חרף מודעותם לתפקיד הם ממוקדים בחלקיו המתפקדים של העורר ומתקשים לזהות את חלקיו השוליים. שירות המבחן הוסיף וציין כי אשתו של העורר מתגמשת לרצונותיו ולצרכיו וכי המפקחים המוצעים כולם אינם מהווים עבורו דמויות מציבות גבולות. נוכח התנהלותו השולית של העורר, שהינו בעל היכרות עם עולם הסמים וקשרים נרחבים עם אנשים מחוץ לישראל, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון למעורבות חוזרת מצידו בתחום הסמים והוא אף התרשם כי העורר מצליח להשפיע על סביבתו באופן מניפולטיבי על מנת לקדם את מצבו. נוכח כל האמור נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת. בית המשפט הוסיף וציין כי לעורר שתי הרשעות קודמות, אחת מהן בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עליה נדון בשנת 2005 לחמש שנות מאסר בפועל. בהינתן עבירות הסמים המיוחסות לעורר ובייחוד בהינתן עברו הפלילי בתחום זה סבר בית המשפט כי אין מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן והורה על מעצרו כאמור.

4.

מכאן הערר שלפניי בו משיג העורר הן על הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו הן על דחיית חלופת המעצר שהציע. לטענת העורר, מעולם לא נוצר קשר בינו ובין הבלדר ושגה בית המשפט בציינו כי השניים שוחחו ביניהם. בהקשר זה טוען העורר כי רק בחקירתו השנייה סיפר הבלדר כי שמע מסוחר הסמים הקולומביאני על מעורבותו של ישראלי בשם "סלומון" בתוכנית לייבוא הסם, ולטענת העורר אותו סוחר סמים אינו עד במשפטו ועדותו היא על כן עדות מפי השמועה. העורר מוסיף וטוען כי אין כל ראיה שלפיה הוא ניסה ליצור קשר עם הבלדר, וכי אנשי חברת הנסיעות שהייתה אמורה להוציא לפועל את הטיול המאורגן בו נטל חלק הבלדר הם אלה שיצרו איתו קשר בישראל, הפצירו בו להגיע לירושלים חרף רצונו לשוב לארצו ואף הגיעו לבית המלון שבו שהה בתל אביב על מנת ליטול את המזוודה. בנסיבות אלה, כך טוען העורר, שגה בית המשפט בדחותו את ההסבר החלופי שהציע בדבר מעורבותם של אנשי חברת הנסיעות בקשירת קשר לייבוא הסם ששניים מהם אף נחקרו בחשד זה. העורר מוסיף ומצביע על חוסר ההיגיון הקיים לטענתו בגרסת המשיבה וכן על סתירות שנתגלו בעדותו של הבלדר בכל הנוגע לשמו של סוחר הסמים הקולומביאני. לבסוף טוען העורר כי שגה בית המשפט בקובעו כי אף לא אחד מחמשת הערבים שהציע מסוגלים לפקח עליו וזאת אף שבעבר הוא שהה במעצר בית תחת פיקוחן של אשתו וחמתו ואף שאין כל רבב בעברם של הערבים המוצעים.

5.

המשיבה טוענת, מצידה, כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו ובהקשר זה היא מפנה להודעתו של הבלדר לפיה נמסר לו כי בחור ישראלי בשם "סלומון" מימן את כרטיס הטיסה שלו לישראל וכי עם הגעתו ארצה ייטול ממנו הישראלי את המזוודה ובה הסם המסוכן. כמו כן מפנה המשיבה לתמלילי האזנות סתר הקושרים את העורר לבלדר ועוד היא מפנה להודעתו של העורר מיום 10.2.2013 בה משמיעים לו החוקרים הקלטות של האזנות הסתר שבוצעו לטלפון הנייד שלו והוא בתגובה בוחר לשמור על זכות השתיקה ומכחיש את העובדה כי קולו הוא זה שנשמע בהקלטה. נוכח האמור טוענת המשיבה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום ולדבריה אין מקום לשחררו לחלופת מעצר בהינתן עברו הפלילי הכולל בין היתר הרשעה משנת 2005 בעבירת סמים, בהינתן קשריו עם גורמים עבריינים בישראל ומחוצה לה ובהינתן המלצתו השלילית של שירות המבחן בהקשר זה.

6.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

ה לכה היא כי בבחינת הראיות לכאורה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים על בית המשפט להשתכנע כי אלה מקימות סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו, ורק אם קיימות על פני הדברים פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות לכאורה, על בית המשפט להסיק מכך באותו שלב את המסקנות המתבקשות לעניין המעצר (ראו: בש"פ 6289/09 רווח נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (11.8.2009); בש"פ 765/13 שקיראת נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (7.2.2013)). אין זה המקרה שבפנינו ובצדק קבע בית משפט קמא כי קיימת במקרה דנן תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. כך, דבריו של הבלדר בחקירותיו לפיהם הוא התבקש על-ידי סוחר הסמים הקולומביאני, תמורת סכום של 3,000 דולר, לעלות על טיסה לישראל ולהעביר כנגד מילות קוד מזוודה המכילה סמים לאדם שלישי שימתין לו שם (ראו הודעתו של הבלדר מיום 15.1.2013, עמוד 1 שורות 28-16 ועמוד 2 שורות 17-4) ובחקירתו השנייה הוסיף הבלדר וציין כי סוחר הסמים הקולומביאני סיפר לו שבחור ישראלי העונה לשם "סלומון" הוא שהעביר את הכספים ששימשו אותו לרכישת כרטיס הטיסה לישראל וכי מועד הטיסה נבחר כך שאותו בחור ישראלי ימתין לו עם הגעתו ארצה (ראו הודעתו של הבלדר מיום 17.1.2013, עמוד 2 שורות 30-11). שנית, בהאזנות הסתר שבוצעו לטלפון הנייד של העורר בימים שלאחר נחיתתו של הבלדר בישראל, נשמע העורר משוחח עם פקידת הקבלה בבית המלון בטבריה שבו אמור היה הבלדר לשהות, מציג עצמו בשם "סלומון" ומבקש לשוחח עם אדם שהגיע מאקוודור ועונה לשם ויקטור רודריגו – שמו הפרטי של הבלדר (ראו האזנה 2013-81972, שיחה מס' 12). בשיחה נוספת שתומללה מספרדית לעברית, נשמע העורר משוחח עם גבר שמוסר לו לבקשתו את שם משפחתו של הבלדר (ראו האזנה

2013-81972, שיחה מס' 15) ובתיק החקירה מצוי "מזכר השוואת קול" מיום ט"ז באדר תשע"ג לפיו זוהה הקול הנשמע בשתי שיחות אלה ובשיחות נוספות כקולו של העורר. שיחות אלה והשימוש בשם "סלומון" קושרות את העורר אל הבלדר ואל סוחר הסמים ומסבכות אותו לכאורה במעורבות באישומים המיוחסים לו. העורר לא מסר כל הסבר לדברים והעדיף לשתוק בחקירתו לאחר שהושמעו לו הקלטות האזנות הסתר האמורות. הימנעותו מלמסור גרסה תמימה המסבירה את הקשר שבינו ובין הבלדר (ראו הודעתו של העורר מיום 10.2.2013, שורות 307-197) מחזקת את עוצמתן של הראיות לכאורה ומבססת את התשתית הראייתית הלכאורית הנדרשת לצורך שלב המעצר.

7.

טענתו הנוספת של העורר, לפיה ניתן להסתפק בחלופת מעצר תחת פיקוחם של הערבים שהציע על מנת להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, אף היא דינה להידחות. עבירת ייבוא סם מסוכן המיוחסת לעורר לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, מקימה חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנותו על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 והלכה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול אותה ולהצדיק שחרור לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 4251/09 אוחיון נ' מדינת ישראל , פיסקה 12 (22.5.2009); בש"פ 7940/12 מדינת ישראל נ' ביומי , פיסקה 14 (6.11.2012) ). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. זאת בפרט נוכח העובדה כי העורר כבר צבר לחובתו בעבר הרשעה בעבירת סמים בגינה נגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל, וכן נוכח מסקנתו של שירות המבחן לפיה אין בידי המפקחים שהציע העורר להוות גורם סמכותי ומציב גבולות עבורו.

8.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הערר נדחה.