בש"פ 744/05 אופיר בושארי נ. מדינת ישראל

א.ביום כ"ג בשבט תשס"ה (2.2.05) החלטתי - לא בלי היסוס - על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, המואשם בעבירות חמורות, בשבעה אישומים של גניבת רכב, תקיפה חבלנית, בריחה ממשמורת חוקית ועוד, הכל כמתואר בהחלטה. לעורר - בן 28 - עבר פלילי מגיל 18. תסקיר המעצר נתבקש, בין השאר, בשל פנייתו של העורר למחלקה אשפוזית בבית החולים רמב"ם בחיפה בטרם עבירותיו האחרונות.

ב.(1) הוגש תסקיר מעצר מפורט; תודה לשירות המבחן. כעולה מתוכו, החל העורר בשימוש בסמים מגיל 12. לדבריו, הידרדר במאסר שבו היה נתון בשנים האחרונות לשימוש מסיבי בסמים קשים, ולאחר שחרורו עוד החמירה התמכרותו לכמויות סם גדולות. מכאן פנייתו למחלקה האשפוזית הנזכרת. בשיחה עם שירות המבחן ביטא עייפות מאורח חייו עד הנה, ורצון לעשות לשיקומו, ולדבריו מודע הוא לקשיים בתהליך גמילה, אך להערכתו בידו לגייס כוחות לכך. באשר למחלקה האשפוזית בבית החולים רמב"ם - אליה פנה ב-10.12.04 (ארבעה ימים לפני שהחל בסדרת העבירות שבכתב האישום הנוכחי) - הוא נרשם כמיועד להיקלט החל מ-23.2.04. המדובר במסגרת סגורה אך לא נעולה, ואי אפשר למנוע ממטופל לעזוב את המקום, אלא שהאחראים מדווחים אז לגורמים המתאימים. נגד העורר פתוחים תיקי משטרה נוספים, מנובמבר 2004, בחשד להתפרצות וגניבת רכב ולהצתת רכב.

(2) בסופו של יום, ציין שירות המבחן כי הגם שהעורר ביטא מוטיבציה לטיפול גמילה, לא הצליח לגייס בעת ההמתנה לכך כוחות לשליטה עצמית, והסתבכויותיו החמירו. התרשמות השירות היא, כי לעת הזאת כוחותיו של העורר דלים, והשירות מתקשה איפוא לבסס אינדיקציה כי העורר יוכל להתמיד בתהליך הקשה של גמילה מסמים. לפיכך לא הומלץ עתה על שחרורו למסגרת הנזכרת.

ג.(1) בדיון ההמשך טרחה באת כוח העורר כמיטב יכולה לשכנע, כי חרף מסקנתו של שירות המבחן, יש ליתן לעורר כבר עכשיו את האפשרות לתהליך הגמילה אליו נרשם ושהוא חפץ בו לדבריה בכנות, שכן בין כתלי הכלא כבר הידרדר בעת מאסרו הקודם, וממילא אם לא יעמוד בתנאים - ייעצר. במתן אפשרות זו יהיה אולי כדי להצילו מן הסמים (הוגש גם מסמך המחלקה האשפוזית בדבר קבלתו).

(2) באת כוח המדינה נסמכה על מסקנתו הלא חיובית של התסקיר, בהביעה התנגדות לשחרור לחלופה.

(3) העורר עצמו אמר, כי מבקש הוא להתחיל בדרך חדשה, לאחר שבכלא הידרדר לסמים הקשים; הוא הביע צערו על שאירע, וציין כי מבקש הוא לפתוח דף חדש ולתקן את חייו.

ד.הרהרתי בדברים. השיקולים הצריכים לעניין פורטו בהחלטתי הקודמת, לרבות עילות המסוכנות והחשש להימלטות, אשר מתקיימות בהחלט בנסיבות, אל מול התקווה להיגמל, שבגינה הוזמן תסקיר המעצר. ציינתי בהחלטה הקודמת, עם זאת, כי יתכן שבסופו של יום תגבר ידם של השיקולים העומדים לחובת העורר. חוששני, לאחר התסקיר ומסקנתו הלא חיובית, כי אין מנוס מאי העתרות לערר. זאת, בהעדר הערכה מקצועית אופטימית באשר ליכולתו של העורר, כיום, לעמוד בנדרש לתהליך הגמילה, ובהתחשב מחד גיסא במסוכנותו שהוכחה בעבירות המיוחסות לו לכאורה ובחשש להימלטות (כמפורט בהחלטה הקודמת), ומאידך גיסא במדיניות השיפוטית, שלפיה שחרור לחלופת גמילה בהליך מעצר הוא חריג, שאינו מתקיים לפי התסקיר. אטעים: אני רוצה להאמין כי העורר אכן מעוניין לצאת מעליבות חייו לאופק טוב יותר, ושמצבו הנוכחי, שהביאו - על פי הראיות לכאורה - לעבירות חמורות בשעה שהוא ממתין לקבלה למוסד גמילה, ישתנה. אם יורשע העורר וייגזר דינו למאסר, וכמובן איני נדרש לכך במסגרת הדיונית הנוכחית, סבורני כי חובה חיונית היא שישובץ למסגרת בכלא בה ניתן טיפול גמילה מסודר תוך התמיכה הראויה.

כאמור, אין בידי להעתר לערר.