בש"פ 11099/08 אבי מאירוב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 29.12.08 בעמ"ת 14622-12-08, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בקריות (השופט ארגמן) מיום 24.12.08 במ"ת 13805-12-08, והעורר נעצר עד תום ההליכים.

ב.

ביום 24.12.08 הוגש כתב אישום כנגד העורר, בו הואשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, התנהגות פרועה במקום ציבורי והיזק לרכוש במזיד, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977. כנטען בכתב האישום, ביום 21.12.08, תחת השפעת אלכוהול, תקף העורר את המתלונן והיכהו בפניו; כאשר ביקשו ממנו שוטרים להזדהות ולהתלוות אליהם, סירב, קילל והתנגד למעצרו; בהמשך, גרם בבעיטה לנזק ברשת ברזל בניידת המשטרה, התנהג באופן פרוע בתחנת המשטרה והמשיך לקלל שוטרים, לירוק ולאיים.

ג.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר עד תום ההליכים. הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה. בהחלטתו מיום 24.12.08 קבע בית משפט השלום, כי די באמור בכתב האישום כדי לבסס מסוכנות, לא כל שכן הואיל ובעברו של העורר שתי עבירות תקיפה, ומאסר מותנה. עם זאת, הורה בית המשפט על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית אמו, בפיקוח מלא של אמו או אחד משני מפקחים נוספים. הותר לעורר לצאת מביתו לשם התייצבות בבית המשפט או במשטרה, או לצרכים רפואיים, ונקבעו תנאים לכך, לרבות אפשרות לביקורי משטרה. כן הורה בית המשפט על המצאת התחייבות עצמית וערבויות צד ג' של כל אחד מהמפקחים, בסך 15,000 ₪ כל אחת.

ד.

ערר המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל, כאמור. נקבע, כי מחומר החקירה עולה שמדובר "באדם אלים וחסר מעצורים", אשר לא סר למרותם של השוטרים שניסו לעצור אותו; על כן התקשה בית המשפט לראות כיצד יוכלו המפקחים לרסן את העורר. עוד התיחס בית המשפט להרשעותיו הקודמות של העורר. בסיכומו של דבר נאמר, כי לא ניתן לתת בעורר את האמון הנדרש לשחרור לחלופת מעצר.

ה.

בערר הנוכחי נטען, כי אין ניתן ללמוד מעברו הפלילי של העורר על היותו אדם "אלים וחסר מעצורים", וכי האלימות שבגינה הורשע בעבר, וכך גם התיק דנא, אינה במידרג הגבוה של אלימות. ספציפית

באשר לאירועים נשואי כתב האישום נטען, כי בעיקרו של דבר מדובר באלימות מילולית וביריקה, וכי אין ללמוד מכאן מסוכנות של ממש. כללו של דבר, נטען כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וכי ניתן לתת בו אמון כי יקיים את תנאיה. לחלופין, נתבקש תסקיר מעצר.

ו.

בדיון טען עו"ד שרון, כי אמנם מדובר באירוע חמור ומקומם, והעורר השתמש בלשון בוטה, ואין איפוא להקל ראש בחומרת המעשים, אך האין חלופת מעצר שתוכל לאיין את המסוכנות? הרשעותיו הקודמות של העורר אינן מצדיקות, כך נטען, הגדרתו כחסר מעצורים. נאמר, כי הנסיבות במקרה דנא היו של שתיית יתר בשל סערת רגשות אישית (עזיבת חברתו של העורר). הובעה נכונות לכך שחלק מתנאי השחרור יהיו קביעת הימצאות אלכוהול בגוף העורר כהפרה; עוד נאמר, כי במעצרו עד כה, למד העורר - בן 24 - את הלקח. כל זאת, מה גם שלא נמצא דופי במפקחים המוצעים. לשאלתי השיב עו"ד שרון, כי נוכח נסיבות הדיונים בשני בתי המשפט הקודמים, מזה ומזה, לא נתבקש מטעמו תסקיר.

ז.

בא כוח המדינה טען, כי בתוך תקופה קצרה הסתבך העורר בעבירות מספר פעמים, ולחובתו שני מאסרים מותנים, של שישה ותשעה חודשים, ולאחרונה הורשע ארבעה חודשים טרם המקרה הנוכחי.

ח.

עיינתי בגליון הרישום הפלילי של העורר. מלבד עבירה צבאית של היעדר מן השירות, נדון ב-1.3.07 על עבירת תקיפה מ-2006 ל-9 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים (גם באותו עניין טען לשכרות), וב-18.8.08 נידון ל-6 חודשי מאסר על תנאי על עבירות מ-30.6.07 (מספר חודשים לאחר ההרשעה הקודמת) שעניינן הפרעת שוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו; סיפור המעשה שם דומה במידה מסוימת, לאירוע נשוא ענייננו.

ט.

לאחר העיון סבורני כי הגם שעברו של העורר אינו מעודד, ותוך זמן קצר הצליח לצבור עבירות ומאסרים על תנאי כאמור, גם אם לא "בדרגה בכירה" של עבריינות, יש מקום לתסקיר מעצר, כדי שבפני בית המשפט תהא תמונה מלאה. התסקיר הוא כלי שהמחוקק עיצב (סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996) כדי לבדוק פתח לחלופה במקרים המתאימים; ראו לעניין התסקיר גם בש"פ 10470/04 עמאש נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופט לוי); בש"פ 744/05 בושארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ואולם, לא אקבע מסמרות, נוכח כל האמור.

י.

שירות המבחן למבוגרים מתבקש להכין את התסקיר בתוך 15 יום, והוא יונח על שולחנו של בית משפט השלום, אשר ידון וישקול.

י"א.

הערר מתקבל איפוא במובן זה שיוזמן תסקיר מעצר. עד להחלטה נוספת יישאר העורר במעצר.