בש"פ 6244/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נועם) מיום 25.8.11 בתיק מ"ת 6789-08-11, לפיה ייעצר העורר (יליד 1955) עד תום ההליכים המשפטיים. עניינו של התיק מסכת התעללות קשה עד מאד כנטען, מצד העורר כלפי נשותיו, בניו ובנותיו ועוד.

רקע והליכים

ב.

הנה תמצית כתב האישום בעקבות החלטת השופט סולברג מ-4.8.11 המופיעה בהחלטת השופט נועם נשוא הערר:

"כתב-האישום מייחס למשיב, בחמישה-עשר אישומים, ביצוע שורה ארוכה של עבירות הכוללות, בין-היתר, עבירות של החזקה בתנאי עבדות, התעללות בקטינים, כליאת-שווא ועבירות מין ואלימות חמורות.

המשיב, אזרח ישראלי ותושב העיר ירושלים, שראה עצמו נמנה עם חסידות פלונית, הציג עצמו כיורש הרוחני של דמות מוכרת מאותה חסידות עלי אדמות, וכמי שיועד להפיץ את משנתו ברבים. במטרה לממש את היעוד האמור, חי המשיב כבן זוגן של מספר נשים, הביא יחד עם חלקן ילדים לעולם, ודר עם כולן בכפיפה אחת, תוך יצירת מצג של חיי "משפחה" במספר דירות בירושלים ובאזור העיר טבריה. במהלך השנים צירף המשיב ל"משפחתו" שש נשים, בדרכים שונות. המשיב שינה את שמן של חלק מהנשים, ועם חלקן הביא ילדים משותפים לעולם.

על-מנת להביא את הנשים הנזכרות לעיל להצטרף ל"משפחה" ולקבל על עצמן את דרך החיים לצד המשיב ונשים אחרות, יצר המשיב לעצמו דימוי של מי שמשמש כממשיך דרכו של דמות חסידית עלי אדמות. המשיב ייחס לעצמו סגולות ויכולות טרומיות, ושכנע כל אשה בתורה, כי הוא ניחן בכוחות מיוחדים ואף בכוחות ריפוי. באופן שיטתי, נהג המשיב באשה חדשה שזה אך הגיעה אל "המשפחה" בעדינות, והעביר את מסריו בשפה רכה, באינטנסיביות ותוך הפגנת יכולותיו והכריזמה הטבועה בו, עד כדי הבאת הנשים לחיות עמו, ולקבל את דרכו כדרך חיים בלעדית.

עד מהרה, ומשראה לנכון לעשות כן, לאחר שניאותה מי מהנשים להגיע ולחיות במחיצתו, שינה המשיב את טעמו כלפיה, ותחת גילוי אהבה וקירבה פנה לאלימות, כוח ויחס משפיל ומבזה. בנוסף לכך, ולאחר שכבר שכנע את הנשים להאמין במשנתו, גדולתו ודרכו, נהג המשיב מעת לעת ובמצבים תכופים של זעם להטיל קללה על מי מהנשים ולומר להן, כי יקרו להן או למי מבני משפחתם אסונות שונים ומשונים מכוחו הרוחני וסגולותיו. כך, ובאופן שיטתי גרם המשיב לכל אחת מן הנשים לקבל על עצמה את עליונותו ולסור למרותו באופן מוחלט, תוך שהוא זורע פחד ואימה בקרבן ובקרב ילדי "המשפחה".

במרוצת השנים פעלו מי מבין נשותיו של המשיב במלאכת איתור אחר "מועמדות" להצטרף ל"משפחה", זאת על-פי דרישת המשיב ועל-פי ציפיותיו להרחיב את חוג "המשפחה", ול"ייצר" יותר "חיילים" להפצת משנתו. לעיתים הורה המשיב למי מהנשים לפעול לצירוף אשה נוספת כאמצעי ל"המתקת עונש" שהושת על מי מהן. בנוסף לכך, ועם כניסתן אל "המשפחה" פעל המשיב להרחקת הנשים ממשפחתן המקורית, תוך שהוא מייחס למשפחות המוצא כוונות רעות ואחריות לקשיים אותם חוו הנשים עד היכרותן עמו. באופן זה הביא המשיב, מחד גיסא – לניתוק בין הנשים למשפחתן המקורית, ומאידך גיסא – יצר את האיום להחזיקן לבית הוריהן כאמצעי ענישה יעיל. במקביל, ותחת מעטה הפעילות המתוארת לעיל, ניהל המשיב את חיי ה"משפחה" ביד רמה, תוך שהוא שולט בנשים ובילדיהן ללא מצרים, ומכפיף אותן לרצונותיו וגחמותיו השונות בדרכי אלימות, השפלה, סחיטה ואיומים.

במסגרת זו, ועל-מנת להטיל מורא ופחד בקרב בני "המשפחה" ניהל המשיב מערך ענישה משפיל ומבזה, אשר כונה בפיו ובפי בני ביתו – "דין". כל אימת שראה לנכון, ומסיבות שונות ומגוונות שלא ניתן היה בהכרח לצפותן מראש, השית המשיב על מי מהנשים או הילדים עונשים קשים ומשפילים. במהלך החלתו של "דין" על מי מהנשים, שיסה המשיב את יתר הנשים, ולעיתים אף מי מבנותיו החורגות במושא ה"דין", ונעזר בצייתנותן על-מנת להוציא אל הפועל את מעשה הענישה, תוך כדי שהנענשת סופגת האשמות, גידופים ואף מכות מנשים אחרות השייכות ל"משפחה". לא אחת, ובהמשך ל"דין" שהוחל על אחת הנשים, הפנה המשיב את זעמו אל עבר אשה אחרת, והטיל עליה, בעצמו או באמצעות מי מבני הבית, עונש משפיל ומבזה משלה.

המשיב אף מיסד בבית ה"משפחה" תפיסה, לפיה הוא עצמו מסמל את "האדם הראשון" ולפיכך מהווה סמל "הטוב", ואילו אלמוני ... אשר התגורר במחסן בצמוד לבית "המשפחה", מסמל את "הנחש" ולפיכך משקף את "יצר הרע". המשיב אף מיסד בביתו מציאות בה מתחייבות הנשים, כמו-גם הילדים, להתוודות בפניו בעל-פה או בכתב על מעשים "אסורים" ו"הרהורים אסורים" שביצעו או שחוו. לעיתים סחט המשיב, בכוח ותוך הפגנת אלימות ומעשי השפלה, וידויים מפי הנשים. בתגובה לווידוי הטיל המשיב על הנשים "דינים" קשים או רפים, הכל לפי הישר בעיניו, ואילו הנשים אשר האמינו למצג שיצר בפניהם, כאילו מערכת ה"דינים" המתוארת לעיל אינה אלא "תיקון", קיבלו על עצמן לא אחת את "הדין", לעיתים בעת האירוע ולעיתים בדיעבד, והמשיכו לסור למרותו של המשיב ולשרת את רצונותיו תחת איומי ה"דינים" שריחפו באופן מתמיד על ראשיהן.

במסגרת "הדינים" נקט המשיב שיטות אכזריות שונות ומגוונות, לרבות הרעבה, כליאה, הפרדה כפויה בין אם לילדיה הרכים, תקיפות חמורות ושורה של פגיעות מיניות קשות ומשפילות, ועונשים נוספים שנועדו לבזותן, להשפילן, להפגין את כפיפותן וצייתנותן המוחלטת לו.

לנוכח כל המפורט לעיל, ובשל משטר הפחד והאימה שהטיל בבית "המשפחה", עלה בידי המשיב להכניע את נשותיו ולהכפיפן לרצונו המלא, תוך שהן מבטלות מפניו את עצמן ואת רצונן. כשהן מוחזקות במצב ובתנאים הנזכרים לעיל, יצאו נשות המשיב להפיץ את משנתו, לקבץ נדבות ולאתר נשים נוספות ברחבי ירושלים וברחבי ערים גדולות ומרכזיות נוספות במדינה. הנשים שהו בחוץ משעות הבוקר המוקדמות עד סמוך לחצות הלילה; ולעיתים, וחרף היותן מצויות בעיר אחרת, פנו טלפונית אל המשיב בבקשה לערוך הפסקה או בבקשה לאכול, ולא עשו דבר מבלי לקבל אישור מפורש ממנו. את הכסף שהתרימו העבירו הנשים לידי המשיב, תוך שהן נותנות לו דין וחשבון מפורט לגבי שימושים שעשו בכסף, וכאשר הן חשופות ל"דין" ככל שהשימוש שעשו בכסף לא ישא חן בעיניו.

נשות המשיב הנזכרות לעיל היו אלו אשר החזיקו עבורו ועבור הילדים את הבית, וניהלו את שגרת החיים הבסיסית בו, לרבות הכנת ארוחות, ניקיון ותחזוקה שוטפת אחרת – פעולות ותפקידים בהם לא נטל המשיב חלק. בנוסף לכך, וכשהן נתונות תחת איומם של ה"דינים", והשפעתו העמוקה של המשיב עליהן, נאלצו הנשים מעת לעת – חרף הסתייגות מצד מי מהן – למלא אחר גחמות מיניות שונות של המשיב.

שיטות הענישה ננקטו גם כלפי מי מילדי "המשפחה". כן ביצע המשיב עבירות מין חמורות גם כלפי בנותיו החורגות ומי מילדיו האחרים. ילדי "המשפחה" לא יצאו למסגרות לימודים בגנים ובתי-ספר, והמשיב אסר קבלת שירותים רפואיים מגורמי רפואה מוסמכים, וזאת כדי שלא לחשוף את המתרחש בבית".

ג.

האישומים המיוחסים לעורר מפרטים מקרים קונקרטיים של אלימות ועבירות מיניות בדרגת חומרה גבוהה, שנעשו כולם כנטען בנסיבות מחמירות במיוחד, שלא אפרט והן רבות ואיומות.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, וביום 25.8.11 התקבלה הבקשה, בהחלטת השופט נועם. צוין, כי בא כוח העורר מסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו וכן לקיומה של עילת מעצר, אולם סבור שיש לבחון חלופת מעצר במסגרת תסקיר שירות המבחן. בית המשפט קבע, כי מסכת העבירות החמורה המיוחסת לעורר מצביעה על כך שמסוכנותו אינה ניתנת להפגה באמצעות חלופת מעצר כלשהי; לכך מצטרפת – כנאמר –

גם העובדה, שהעורר נחקר במשטרה עוד שנה קודם לכן בשל עבירות ביגמיה ומעשה מגונה, ולאחר ששוחרר חזר לסורו ולביצוע עבירות נוספות בבנות ובבני משפחתו. עוד צוין, כי נוכח יכולת ההשפעה המשמעותית שיש לעורר על סביבתו, יש חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, שמעצר בית לא יוכל להפיג במידה מספקת.

הערר והדיון

ה.

הערר נסב על החלטת בית המשפט קמא שלא להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא הורה על הגשת תסקיר, שכן אף במקרים חמורים מכך, כגון באלימות קשה, נוטים בתי המשפט להורות על תסקירי מעצר.

ו.

הדיון נסב על שאלת הזמנתו של התסקיר, ועו"ד נהרי נימק בעברו הנקי של העורר, ובאפשרות להמציא חלופות מעצר טובות, לרבות ערבויות לא קלות; כן נאמר, כי העורר לא עזב את הארץ מזה עשרים שנה ואין חשש להימלטות.

ז.

עו"ד פרוש טענה למדינה, כי אין כל חלופה העשויה להבטיח מפני עילות המעצר, הן המסוכנות ברמה גבוהה של אכזריות וסאדיזם, והן השפעה מאגית על הקרבנות המעוררת חשש שיבוש; נאמר כי ישנו גם חשש להימלטות נוכח אזרחותו הזרה של העורר.

ח.

עו"ד שייקיס ביקשה לומר בשם שלושה מילדי העורר, שחלקם נכחו באולם, כי הם מודעים לחריגותה של המשפחה, שמורכבותה נובעת מכך שאינה מקובלת הן בעולם החרדי הן בעולם החילוני; בני המשפחה נתפרדו כיום בשל מעצר האב, הנשים במקלטים לנשים מוכות, והילדים ואינם יודעים עם מי לדבר.

הכרעה

ט.

מחד גיסא, גישתי העקרונית, בודאי במקרים שיש בהם מורכבות אך לא רק בהם, היא כי ייטיב בית המשפט, בודאי כשהמדובר בבעלי עבר נקי, אם יזמין תסקיר; שירות המבחן הוא מכשיר עזר שאין ערוך לחשיבותו בעבודתו של בית המשפט. והנה לפנינו מקרה רב מורכבות. בכך לא יתכן ספק, דבר שעשוי היה לתמוך בהזמנת תסקיר; לעניין תסקיר ראו בש"פ 11099/08 מאירוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם. ואולם, מאידך גיסא, השאלה העומדת תחילה היא האם יש כל עיקר מקום לשקול חלופה; וכידוע בעניין זה נבדק המעשה ונבדק העושה.

הנה דברי השופט עדיאל בבש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (לא פורסם):

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים האם לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו (השווה בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(4) 720)".

בנידון דידן המדובר במעשים קשים עד מאוד – אין מלים – המגלים למרבה הצער מסוכנות בדרגה גבוהה, וכדברי השופט עדיאל בעניין גרה מעידים על חשש למעשים דומים ולמועדות. אשר לעושה, אמנם לעורר עבר ללא רישומים פליליים, אך כלל הנסיבות מעלה חשש, בנוסף לסיכון, גם לשיבוש (חלק ניכר מבני המשפחה הם עדי תביעה, גם אם אחרים יהיו עדי הגנה). גם אי אפשר להוציא מחשבון, נוכח העונש הצפוי לכאורה העלול להיות גבוה, גם חשש הימלטות. על כן, עם כל גישתי הבסיסית, איני רואה מקום לעת הזאת לשחרור, ועל כן גם לא לתסקיר. בדיון הוזכר עניינו של גואל רצון שאף הוא עמד בראש "משפחה מורחבת" ונחשד בעבירות שבחלקן דומות; נושא התסקיר שם נדון גם בפני, אולם לא היה מקום להכרעה באותו שלב (בש"פ 1331/10 רצון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.10); אך לימים החליטה השופטת נאור שלא בחיוב לעניין זה (בש"פ 3749/10, 20.5.10) יתכן שתגיע שעת תסקיר בענייננו בעתיד, אולי במשפט העיקרי, ומכל מקום איני רואה מקום לה לעת הזאת.

י.

סוף דבר, איני נעתר לערר.