בש"פ 7931/07 מדינת ישראל נ. יוסף אבו קנדיל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.9.2007 אשר הורה על שחרורו של המשיב ממעצר לבית הוריו בפיקוחם של הוריו ואחיו לסירוגין כאשר בכל רגע נתון יהיו שניים מהערבים בבית. בית המשפט קבע תנאים נוספים לפיהם הערבים יחתמו על ערבות אישית, הפקדה במזומן, ערבות עצמית חתומה על ידי המשיב, איסור על המשיב לקבל אורחים למעט קרובי משפחה, איסור על המשיב לשוחח בטלפון כלל וכן ליצור קשר עם מי מעדי התביעה או עם מי מהמעורבים בתיק וכן איזוק אלקטרוני. לבקשת העוררת עיכב בית המשפט המחוזי את החלטתו עד ליום 20.9.2007.

בהסכמת בא כוח המשיב היה עיכוב נוסף עד היום.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, ניסיון להשמדת ראייה ושיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום נטען כי עובר לתאריך 6.8.2007 החזיק המשיב בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ- 100 גרם נטו. במהלך נסיעת המשיב במונית כשהסם עמו, נחסמה המונית על ידי שני רכבי משטרה. בראות המשיב את שני הרכבים, השליך את הסם מן המונית. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בבקשה ציינה העוררת כי יש בידה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב, לרבות עדויות אנשי משטרה ותפיסת הסם על ידם. כמו כן נטען כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת מסוכנות וכי מסוכנותו נלמדת גם לנוכח כמות ואופי הסם שהחזיק וגם לנוכח השלכת הסם מחלון המונית. בנוסף נטען כי ביצוע העבירות נעשה בעת שהמשיב ריצה עבודות שירות לתועלת הציבור בגין תיק אחר בו הסתפק בית המשפט באי הרשעתו בגין החזקת סכין. ביום 5.7.2007 קבע בית המשפט המחוזי כי יש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים. נקבע כי נסיבות ביצוע העבירה תוך כדי ביצוע של"צ לאחר אי הרשעה מלמדות כי המשיב לא הפנים את הלקח כשהיה עליו ללמוד מן התיק הקודם. עוד נקבע כי המשיב לא הצביע על כל נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מכלל זה. בתוך כך שקל בית המשפט גם את העובדה כי למשיב אין עבר פלילי עשיר ואף אינו בעל הרשעות פליליות. ואולם לאור גילו הצעיר של המשיב הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר, לצורך בחינת חלופת מעצר.

תסקיר שירות המבחן הוגש ביום 18.9.2007 וממנו עולה המלצה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו. בתסקיר צוין כי קיים חשש שהמשך החזקת המשיב במעצר, במיוחד לאור גילו הצעיר, יחשוף אותו לנורמות שליליות שטרם התוודע אליהן. בית המשפט בהחלטתו שקל אף את העובדה כי המשיב ביצע לכאורה את העבירה נשוא כתב האישום בעודו מבצע עבודות של"צ בתיק אחר וקבע כי במכלול הנסיבות, חלופת המעצר המוצעת בבית הוריו של המשיב, תוך שההורים שומרים על המשיב יחד עם אחיו והם אנשים נורמטיביים אשר מבינים היטב את משמעות הפיקוח על המשיב, הינה חלופה ראויה. על כך עוררת המדינה.

בפני התעוררה שוב מחלוקת אם יש או אין ראיות לכאורה, ולאחר עיון בחומר החקירה אין לי אלא להסכים עם הערכאה הראשונה בעניין זה, וייראו הדברים שנרשמו בהחלטה מיום 5.7.2007 כאילו נאמרו על ידי.

בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם המשפט צפוי להסתיים במהרה. קבועים, אמנם, שני תאריכי הוכחות בחודש אוקטובר, ואולם הסניגור טוען כי בכוונתו לבקש הסרת תעודת חסיון (שאינה חתומה עדיין) ואין זה סביר, בנסיבות אלה, כי אכן ניתן יהיה לסיים את המשפט. הנחתי בעניין זה היא כי ניתן יהיה לנהל את מועדי ההוכחות שנקבעו ואולם, התארכות המשפט, אם תהיה כזו, עשויה להיות עילה לעיון חוזר.

לגוף העניין: ערר זה בדין יסודו. בשורה ארוכה של החלטות עמד בית משפט זה על כך שבדרך כלל יש להורות על מעצר עד תום ההליכים של סוחרי סמים (ראו: בש"פ 5715/06 אברהם נ' אברהם , פס' 5 להחלטה (טרם פורסם, 16.7.2006), בש"פ 5120/05 מדינת ישראל נ' חדד (טרם פורסם, 22.6.2006), בש"פ 3807/06 טורק נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם 21.5.2006), בש"פ 1980/06 יונה נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 12.3.2006), בש"פ 8915/00 בן אלישע נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 17.12.2000)

והאסמכתאות בהן).

לא ראיתי במה שונה המקרה שלפנינו ממקרים אלה ורבים אחרים. אין בתסקיר שום אינפורמציה המצדיקה חריגה מהכלל האמור. הנזק העלול להיגרם למשיב איננו שקול כנגד הנזק הצפוי לציבור מסוחרי סמים.

הערר מתקבל, המשיב ייעצר עם תום ההליכים.