פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1980/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר:
יגאל יונה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 22.2.06, בתיק ב"ש
20171/06, שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' דברת
תאריך הישיבה: י"ב באדר
תשס"ו (12.3.2006)
בשם העורר: עו"ד יעקב
גסר
בשם המשיבה: עו"ד יעל
שרף
החלטה
1.העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת ביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וחבלה בכוונה מחמירה.
על פי גרסת המשיבה, קשר העורר עם אחרים לסחור ולהחזיק בסם מסוכן. בתאריך 17.1.06 הוא הגיע לתחנת התדלוק בעבדת, שם פגשוהו שניים אשר הובילו אותו למקום אחר בו נמסרו לו שלושה שקים, בהם היה ארוז סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כולל של כ-47 ק"ג. הסם הוכנס לתא המטען של מכונית העורר, ומשהחלו הרכבים עושים את דרכם, הם נדרשו על ידי שוטרים אשר ניצבו במחסום לעצור. נהגי הרכבים לא צייתו להוראה זו וניסו להימלט על נפשם, ובעקבות כך התפתח מאבק במהלכו הפעילו השוטרים כוח כדי להתגבר על התנגדות העורר.
בעקבות כך עתרה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ולעניין זה הפנתה לראיות לכאורה המצויות בידה ולקיומן של עילות מעצר. משנעתר בית משפט קמא לבקשה זו, הוגש הערר שבפני.
2.בדיון בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה להפללת העורר בעבירות הסמים, כפי שלא היתה מחלוקת על קיומה של עילת מעצר. עם זאת, עתר העורר, באמצעות בא-כוחו, להסתפק בחלופת מעצר. כאמור, בית המשפט המחוזי לא ראה מקום לכך, ואינני סבור כי הגיע לתוצאה שגויה. אדרבא, מסוכנותו של העורר נלמדת הן מהחזקה הסטטוטורית הנובעת מהעבירות המיוחסות לו, והן מכמות הסם הגדולה והחריגה שנמצא מחזיק בה.
לא נעלמה מעיני המלצתו של שירות המבחן לשחרור העורר לחלופת מעצר שתהיה משולבת בטיפול גמילה בקהילה. אולם, הלכה היא כי בעבירות סמים בהיקף כה גדול, כאשר ברור שהסם נועד כדי לסחור בו, משקלן של נסיבותיו האישיות של הנאשם נדחות מפני הצורך להרחיק מהציבור את אלה הנותנים את ידם, במישרין או בעקיפין, לפגוע בו על ידי הפצתו של נגע זה (ראו בש"פ 5152/03 כהן נ' מדינת ישראל ; בש"פ 5659/96 דרעי נ' מדינת ישראל ; בש"פ 5906/96 חונדאשווילי נ' מדינת ישראל ; בש"פ 7908/00 כהן נ' מדינת ישראל ; בש"פ 6725/97 אמסלם נ' מדינת ישראל ; בש"פ 8114/02 אבו חסירה נ' מדינת ישראל ). לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו בעניינו של העורר, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.
ניתנה היום, י"ב באדר תשס"ו
(12.3.2006).
ש ו פ ט