פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7302/09
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
העורר:
יוסי אביטן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר
שבע (כב' השופטת ד' אבניאלי) מתאריך 27.8.2009, במסגרת תיק ב"ש 21632/09
תאריך הישיבה:
כ"ז באלול התשס"ט
(16.9.2009)
בשם העורר:
עו"ד מאיר סויסה
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
1.
לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ד' אבניאלי ) מתאריך 27.8.2009, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט י' פרסקי ) מתאריך 16.8.2009, במסגרתה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
2.
כנגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו שני אישומים של סחר בסם. על פי עובדות כתב האישום, מכר העורר לסוכן משטרתי סם מסוכן מסוג קוקאין בשתי הזדמנויות שונות במהלך חודש פברואר 2009.
3.
עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. הצדדים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שיבחן, בין היתר, את האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר טיפולית לצורך גמילה מסמים. בתסקיר מיום 9.8.2009 המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אימו, בפיקוחם של אימו ואחותו, ויציאה במהלך ימי החול לקבלת טיפול ב"חוסן" – מרכז יום לגמילה. בית משפט השלום החליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן, בקבעו כי לא מצא בנסיבות המקרה הצדקה לסטייה מן הכלל לפיו השלב המתאים לתחילת הליך גמילה הוא שלב ריצוי העונש. בית המשפט התייחס בהחלטתו גם לגילו של העורר (בן 35) ולעברו הפלילי. עוד הדגיש בית המשפט, כי החלופה שהוצעה על ידי שירות המבחן במקרה זה אינה הדוקה דייה, ואינה הולמת את הסיכון הנשקף מן העורר.
ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.
מכאן הערר שבפני.
4.
בערר עותר העורר לשחררו לחלופת מעצר, כפי שהמליץ שירות המבחן. לטענת העורר, בתי המשפט קמא דנו בעניינו על פי הכלל הגורף הנוהג בעבירות של סחר בסמים, ללא התייחסות מעמיקה לחריגים מהכלל ומבלי להעניק משקל של ממש לתסקיר החיובי ולנסיבות המקרה. לטענתו, העבירות המיוחסות לו לא בוצעו על רקע של דפוס עברייני וסחר תדיר בסמים, ואינן משקפות את אורח חייו, אלא מדובר במעידה חד-פעמית עקב היקלעות לחובות בתשלומי המשכנתא שלקח, שהקימו חשש לפינוי משפחתו מדירתם. הודגש כי העורר אב לשלוש בנות קטנות, וזהו מעצרו הממושך הראשון. לטענת העורר, לא נשקפת ממנו כעת סכנה, והמצב הכלכלי נפתר בדרך של הסדר עם הבנק. העורר טוען עוד כי יש לקבל את המלצתו של שירות המבחן בהיותו הגורם המקצועי המוסמך לחוות דעתו לגבי חלופת מעצר מוצעת.
5.
בדיון שנערך בפניי בתאריך 16.9.2009 טענה ב"כ המשיבה כי הכלל בעבירות מעין אלו מחייב מעצר של הנאשם, אלא אם הצביע האחרון על נסיבות חריגות ביותר. במקרה דנן, לא הורם נטל זה, לטענתה, על ידי העורר. אדרבא, לעורר קיים עבר פלילי לא מבוטל, אשר במסגרתו הורשע, בין השאר, בעבירות של תקיפת שוטר והפרעתו בעת מילוי תפקידו, החזקת סמים לצריכה עצמית, איומים והסגת גבול.
6.
לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר – להדחות. נימוקי להכרעה יובאו בתמציתיות להלן.
7.
ראשית,
אזכיר כי
במקרה דנן כבר
נקבע על ידי הערכאה הדיונית כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד העורר. נוכח האמור, הסוגיה בה עלי להכריע למעשה היא שאלת האפשרות לאיין את מסוכנות העורר, במידה וקיימת,
באמצעות חלופת מעצר הפוגעת פחות בחירותו, על פי הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).
8.
ההלכה בפני בית משפט זה היא שנאשם אשר יוחסו לו עבירות של סחר בסמים יתקשה לשכנע את בית המשפט כי יש בחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותו הסטטוטורית (המעוגנת בסעיף 21(ג)(3) לחוק המעצרים ) ואת החשש מפני הישנות מעשי הסחר בסמים (ראו לאחרונה: 3232/09
בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.2009). על פי המלצת עורך תסקיר שירות המבחן, התבקשה חלופת מעצר המשלבת בין "מעצר בית" של העורר בבית אמו יחד עם ביקור יומי במרכז גמילה פתוח. נראה, כי לפחות בגדר חלופת מעצר זו, לא תושג מטרת איון מסוכנותו של העורר. טיב העבירות בהן מואשם העורר, יחד עם עברו הפלילי שהוצג בפניי, מקשים כאן על חריגה מהמדיניות שעוגנה בפסיקה ביחס למעצרם עד תום ההליכים של נאשמים אשר מיוחסת להם מעורבות בעסקי הסחר בסמים .
9.
זאת ועוד – נראה כי חלופת המעצר שהומלצה על ידי שירות המבחן – נדחתה בדין על ידי שתי הערכאות הקודמות שדנו בה, שכן חלופה זו איננה מתאימה למקרה דנן. שלב המעצר איננו כידוע, בדרך כלל, השלב המתאים לבחינת אפשרות שילובו של הנאשם במסגרת גמילה טיפולית, שהרי מקומו הראוי של תהליך כזה הוא, בעקרון, בעת ריצוי העונש (ראו לאחרונה: בש"פ 4186/09 שריקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.2009)). לא ראיתי במקרה זה נסיבות מיוחדות, אשר יצדיקו כאן חריגה מהלכה זו. בכל מקרה, חוות דעתו של עורך התסקיר, מקצועית ככל שתהיה, אינה מחייבת את בית המשפט, אשר עליו לאזן את מכלול השיקולים בהחלטתו על הארכת המעצר. עם זאת, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של העורר שהוצגו בפני, אינני פוסל את האפשרות כי אם תוצג בעתיד לאחר חלוף זמן מסוים בפני הערכאה הדיונית חלופת מעצר הדוקה יותר, המאפשרת תהליך של גמילה במסגרת סגורה – חלופה זו תשקל. עם זאת, לעת עתה, אין בפני אלא החלופה שהוצגה על ידי העורר אותה אין באפשרותי לקבל.
10.
בשים לב לכל האמור לעיל – הערר נדחה .
ניתנה היום, ו'
בתשרי התש"ע (24.9.2009).
ש ו פ ט