בש"פ 6738/07 ריינס ניטי נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ) בב"ש 21021/07 מיום 9.7.07 להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה בשכרות, חבלה בכוונה מחמירה, איומים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה במזיד לרכב והיזק בזדון.

על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בעקבות ויכוח שהתעורר בין בתו של העורר, קטינה כבת 6 שנים, לקטין אחר כבן 9 שנים (להלן: הקטין ), אשר במהלכו נפגעה הבת, פנה העורר לקטין ואיים עליו כי ירצח אותו. יום למחרת, כשהוא נוהג במכוניתו לאחר ששתה משקאות חריפים, הבחין העורר בקטין ומשפחתו הולכים ברחוב. העורר החל לנהוג ברכבו במהירות ובפראות, תוך שהוא מבצע עצירות פתאומיות של הרכב בסמוך לבני המשפחה בניסיון לפגוע בהם; תוך שהוא מאיים עליהם כי ירצח אותם; ותוך שהוא נוהג בניגוד לכיוון התנועה בכביש. לאחר זמן מה הגיעו למקום שוטרים אשר הורו לעורר לעצור את רכבו. העורר התעלם מדרישתם והחל לברוח בנהיגה מהירה - בניגוד לכללי התנועה ולכיוון התנועה -

כשהוא מאלץ כלי רכב אחרים לבלום בלימות חירום על מנת שלא להתנגש בו. במהלך נסיעתו אף התנגש העורר ברכב אחר שהיה על הכביש ונהגת הרכב נזקקה לטיפול רפואי. בסופו של דבר נתפס העורר על-ידי השוטרים, והוא נעצר לאחר שבתחילה התנגד בכוחניות לכבילתו באזיקים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בא-כוחו של העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילה למעצרו, אך ביקש כי שירות המבחן יערוך תסקיר אודות העורר על מנת לבחון את האפשרות לשחררו לשהייה בהוסטל המיועד לנגמלים מסמים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הכנת תסקיר. בתסקיר שהוגש נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר כלשהי, לרבות לחלופה שהוצעה. יחד עם זאת, נקבע כי במידה ובית המשפט ימצא לנכון לבחון את התאמתו של העורר לטיפול גמילה מסמים במסגרת קהילה טיפולית סגורה, שירות המבחן יהיה מוכן לעקוב אחר בדיקת התאמתו לטיפול מסוג זה, הגם שמדובר בתהליך ממושך ומורכב.

3.

לאור האמור, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט ציין כי האפשרות לשחרר את העורר לקהילה טיפולית הועלתה על-ידי שירות המבחן בלבד וכי העורר כלל לא בחן אותה, לא קידם אותה ולא הביאה בפניו. לפיכך, ולאור הרשעותיו הקודמות של העורר, נסיבות ביצוע המעשים המיוחסים לו, חומרת המעשים והסיכון שיצר בהם, ציין בית המשפט כי נדמה שלא ניתן יהיה לסמוך עליו כי יימנע ממעשיו אלה גם בעתיד, במידה וישוחרר. כן ציין בית המשפט כי במידה והעורר מעוניין להיגמל מהתמכרויותיו, יוכל לעשות זאת אף בין כותלי הכלא.

4.

לטענת העורר, שגה בית המשפט משלא הורה על בחינת האפשרות שהועלתה על-ידי שירות המבחן לשחררו לקהילה טיפולית סגורה. לדבריו, בית המשפט לא העניק משקל לנסיבותיו האישיות הקשות של העורר, ובפרט להיותו אב לשלושה ילדים, וכן לא נתן משקל לכך שבמשך 10 שנים לא נרשמה לחובתו כל עבירה פלילית מלבד עבירת איום בודדת שהסתיימה ללא הרשעה. כן מציין בא-כוחו כי התרשם שהעורר מוכן לעשות את כל המאמצים על מנת להתקבל לקהילה טיפולית; כי יש כיום קהילה טיפולית שמוכנה לקבלו; וכי הן אביו של העורר והן מדריך ביחידה לנפגעי סמים בערד הביעו נכונות לסייע לו בכך. לאור כל זאת, מבקש העורר להורות לשירות המבחן לבחון את האפשרות לשחררו לקהילה טיפולית סגורה.

5.

בא-כוח המשיבה טען בדיון לפניי כי אין מקום לקבל את הבקשה ממספר סיבות עיקריות: ראשית, המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על מסוכנות גבוהה ביותר הנשקפת ממנו ועל חוסר היכולת לתת בו אמון. שנית, לעורר עבר פלילי בלתי-מבוטל, ושלישית, שירות המבחן לא המליץ על חלופה טיפולית כלשהי. לטענתו, בסיטואציה שבה נאשם המכור לסמים טרם החל בתהליך של גמילה, אין שלב המעצר השלב המתאים לביצוע ניסיונות גמילה כאלו ואחרים. יתר על כן, במקרה זה שירות המבחן לא היה אף משוכנע שרצונו של המבקש בגמילה הוא אמנם כן ואמיתי.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בתסקיר שירות המבחן וביתר המסמכים שהגישו הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבל את הבקשה. אין כזכור מחלוקת באשר לקיומה של עילה למעצרו של העורר ולקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו. גדר המחלוקת משתרע אך על השאלה האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית סגורה לנגמלים מסמים. בפסיקתנו התגבשה עם השנים ההלכה לפיה ככלל, שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים להשתלבות בטיפולי גמילה מסמים. חריגה מכלל זה תיתכן מקום בו הנאשם החל בהליך גמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה וכאשר יש בהליך מעין זה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו לדוגמה: בש"פ 625/07 חסדאי נ' מדינת ישראל , תק-על 2007(1) 2047). את הטעמים העומדים בבסיסו של כלל זה סיכמה לאחרונה השופטת פרוקצ'יה:

"ראשית, הצורך בהגנת שלום הציבור מנאשם שהחשש ממסוכנותו המובנית עקב התמכרותו לסמים הוא ישיר ומיידי, באופן שגם החזקתו במוסד גמילה סגור אינה עשויה בהכרח לענות על מסוכנות זו. שנית, שילוב נאשם בשלב המעצר בהליך גמילה, אך על סמך הבעת רצונו לכך, הינו מוקשה משתי בחינות: ראשית, קיים חשש כי הבעת הרצון אינה אמיתית וכנה אלא מונחית מכוונה למנוע את גזירת המעצר - מצב העלול להוביל לכשלונו של הנאשם בהליך הגמילה, ולהשקעת משאבים ציבוריים רבים בהליך יקר שיימצא הליך סרק. שנית, גם מקום שרצון הנאשם בגמילה הוא אמיתי וכן, בטרם הועמד למבחן כלשהו בהליך גמילה, יכולתו האובייקטיבית לעמוד בנסיון זה טרם נבחנה. עשוי להימצא פער של ממש בין הרצון לבין היכולת של נאשם לעמוד במבחן הגמילה, העלול להסתיים בכשלון, ולגרור ניצול משאבים ציבוריים בדרך לא ראויה ( שם , בעמ' 2049).

בענייננו, אין ספק כי המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על מסוכנות בלתי-מבוטלת הנשקפת ממנו. כזכור, על-פי הנטען החליט העורר לפגוע בקטין ובבני משפחתו על רקע מריבה שהיתה ככל הנראה שולית, ובתוך כך לא היסס - כשהוא תחת השפעת אלכוהול - לנהוג ברכבו במהירות ובפראות, בניגוד לכללי התנועה, ולסכן עוברי אורח וכן כלי רכב אחרים על הכביש. אף שירות המבחן העריך כי לאור מאפייני אישיותו, התמכרותו לסמים ולאלכוהול וכוחותיו המצומצמים להתארגן ולנהל אורח חיים יציב, קיימת רמת סיכון בינונית עד גבוהה להישנות התנהגות פורצת חוק מצדו של העורר. יסוד נוסף לחשש זה טמון בעברו הפלילי של העורר הכולל עבירות רכוש, סמים ואלימות, הגם שבמשך תקופות מסוימות ואף ממושכות בחייו הצליח להימנע מפעילות עבריינית. יתר על כן, על-פי העולה מתסקיר שירות המבחן, העורר מכור לסמים ולאלכוהול מזה שנים רבות. לדבריו, במשך תקופה של תשע שנים - עד להתאבדותו של אחיו לפני כשנתיים - לא צרך סמים כלל ונמנע מפעילות עבריינית, אך מאז האירוע הטראומטי שב לצרוך סמים ואלכוהול כדרך התמודדות מהירה וזמינה עם רגשותיו. אף שלדבריו מעולם לא שולב בטיפול בתחום ההתמכרות והוא מבקש לעשות זאת כעת, שירות המבחן לא הצליח לגבש מסקנה חד משמעית בשאלה האם בקשתו זו נובעות מהבנתו את חומרת בעיית התמכרותו ואת הצורך בעריכת טיפול גמילה, או שמא מרצונו למצוא מענה למעצרו הנוכחי. בסיכומו של דבר, הגם ששירות המבחן הביע נכונות לעקוב אחר בדיקת התאמתו של העורר לטיפול, לא בא הוא בהמלצה חד-משמעית לשלב את העורר בתהליך טיפולי כלשהו. אין ספק כי נסיבות חייו של העורר אינן קלות. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובפרט את העובדה כי אין מדובר במי שהחל בטיפול גמילה מסמים ואת העדרה של המלצה פוזיטיבית מצד שירות המבחן לשלבו במסגרת קהילה טיפולית סגורה - לא שוכנעתי כי יש הצדקה להחיל בעניינו את החריג לכלל האמור בעניין שילוב בתהליך גמילה מסמים בעת המעצר.

7.

אשר על כן, הערר נדחה. למותר לציין, כי ככל שיתמשך ההליך העיקרי בעניינו של העורר, וככל שרצונו להתחיל בהליך גמילה משמעותי מסמים יתגלה כרציני ועקבי, תהא דרכו פתוחה לפנות בשנית לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו.