בש"פ 8742/08 חיים קקון נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סג"נ השופט

י' טימור ), מתאריך 12.10.08, במסגרתה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' סג"נ

השופטת

ד' בית אור ) מתאריך 25.9.08, להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים

נגדו.

העובדות הצריכות לעניין

2.

לבית משפט השלום בבאר-שבע הוגש בתאריך 15.9.08 כתב אישום נגד העורר (יליד שנת 1955) המייחס לו ביצוע עבירות של החזקת סם מסוג הרואין שלא לשימוש עצמי (במשקל 1.7588 גרם נטו), החזקת סם מסוג חשיש לשימוש עצמי, והחזקת כלים להכנת סם. במקביל הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. התביעה גרסה כי לצורך המעצר יש ראיות לכאורה לביצוע העבירות הנ"ל, לרבות מוצג הסם וחוות דעת מומחה, דו"חות פעולה ומזכרים של השוטרים שעצרו את העורר, דו"ח שרשרת סם, והודאת העורר לעניין החזקת ההרואין. העורר טען עם זאת בחקירתו כי ההרואין הוחזק לשימוש עצמי, והכחיש החזקה של חשיש. המשיבה טענה כי מעשי העורר מקימים נגדו את עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), זאת, בשים לב לעבירה המיוחסת

לו ולכמות הסם שנתפסה, המקימה חזקה שהסמים מסוג הרואין אינם לשימוש עצמי. עוד צוין כי כנגד העורר תלוי ועומד מאסר מותנה בן ששה חודשים, כאשר התנאי הוא כי העורר לא יבצע עבירת סם שלא לצריכה עצמית, וכן מאסר מותנה בן שלושה חודשים, כאשר התנאי הוא כי העורר לא יבצע עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

3.

בדיון שהתקיים בעניינו של העורר בבית המשפט השלום בבאר שבע, בתאריך 23.9.08, טען בא-כוחו כי אף שמשקל הסם שנתפס מקים חזקה כי הסם לא היה לצריכה עצמית, הרי שמדו"חות תפיסת הסם הקיימים בתיק, עולה שמשקל זה ייתכן וכולל אף בדל סיגריה שנתפסה,

ואם כך הוא הדבר, ייתכן שכמות הסם נטו שנתפסה אינה מקימה את החזקה שהסם אינו לצריכה עצמית. בית משפט השלום קבע בהחלטתו מתאריך 23.9.08, כי אף שיתכן ויש כרסום בראיות, טענה זו תוכל להתברר במסגרת התיק העיקרי, כאשר לעת הזו ולפי משקל הסם הנזכר בכתב האישום עולה כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ובכך קמה עילת המעצר הקבועה בחוק המעצרים. בשים לב להרשעותיו הרבות של העורר בעבר בעבירות סמים ועבירות איומים, היותו משתמש בסמים, ועונש המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, החליט בית המשפט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתאריך 25.9.08, לאחר שלא עלה בידי העורר להציג חלופת מעצר (למעט הצעה כי העורר יחל בהליך טיפול גמילתי), נקבע כי העורר יישאר במעצר, וככל שתימצא חלופת מעצר, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר.

4.

העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על ההחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטה מתאריך 12.10.08, נדחה הערר. בית המשפט ציין כי מתקיימות ראיות לכאורה לגבי הסם שנתפס, וכי לעורר עבר פלילי מכביד. כן צוין, לענין הבקשה לשלוח את העורר לטיפול גמילתי, כי לא נהוג לעשות כן שעה שהמבקש להיגמל לא החל בכך קודם מעצרו.

5.

בעררו חולק העורר על קיום של ראיות לכאורה בתיק. לטענתו, מדו"חות המשטרה עולה כי לאותה מעטפה אליה הוכנס הסם, לצורך העברתו לבדיקת מומחה, הוכנסה אף הסיגריה שנתפסה, ולפיכך למשקל הסיגריה השלכה על משקל הסם נטו, ועל המטרה שלשמה הוחזק.

לחלופין, טוען העורר כי היה על בית משפט השלום להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן, שאמור היה לבדוק את יכולתו של המשיב לצלוח הליך טיפולי במסגרת שיקומית. לגרסתו, ניתן לשחרר נאשם למסגרת גמילה בהליכי מעצר, לא רק כאשר ההליכים החלו לפני המעצר, אלא אף כאשר בית המשפט מתרשם מכנות כוונותיו של הנאשם, מקיום פוטנציאל גבוה להצלחה של הליך הגמילה, או מן הנחיצות במתן מענה למסוכנות הנשקפת מן הנאשם.

עוד טוען העורר כי יש להתייחס לנסיבותיו האישיות ולנסיבות העבירה המיוחסת לו: העורר הוא אדם מבוגר, שהתדרדר לשימוש בסם, בעקבות מחלתה של אשתו ופטירתה עקב כך. מצבו הבריאותי רופף. הסם עומד בשורש העבירות שהוא מבצע, והוצאתו מן המעגל השוטה של עבירות הסמים הנובעות מתלותו בסם, תסייע לו ולחברה. לפיכך התבקש בית משפט זה – ככל שלא יורה על שחרור העורר ממעצר בהיעדר ראיות לכאורה – להורות על הגשת תסקיר שרות המבחן,

אשר יתייחס לנושא של גמילה כבר בשלב הנוכחי של ההליך הפלילי.

דיון והכרעה

6.

ב"כ העורר טוען, ושב וטוען, כי מדו"חות המשטרה עולה האפשרות

שמא במעטפה אחת הושמו סם ההרואין ובדל סיגריה גם יחד, ומכאן שמשקל הסם האמור בכתב האישום (כמעט 1.8 גרם ) כולל אף את משקל בדל הסיגריה. מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי הנכבד כי בשלב הנוכחי, די בנתונים שהוצגו בכתב האישום ובמסמכים הנלווים כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה. ככל שיבקש ב"כ העורר לתקוף את המתודולוגיה או האמינות של חוקרי האירוע, יוכל לעשות כן במסגרת ההליך העיקרי. במקרה זה אוסיף עוד כי קיימות ראיות לכאוריות ברורות לכך שמשקל סם ההרואין שנתפס הוא אכן כ-1.8 גרם: מחוות דעת המומחה, גב' עליזה רזיאל, עולה כי היא קיבלה לבדיקתה ארבע שקיות מאובטחות. שקית ראשונה כללה "אבקה", שקית שנייה כללה נייר אלומיניום מפויח, שלא נשקל, שקית שלישית כללה פיסת פלסטיק, כף, ומעט חומר – שצוין כי אף הוא לא נשקל, ושקית רביעית כללה "בדל סיגריה ובתוכו חומר צמחי (טבק?) – לא נשקל". בממצאי הבדיקות צוין כי האבקה זוהתה כ"הרואין" ומשקלה "נטו נבדק 1.7588 גרם ", וכי הכמות הזעירה של חומר נוסף וכן החומר הצמחי (שהיה בתוך בדל הסיגריה) לא נשקלו, שכן המומחית לא מצאה בהם סם מסוכן. מכאן מתבקש, לכאורה, כי רק האבקה שנמצאה בשקית הראשונה – שזוהתה כהרואין – נשקלה, ומשקלה היה אכן כ- 1.8 גרם נטו. תוכן השקית הרביעית, ובו בדל הסיגריה, כלל לא נשקל איפוא.

מכאן – והדברים נאמרים לכאורה בלבד (ומבלי שיש בכך כדי למנוע מב"כ העורר, בכשרונו, לנסות ולתקוף את טענות התביעה וממצאיה) – כי נתפסה אצל העורר אבקה מסוג הרואין שמשקלה נטו כפול כמעט פי ששה מן הכמות המזערית הקבועה בסעיף 31(3) ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 , ובתוספת השניה לפקודה , המקימים חזקה שהסם אינו לצריכה עצמית. מכאן קמה אף עילת המעצר של העורר.

7.

ב"כ העורר מציע, לחלופין, כי תיבחן האפשרות לשלוח את מרשו לטיפול גמילה, כבר בשלב המעצר עד תום ההליכים. ההלכה בעניין שליחת נאשם לטיפול גמילה בשלב המעצר עד תום נסקרה ב-בש"פ 674/08 עינב נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 3.2.08) אליו מפנה ב"כ העורר עצמו, שם קבעה חברתי השופטת ע' ארבל כדלקמן :

"בפסיקתנו התגבשה עם השנים ההלכה לפיה ככלל, שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המת אים להשתלבות בטיפולי גמילה. חריגה מכלל זה תיתכן מקום בו הנאשם החל בהליך גמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה; וכאשר יש בהליך מעין זה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו לדוגמה: בש"פ 625/07 חסדאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 14.2.07); בש"פ 6738/07 ניטי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 26.8.07))" .

במקרה דנן, עסקינן בעורר שמבקש להתחיל בהליך הגמילה רק לאחר שנעצר (ומסתמא – משום שנעצר); כאשר לא נראה שפוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה, בשים לב לכך שהעורר לא מצליח (וככל הנראה – אינו מעונין) זה-זמן להשתחרר מנגע הסמים. בנסיבות אלה, ומשלא ראה העורר לנכון לפנות לטיפול גמילה במועד – אין מקום כי בית המשפט יאפשר לו דווקא עתה לפנות לטיפול גמילה, חלף מעצרו.

8.

לאור כל האמור לעיל – הערר נדחה. העורר ייוותר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.