בש"פ 2184/07 יוסף אוזן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ד' רוזן) לפיה ישהה העורר במעצר עד תום ההליכים.

1.

העורר הואשם בעבירות של סחר בסמים והחזקת סם שלא לשימוש עצמי. העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, אולם ביקש מבית משפט השלום לבחון את אפשרות שילובו בקהילה טיפולית סגורה במוסד "רמות יהודה". שירות המבחן התרשם כי העורר מראה מוטיבציה כנה להיכנס לתהליך גמילה ולפיכך המליץ על תהליך טיפולי במוסד סגור. בית המשפט (השופטת ה' נאור) הפנה את העורר להליך קבלה למוסד "רמות יהודה" ולבדיקות הנדרשות, והיתה המלצה לקבל את העורר למוסד זה. עם זאת, בסופו של יום, ב- 30.1.2007, החליט בית משפט השלום במותב אחר (השופט ג' נויטל) שלא לשחרר את העורר לחלופת המעצר וזאת מן הנימוק שהעורר לא התחיל בתהליך גמילה לפני מעצרו, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן יש הצדקה להתחיל בתהליך גמילה בנסיבות אלו בשלב המעצר ולא בשלב העונש. לאור מסוכנותו של העורר קבע בית המשפט כי אין מדובר במקרה מיוחד המצדיק שחרור לגמילה בשלב המעצר. את המסוכנות של העורר הסיק בית המשפט הן מהרשעותיו הקודמות, ובעיקר מן העובדה שהעורר כבר היה בתהליך של גמילה ושב לדרכיו הרעות. גם בעת שהותו בקהילות גמילה לא הצליח העורר להשתחרר מדפוסים אלימים ועברייניים.

העורר ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי היה ראוי יותר שההחלטה בעניינו של העורר תתקבל בידי אותו מותב שהחל את תהליך בדיקת החלופות, אולם אין בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית. לנוכח ניסיונות הגמילה הכושלים שעבר העורר בעבר ולנוכח מסוכנותו דחה בית המשפט המחוזי את הערר, בהסתמך על החלטות של בית משפט זה לפיהן המסוכנות הטמונה בעבירות סמים היא, על דרך הכלל, מסוכנות שלא ניתן להפיג בחלופת מעצר, וכי שחרור עברייני סמים לחלופת מעצר, ובכללן חלופות של גמילה, תיתכן רק במקרים חריגים.

בעררו טוען העורר כי

בית המשפט שגה בכך כשלא העניק לתסקיר שירות המבחן את המשקל הראוי. עוד טוען העורר כי שופטת בית משפט השלום שדנה בעניינו בתחילה שלחה את העורר לבדיקות התאמה בקהילה הטיפולית ומכאן יש ללמוד על כוונתה לשחררו לקהילה הטיפולית, וזאת על אף שהיתה מודעת לעברו הפלילי ולניסיונות הגמילה הקודמים שלו. העורר טוען כי רק החלפת המותב הביאה לסיכול כוונתו המקורית של בית המשפט.

העורר טוען גם כי שגה בית המשפט כשקבע שיש משקל לעובדה שהעורר לא התחיל בתהליך גמילה טרם מעצרו, בעוד שכיום רוב העצורים המשוחררים לחלופה של גמילה הם עצורים שלא החלו בתהליך זה לפני מעצרם. כמו כן טוען העורר כי ניתן משקל רב מדי לעברו הפלילי הכולל בעיקר עבירות רכוש וסמים הנובעות כולן מהתמכרותו. לעניין נסיונות הגמילה הקודמים, טוען העורר כי אין חולק שהעורר מעד פעמים רבות אולם אין בכך כדי לפגוע בכנות רצונו להיגמל מהסם בנקודת הזמן הנוכחית.

המדינה מתנגדת לבקשה. היא מצביעה על פסיקה עניפה של בית משפט זה לפיה יש להחזיק במעצר סוחרי סמים. עוד מצביעה היא על כך שהמשיב לא החל בהליך גמילה לפני מעצרו.

לא בלי היסוס הגעתי לכלל מסקנה שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה יש לסטות מן הכלל הרגיל, ולאפשר לעורר להשתלב בהליכי גמילה אף שלא החל בהליכים כאלה לפני מעצרו. הסניגור הציג אישור בכתב ולפיו ניתן להעביר את העורר מחר ל"רמות יהודה". אין זה ראוי, לדעתי, בנסיבות שתוארו לפגוע בצפיות שיצר המבקש לפני חלופי המותב. דעתי היתה שונה לו שקל המותב המקורי לשחרר את העורר לחלופת מעצר בית, ואולם בענייננו אין העורר יוצא לחופשי אלא לטיפול במוסד. אם ייכשל שוב – ניתן יהיה לבקש להחזירו למעצר.

הערר מתקבל. העורר יועבר מחר, בליווי ערב לרמות יהודה. על כל הפרה, חלילה, ידווח המוסד לבית המשפט.