בש"פ 6029/10 ספרטק שוניה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת כוחן) מיום 11.8.10 בתיק מ"ת 17749-07-10, בגדרו נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר, יליד 1984, הוגשו בהפרש זמן מועט שני כתבי אישום. כתב האישום הראשון מייחס לו שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. כתב האישום (המתוקן) השני, מיום 14.7.10, מייחס לעורר, בשלושה אישומים, שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק; וניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) וסעיף 25 לחוק.

ג.

להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתבי האישום. כנטען בכתב האישום הראשון, בתאריך 4.4.10 בשעה 00:30 או בסמוך לכך הגיע העורר לקיוסק, שם היכה את המוכר באמצעות שני בקבוקי משקה ולאחר שזה ברח, נטל את הכסף שהיה בקופה ונמלט מהמקום. שיטת פעולה דומה ננקטה בכתב האישום השני; כנטען באישום הראשון בו, בתאריך 4.4.10 - תאריך כתב האישום הראשון - בשעה 15:00 או בסמוך לכך הגיע העורר למכולת, שם היכה את המוכר באמצעות שני בקבוקי משקה, ולאחר שזה קרא לעזרה, נמלט העורר מהמקום. כנטען באישום השני, בתאריך 18.3.10 בשעה 03:30 הגיע העורר למאפיה, שם חבט בעובד בעזרת מוט ברזל, ובאיומים שדד ממנו את הכסף שהיה בקופה ואת מכשיר הטלפון הנייד שברשותו. אותה שיטה ננקטה גם באירוע במאפיה אחרת מיום 22.3.10 בשעה 04:40, הוא האישום השלישי.

ד.

ביום 9.6.10, לאחר הגשת כתב האישום הראשון, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת כוחן) על קבלת תסקיר בעניינו של העורר. זאת, עם שציין את עברו המכביד בעבירות אלימות, לרבות 34 חודשי מאסר שריצה זה לא כבר, ועונש מאסר על תנאי; ואולם נאמר כי התסקיר מתבקש נוכח העובדה שבין העבירה (וכמסתבר לימים, העבירות - א"ר) למעצר אישפז עצמו העורר באשפוזית ועבר בדיקות רפואיות לקבלה לקהילה טיפולית. בתסקיר (מיום 22.6.10) תואר כי העורר היה בעבר בניסיון גמילה וסמים ב"מלכישוע" (סמים), אך אחר כך עבר לשימוש באלכוהול ונדון למאסר ממושך; וגם במאסר נהג באלימות. בהשתחררו חזר לסמים. הומלץ בתסקיר על העברתו לקהילה טיפולית "הדרך" בתנאי מעצר מלא ביום 28.6.10 החליט בית המשפט המחוזי על תסקיר משלים; בתסקיר זה - מיום 7.7.10 - נאמר, כי ישנה התרשמות מיכולת העורר להתגייס לטיפול, וההבדל בין טיפול במאסר לטיפול בקהילה הוא בעיקר בכך שלאורך תקופה של חודשים, של הסתגלות למאסר, מתעכב ההליך הטיפולי. השופט שהם אישר ביום 22.7.10 בדיקה בקהילת "הדרך", וביום 10.8.10 ציין שירות המבחן כי נתקבל לקהילה (מ-23.8.10).

ה.

ואולם, ביום 11.8.10 החליט בית המשפט המחוזי, כאמור, על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי רק לאחר בקשת התסקיר נודע, שלעורר מיוחסים מקרי שוד נוספים (מכתב האישום השני), וכי אילו היו הללו ידועים כבר בעת הדיון הראשון בעניינו, לא היה מתבקש תסקיר שירות המבחן. כן הודגשה חומרת המעשים המיוחסים לעורר, וצוינו דפוסי אישיות בעייתיים שעלו מן התסקיר הראשון. נאמר, כי ציפיית העורר להישלח לקהילה טיפולית אינה חזות הכל. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ו.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא קיבל את המלצת שירות המבחן לשלב את העורר בטיפול בקהילה. הודגש, כי העורר פנה בעצמו ומיוזמתו למסגרת הטיפולית במטרה לשקם את חייו ולזנוח את התמכרותו לסמים. נטען, כי נוכח החלטת בית המשפט לאפשר לעורר לעבור הליכי קבלה לקהילה הטיפולית, נוצרה בלבו ציפיה לפיה יורשה להשתלב בקהילה. משכך, נתבקש להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית.

ז.

בדיון ציין עו"ד כהן כי הקהילה המקורית שאליה יועד העורר (רמת יהודה)נסגרה, שאילולא כן כבר היה שם; העורר "נקי" ואין לחובתו תיקים פתוחים נוספים. לשאלתי ציין עו"ד כהן כי "הדרך" היא קהילה טיפולית סגורה ומוכרת. נתבקשה העברתו למעצר בית מלא, תוך תנאים מגבילים ופיקוח.

ח.

באת כוח המדינה עו"ד רוזן ציינה כי אמנם העורר הביע רצון לגמילה, אך בעבר השתלב בתהליך כזה ודרכו לא צלחה, והנה עבר עבירות אלימות חמורות בעודו מכור לאלכוהול; אין בידי המדינה מידע על "הדרך", אך התיק קבוע להוכחות ב-19.9.10 וניתן לסיימו בו ביום.

הכרעה

ט.

עיינתי בתיק, בתסקירים וברישומו הפלילי של העורר (עמד ארבע פעמים בפני בתי המשפט, מגיל 18, בעבירות סמים, רכוש ואלימות לרבות מאסר כאמור). עיינתי גם באישור לקליטה ב"הדרך – מרכז טיפולי-רוחני להתמכרויות" (ליום 26.8.10). נכלל שם, בין הוראות החובה, "אישור בית המשפט על 'תנאי מעצר בתנאי המקום' (למי שזקוק לכך)"; אך לא פורטו אפשרויות הפיקוח, ולא נאמר מה טיב תנאי המעצר.

י.

עו"ד כהן בחריצותו הפנה לדברי השופט טירקל בבש"פ 4831/03 בוזגלו נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בו צוין כי חריג למדיניות של אי שחרור ממעצר לתהליך גמילה הוא לגבי מי שהביע נכונות לגמילה והחל בתהליך בדיקות מיוזמתו (ראו האסמכתאות דשם). בבש"פ 2278/08 קרייבסקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) סיכם השופט דנציגר את ההלכה הנוהגת:

"אכן, הכלל הוא כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא שלב ריצוי העונש (בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם 15.5.2003)). עם זאת, בית משפט זה הכיר בחריגים לכלל, לרבות במקרים הבאים: כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה וכאשר יש בהליך מעין זה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (בש"פ 674/08 עינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2008)). כמו כן, השיקולים המשמשים את בית המשפט בבחנו אם המקרה שבפניו מצדיק חריגה מהכלל הם, בין היתר, מידת מסוכנותו של הנאשם, סיכויי הצלחת הטיפול והשאלה האם רצונו של הנאשם להתחיל בטיפול הינו רצון כן ואמיתי או שהוא נועד להתחמק משהות במעצר (בש"פ 621/08 סימונדייב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.1.2008))."

יא.

בנידון דידן ההכרעה הקלה וה"בטוחה" היא שלא להיעתר לערר, נוכח עברו המכביד של העורר, ונוכח ארבעה מעשי עבירה – דומים זה לזה - של אלימות בתוך שבועות אחדים (מארס – אפריל 2010) התלויים ועומדים נגדו בכתבי האישום. אך מנגד, לאחר העבירות הללו החל העורר ב"מסע לכיוון גמילה", באשפוזית ובבדיקות בקהילה טיפולית, ובית המשפט יצר ציפיה מסוימת, גם אם בחלק מן התקופה נוכח כתב האישום הראשון בלבד; עוד, שירות המבחן ממליץ. ואולם, גם בהנחה כי ניתן לחלוף על פני משוכת החריג, נוכח האמור, ודבר זה אינו פשוט – אין מידע בפי הסניגור באשר לתנאי "המעצר המלא" בקהילת "הדרך", למעט אמירה כללית שכל תנאי יכובד. בכל הכבוד לחשיבות שיקומו של העורר, שאני מסכים לה בכל לבי, לבית המשפט אחריות לבטחון הציבור, ועורר זה פגיעתו עד הנה רעה, למרבה הצער; על כן ניתן לשחררו לקהילה טיפולית כחלופה אך ורק אם חלופה זו מקבילה במהותה למעצר בית מלא, עם ערבויות והפקדות רציניות, ועם איזוק אלקטרוני, וכמובן עיכוב יציאה, הפקדת דרכון ואפשרות למשטרה לבקר. בהיעדר מידע פרטני באשר לאפשרויות הללו, אין מקום לשחרור לחלופה זו מניה וביה.

יב.

נוכח זאת, מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, בבקשה כי יבדוק פרטנית בהקדם, גם על-ידי הזמנת נציג קהילת ה"דרך", את תנאי "המעצר המלא" שם. היה וישתכנע כי האמור מעלה אפשרי, ניתן יהא לשחרר בתנאים ובהגבלות כאמור, מתוך התקוה כי בכך תושג מטרה כפולה, של שמירה על בטחון הציבור ברמה גבוהה (גם אם אינה זהה לעולם למעצר מאחורי סורג ובריח) - ושל מאמץ לשיקום העורר. הערר מתקבל חלקית לפי האמור.