בש"פ 4207/09 אולג מוטשל נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.4.09 בב"ש 9803/09 (כבוד השופט ג' נויטל) אשר ביטל החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה מיום 27.4.09 בפ.ל. 1560/08 (כבוד סגן הנשיא, השופט י' ויטלסון) והורה על המשך מעצרו של העורר.

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 27.9.08 בסמוך לשעה 23:40, נהג העורר ברכב ברחוב מנחם בגין בתל-אביב-יפו מכיוון דרום לכיוון צפון. בהגיעו לצומת מקווה ישראל ביצע פניית פרסה בניגוד לתמרור המוצב בסמוך לצומת, נקרא על ידי המשטרה לעצור, הגביר את מהירות נסיעתו, בהגיעו לצומת השומרון שוב ביצע פניית פרסה ולבסוף נעצר על ידי המשטרה בצומת מקווה ישראל. עת נעצר, ניתן היה לראות כי העורר שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים. ריח חריף של אלכוהול נדף מפיו, הוא לא תיקשר ולא דיבר באופן ברור. בבדיקת נשיפה נמצאו 1360 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

בנוסף, העורר נהג ברכב לאחר שרישיונו נפסל למשך ארבע שנים ביום 22.5.08 במסגרת תיק אחר שהתנהל כנגדו בבית המשפט לתעבורה, אשר במסגרתו הושת עליו גם מאסר על תנאי למשך 15 חודשים שלא ינהג בשכרות וכן עונש מאסר בן ארבעה חודשים לריצוי בעבודות שירות. לפיכך, נהג העורר ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח תקף כשלחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה. העורר הודה בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח.

ההליכים עד כה

2.

במסגרת שלב הטיעונים לעונש בבית המשפט לתעבורה, ביקש העורר מבית המשפט לשקול לשחררו לגמילה מאלכוהול בקהילה הטיפולית "קהילת הדרך". לאחר ששמע את טענות הצדדים ובכלל זה את קצינת המבחן, קבע בית המשפט לתעבורה כי נוכח העונש אשר צפוי לעורר, נוכח תכלית הענישה ומתוך רצון לאפשר את יציאתו של העורר "ממעגל האלכוהול", ימתין הוא עם גזר הדין עד לקבלתן של תוצאות הליך הגמילה שיעבור העורר ב"קהילת הדרך" והורה על יציאתו של העורר מבית המעצר ישירות למוסד זה, תחת ליווי ובתנאים מגבילים.

3.

המשיבה עררה על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, וטענה כי נוכח העבירות בהן הורשע העורר ונוכח עברו התעבורתי בעבירות דומות ואחרות, אין מקום לשחרר את העורר לקהילה טיפולית מטעמים של ביטחון הציבור. העורר התנגד וביקש לאפשר לו להתחיל בהליך הגמילה, תחת התנאים המגבילים שקבע בית המשפט לתעבורה.

4.

ביום 30.4.09, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי לחובת העורר עבר תעבורתי קודם הכולל עבירות של נהיגה בזמן שיכרות, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, חציית צומת באור אדום ואי ציות לרמזור עצור; כי העורר ביצע את העבירות שבהן הורשע במסגרת התיק הנוכחי שעה שהוא מבצע עבודות שירות בגין הרשעה קודמת, לאחר שרישיונו נפסל וכשעונש מאסר על תנאי בר הפעלה עומד ותלוי כנגדו. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי לעורר עבר פלילי הכולל עבירות של הפרעה לשוטר, תקיפת בת זוג, תקיפה סתם, איומים, התחזות והתנהגות פרועה, כאשר חלק משמעותי מן העבירות כוונו כלפי שוטרים, מה שמלמד על חוסר האמון שניתן לתת בעורר.

בית המשפט המחוזי בחן את התסקירים שהגיש שירות המבחן בעניינו של העורר. בתסקיר המבחן מיום 28.10.08 ציין שירות המבחן כי בתחילת הפיקוח שהושת עליו ביום 3.4.08 על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה התקשה העורר לשתף פעולה ולא הגיע לפגישות שנקבעו. שירות המבחן התרשם כי העורר סובל מבעית התמכרות וכי ללא טיפול קיים חשש להישנות העבירות ולפיכך, המליץ לאפשר לעורר תהליך של קבלה לקהילה טיפולים. בתסקיר המבחן מיום 26.2.09 ציין שירות המבחן כי התקיימה שיחת טלפון עם העורר וכי על סמך שיחה זו התרשם שירות המבחן כי לעורר מוטיבציה ונכונות להשתלב בטיפול גמילה במסגרת סגורה. לפיכך, חזר שירות המבחן והמליץ על שילובו של העורר בטיפול ב"קהילת הדרך".

בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של העורר לפיה עצם בדיקת האפשרות כי ישוחרר לגמילה בקהילה סגורה יצרה אצלו הסתמכות כי אכן ישוחרר. נקבע, כי אין בעצם הבדיקה כאמור כדי ליצור הסתמכות ולפגוע בשיקול דעתו של בית המשפט וכי הגם שלכאורה, שלב העונש הינו שלב "לגיטימי" לשקול את יציאתו של העורר להליך גמילה, הרי שיש קודם לשקול בשלב זה את כל השיקולים הרלוונטיים כאילו מדובר בשחרור במסגרת הליך מעצר, לרבות: טיבו של כתב האישום, עוצמת המסוכנות, עבר פלילי, ביצוע העבירות במהלך ביצוע עבודות השירות, עונש המאסר המותנה ותסקירי שירות המבחן. לאחר שקילת השיקולים האמורים קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לתעבורה לא שקל שיקולים אלו וכי בעניינו של העורר, אין מקום ליטול את הסיכון שעלול הציבור לשלם והשיקול של ביטחון הציבור גובר על אינטרסים אחרים של ענישה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי כמויות האלכוהול שנמצאו בבדיקת הנשיפה של העורר בכל אחת מן העבירות של נהיגה בשכרות שבהן הורשע, לרבות זו הנוכחית, הן משמעותיות ביותר. כן ציין בית המשפט המחוזי כי אין מקום ליתן אמון בעורר נוכח נסיבות ביצוע העבירות ולפיכך כי יש להבחין בין עניינו לבין מקרים אחרים שנדונו בפסיקה. לאור כל האמור לעיל, ביטל בית המשפט המחוזי את החלטתו של בית המשפט לתעבורה והורה על המשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

טענות העורר

5.

במסגרת הערר שלפנינו טוען העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד אהוד מלמה – כי הוא פנה לבית המשפט לתעבורה בבקשה לשחרור להליך גמילה בשלב הדיוני הראוי והנכון וכי נקודת המוצא הינה כי הדבר נעשה במסגרת הכלל ולא במסגרת החריג לכלל. לפיכך, טוען הוא כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא איפשר לו לנסות להיגמל מן הטיפה המרה, לאחר שהביע רצון כנה לעשות כן.

6.

לטענתו של העורר, מתסקירי המבחן ודבריה של קצינת המבחן בבית המשפט לתעבורה עולה כי מהיכרות ממושכת עימו, התרשמה היא כי העורר סובל מבעיית התמכרות וזקוק לטיפול אינטנסיבי במסגרת קהילתית סגורה לנפגעי אלכוהול וכי ללא טיפול כאמור, קיים חשש להישנות העבירה. לפיכך, טוען הוא כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא קיבל המלצה זו ולא אישר את החלטתו של בית המשפט לתעבורה, לאחר שזה האחרון שמע את דבריה של קצינת המבחן והתרשם כי ניתן לתת לעורר הזדמנות להיגמל במסגרת מתאימה ולגזור את דינו לאחר מכן.

7.

מוסיף העורר וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא התחשב במשך התקופה שבה נמצא העורר במעצר ממשי, החל מיום 27.9.08, ומרצונו הכנה להיגמל. כן טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי עניינו חמור ממקרים דומים אחרים שנדונו בפסיקה, ובפרט מהמקרה שנדון בבש"פ 2278/08 קרייבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.08) (להלן – עניין קרייבסקי ).

לטענתו, עניינו של קרייבסקי היה חמור אף יותר שכן הוא גרם לתאונת דרכים ונמלט ממקום התאונה ועניין זה נדון בשלב המעצר, שהוא החריג לכלל, כאשר פרט לכך דומים שני המקרים ויש להורות על שחרורו לגמילה מקל וחומר. עוד טוען העורר בהקשר זה כי הקהילה הטיפולית אינה חלופת מעצר ומשכך, אין הכרח כי היא תפקח עליו 24 שעות ביממה. יחד עם זאת, מדגיש העורר כי "קהילת דרך" הינה קהילה טיפולית רצינית, המבצעת סקירות, מדווחת על כל מקרה של הימלטות ולדבריו אף פונה לבית המשפט במידת הצורך.

8.

לאור האמור לעיל, טוען העורר כי בית המשפט לתעבורה איזן נכונה בין האינטרסים השונים על מנת שהעורר לא ישוב לסורו ומכך יֵצא גם הציבור נישכר ומשכך, יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהותיר על כנה את החלטתו של בית המשפט לתעבורה, באופן שהעורר ישוחרר לגמילה ב"קהילת דרך".

טענות המשיבה

9.

מנגד, מתנגדת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת רוזן – לקבלת הערר. בפתח הדיון שהתקיים לפניי טענה באת כוח המשיבה, בהגינותה, כי אין מחלוקת בדבר היותו של שלב הטיעונים לעונש השלב הדיוני הראוי לבחינת שחרורו של העורר לגמילה בקהילה טיפולית. כן טענה המשיבה כי מטעם זה, ספק בעיניה האם היה מקום כי בית המשפט המחוזי יתערב בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה בעניין.

ואולם, לטענתה, משעה שקיבל בית המשפט המחוזי את הערר והחליט לבטל את החלטתו של בית המשפט לתעבורה, צדק הוא בהחלטתו ואין מקום להתערב בה.

10.

לטענת המשיבה, לעורר עבר פלילי ותעבורתי עשיר, הכולל הרשעות קודמות בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בפסילת רישיון והעבירות נשוא התיק הנוכחי בוצעו שעה שהיה נתון תחת צו פיקוח של שירות המבחן, במהלך תקופת ביצוע של עבודות שירות בגין תיק קודם שבו הורשע ושעה שמאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 15 חודשים תלוי ועומד כנגדו. לטענתה, עובדות אלה מלמדות על כך כי לא ניתן לתת בעורר את האמון הדרוש לצורך הפנייתו לגמילה בקהילה טיפולית כאשר אין מדובר בחשש בעלמא, אלא חשש ממשי המעוגן במציאות ובעברו העשיר של העורר. מוסיפה המשיבה וטוענת בהקשר זה כי הקהילה הטיפולית אינה מתחייבת לשמירה צמודה במשך 24 שעות ביממה על העורר, אלא להודיע על מקרה של הימלטות בלבד.

11.

לבסוף, טוענת המשיבה כי יש לאבחן בין עניינו של העורר לבין העניין שנדון בעניין קרייבסקי , שכן למרות הדמיון הלכאורי בין שני המקרים, נסיבות ביצוע העבירות במקרה שלפניי, תחת צו פיקוח, בזמן ביצוע עבודות שירות ולמרות קיומו של עונש מאסר מותנה בר הפעלה, מלמדות על כך שבעוד שבקרייבסקי ניתן היה ליתן את האמון הדרוש לצורך שחרורו לגמילה, לא ניתן לתת אמון דומה בעורר ואין מקום לשחררו כאמור.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל במובן זה שהחלטתו של בית המשפט לתעבורה תיוותר על כנה והעורר ישוחרר לגמילה בהתאם לתנאים המגבילים שנקבעו בהחלטה זו.

13.

לא אחת נפסק, ואין על כך מחלוקת במקרה שלפניי, כי העיתוי הראוי להפנייתו של נאשם לגמילה מאלכוהול או סמים הוא שלב גזירת הדין [בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.5.2003); בש"פ 3991/08 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.5.2008) ; בש"פ 700/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 5.2.2008)]. מן הבחינה הזו, לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה. לפיכך, ההתלבטות שקדמה להחלטתי נבעה מן הקושי שבמתן אמון בעורר, אשר לבד מעברו הפלילי והתעבורתי העשיר והרצידיביזם שבמעשיו, ביצע את העבירות כשהוא נתון תחת צו פיקוח של שירות המבחן, במהלך התקופה בה ביצע עבודות שירות שנגזרו עליו לאחר הרשעתו בתיק וכאשר עונש מאסר על תנאי בלתי מבוטל של 15 חודשי מאסר תלוי ועומד נגדו. לאור נסיבות אלה, יש ממש בטענת המשיבה לפיה קיים קושי ממשי במתן אמון בעורר, שיקיים את התנאים המגבילים שהשית עליו בית המשפט לתעבורה ושיתקן את דרכיו, כפי שהוא מעוניין ומתחייב לעשות.

14.

ואולם, לצד הקושי שבמתן אמון בעורר, לא ניתן להתעלם מעובדת היותו של העורר נתון במעצר במשך שמונה חודשים תמימים עובר להחלטתו של בית המשפט לתעבורה. בנוסף, מביע העורר רצון ומוטיבציה כנים להיגמל ולתקן את דרכיו, באופן שימנע את הישנותן של העבירות בהן הורשע לא אחת.

15.

בתסקיר המבחן מיום 28.10.08 מציינת קצינת המבחן כי העורר מודע לקיומה של בעיית ההתמכרות ממנה הוא סובל ומקשייו לשלוט בדחף לשתות והמליצה לשחררו להליך הגמילה בציינה כי ללא הטיפול בהתמכרותו של העורר לאלכוהול, קיים חשש להישנות העבירות מצידו. קצינת המבחן חזרה על המלצתה זו בתסקיר המבחן הנוסף שהוכן ביום 26.1.09, בציינה כי:

"בשיחה עמו [ עם העורר – י.ד. ] התרשמנו ממוטיבציה ונכונות להשתלב בטיפול גמילה במחלקה הסגורה. לאור האמור אנו חוזרים וממליצים לאפשר לאולג להשתלב במסגרת הקהילה לנפגעי התמכרויות "הדרך"..."

16.

אשר לטענות הצדדים הנוגעות להחלטתי בעניין קרייבסקי , סבורני כי טענות אלה משקפות את הקושי שבו נתקלתי ואת הלבטים המתעוררים בתיק זה. מחד, באותו המקרה דובר בשחרור לגמילה בשלב מעצר, המהווה את החריג לכלל, כאשר אין חולק כי במקרה שלפניי הוחלט על השחרור לגמילה בשלב הדיוני הראוי והמתאים.

מאידך, הגם שבעניין קרייבסקי דובר בעבירות דומות לאלה שהורשע בהן העורר, הרי שהעבירות בעניינו של העורר בוצעו, כאמור, שעה שהיה נתון במבחן וביצע עבודות שירות, ולא כך היה הדבר בעניינו של קרייבסקי. אשר על כן, סבורני כי אין במסקנה שאליה הגעתי בהחלטה האמורה כדי לסייע בהחלטה במקרה שלפניי.

17.

לאחר ששקלתי בכובד ראש את כל האמור לעיל ואיזנתי בין שני האינטרסים המונחים על הכסף – האינטרס של ביטחון הציבור מזה ואינטרס הציבור בדבר שיקומו של העורר מזה – הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לטובת שחרורו של העורר לגמילה. נסיבות המקרה המיוחדות – ובפרט: תקופת המעצר הממושכת בה שהה העורר טרם הכרעת הדין בעניינו; רצונו העז והכנה להשתקם, כפי שבא לידי ביטוי בשני תסקירי המעצר שהוגשו בעניינו; המלצתו החד משמעית של שירות המבחן לאפשר את שיקומו של העורר במסגרת "קהילת הדרך" והעובדה כי למרבה המזל לא הסתיימו העבירות בהן הורשע העורר בתיק הנוכחי בפגיעות בנפש או בנזקים כלשהם – הן שהביאו אותי למסקנה זו והן שמטות את הכף לטובת העדפתו של האינטרס השיקומי במקרה זה.

18.

לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט לתעבורה על מנת שיקבע את תנאי שחרורו של העורר למוסד "קהילת הדרך".