בש"פ 3084/11 יחיאל יוסף אבואזיז נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' טובי) מיום 11.4.11 שדחה ערר על בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש על ההחלטה לעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לדירת מגורים בצוותא בכוונה לגנוב, גניבת כרטיס חיוב בצוותא והונאה בצוותא בכרטיס חיוב. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בית משפט השלום מצא כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה ומסוכנות העורר – מתקיימת עילת מעצר נגד העורר וכן קבע כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו (מ"ת 33466-12-10). במקביל לכך, הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף בגין התפרצות לדירת מגורים וגניבה. בקשת המעצר שהוגשה בגין כתב האישום השני נדונה בפני מותב אחר שהורה על הגשת תסקיר לשם בחינת חלופת מעצר. שירות המבחן המליץ בתסקירו על שחרור המבקש לחלופת מעצר לצורך גמילה, אולם משנודע לבית המשפט על מעצרו של המבקש במסגרת תיק מ"ת 33466-12-10, הורה על מעצרו גם בתיק השני (מ"ת 26532-12-10). ערר שהוגש נגד שתי החלטות אלה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי.

ביום 9.3.11 דחה בית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בבקשה טען ב"כ המבקש כי המלצתו החיובית של תסקיר שירות המבחן מהווה נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בהחלטת המעצר. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהעיר כי הסנגור לא ציין בפניו את עובדת הגשתו של כתב האישום השני נגד המבקש וניסה "ליצור עובדות מוגמרות בשטח".

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (כב' השופט א' טובי), שדחה את הערר בהחלטתו מיום 11.4.11. בית המשפט ציין כי בעניינו של המבקש לא מתקיימים החריגים לכלל לפיו שלב המעצר אינו השלב המתאים לשחרור לגמילה. בפרט צוין כי אף מתסקיר שירות המבחן לא עולה שקיים פוטנציאל הצלחה גבוה להליך הגמילה. על כן, סבר כי בצדק נדחתה הבקשה לעיון חוזר ודחה את הערר.

2.

כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מופנית בקשת הרשות לערור שלפני. בקשה זו הוגשה לפי סעיף 53(א) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ), אשר תוקן ביום 27.3.11 ( חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א – 2010 (להלן: התיקון לחוק או התיקון )). לפי התיקון, על החלטת בערר לפי סעיף 53(א) ל חוק המעצרים אין זכות ערר, אולם ניתן להגיש בקשת רשות לערור לבית המשפט העליון.

3.

המבקש, אשר היה מיוצג בערכאות הקודמות, הגיש את הבקשה שלפני בעצמו. בבקשתו ציין את התמכרותו הממושכת לסמים קשים ואת רצונו העז להיגמל ממנה. הוא טען כי יש להתייחס להמלצה החיובית העולה מתסקיר שירות המבחן וציין כי מוסד הגמילה מוכן לקלוט אותו. לטענתו, קבלת בקשתו תייטיב לא רק עימו, אלא אף עם האינטרס הציבורי. עוד טען כי בשל התנהלות כושלת זו, כהגדרתו, והתנהלותו של סניגורו עליה העיר בית משפט קמא בהחלטתו – ראוי לקבל את בקשת רשות הערר שהגיש.

4.

ב"כ המשיבה טענה כי אין הבקשה מצדיקה מתן רשות לערור היות שהיא מתמקדת בעניינו הפרטי של המבקש ובקשתו לשחררו למוסד גמילה. אף לגופו של ענין טענה המשיבה כי נוכח טיב העבירות המיוחסות למבקש ועברו הפלילי – לא נפל כל פגם בהחלטה על מעצרו.

5.

דין הבקשה להידחות על הסף אף מבלי שיתקיים דיון בנוכחות הצדדים (סעיף 53 (א1)(2) לחוק המעצרים). אמות המידה לקבלת בקשת רשות לערור לפי סעיף 53(א) לחוק המעצרים, דומות ביסודן לאלו החלות בנוגע לבקשות רשות ערעור לפי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אמות מידה אלה הותוו לראשונה ב בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) ואומצו אף בהליכים פליליים (ראו למשל: רע"פ 4199/10

אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.7.10)). העקרון הינו כי ככלל, כאשר מדובר ב"גלגול שלישי", קרי השגה על החלטה שכבר הובאה לפתחה של ערכאת ערעור, גובר משקלם היחסי של שיקולי סופיות ההליך והיעילות והם ייסוגו רק מקום בו חורגת השאלה שבמחלוקת מעניינם הפרטי של הצדדים נוכח חשיבותה העקרונית. כפי שציינתי בהרחבה בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.4.11) (להלן: ענין ג'ריס ) , עקרון זה, המנחה את בית המשפט בבקשות רשות ערעור, ראוי לחול גם בבקשות רשות לערור על החלטות בעניינים המנויים בסעיף 53 לחוק המעצרים. לצד זאת ציינתי בענין ג'ריס עוד כי יישומה של הלכת חניון חיפה אינו אוטומטי וכי במקרים בהם נוכח בית המשפט שמתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית, גם בלא שהתקיימו הדרישות לפי הלכת חניון חיפה , יהא נכון לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן רשות ערעור.

איני סבורה שבענייננו מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור. הבקשה שלפני מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לדחות ערר על החלטת בית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר. מעבר לכך שלא הועלו בבקשה שאלות החורגות מעניינו הפרטי של המבקש כי ישוחרר לחלופת מעצר, אף לגופו של ענין סבורני כי אין בתסקיר המעצר שהוגש במסגרת ההליך השני המתנהל נגד המבקש כדי להוות נסיבה חדשה המצדיקה שינוי בהחלטת בית משפט השלום. המלצת שירות המבחן היא אכן חיובית, אולם כפי שציין בית המשפט המחוזי, מן התסקיר עולה כי אף הוא העלה סימני שאלה בדבר יכולתו של המבקש לעמוד בהליך גמילה ממושך. על כן, איני מוצאת שתסקיר זה, שממילא אין הוא מחייב את בית המשפט אלא מהווה כלי עזר להכרעתו, משנה מן המסקנה כי עניינו של המבקש אינו נכנס בגדר אותם חריגים לכלל לפיו שקילת הליכי טיפול וגמילה מסמים תיעשה בשלב גזירת הדין וריצוי העונש (ראו למשל: בש"פ 2644/11 יעקב דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.4.11); בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.5.03)).

הבקשה, איפוא, נדחית.