בש"פ 11/11 איליה ורשבסקי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת הבכירה, נ' אוהד ), שבגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום לעצרו עד תום ההליכים.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המחזיק ארבעה אישומים, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן; סחר בסם מסוכן בצוותא ותיווך בסם מסוכן. לפי עובדות כתב האישום, במהלך חודש אפריל 2010, מכר העורר לאדם בשם סרגיי קורולייב (להלן: סרגיי ) סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 200 ₪ עבור מי שהתברר לשניים מאוחר יותר כסוכן משטרתי (להלן: הסוכן ). לפי עובדות האישום השני, בשלהי חודש יוני 2010 ביקש הסוכן לרכוש מן העורר סם מסוג מריחואנה תמורת 200 ₪. כשהגיע הסוכן לבית העורר בפתח תקווה, ירד העורר מביתו והשניים נסעו במכוניתו של הסוכן אל בית אחר בעיר, שם מסר הסוכן לעורר 200 ₪. העורר יצא מן הרכב ושב לאחר מספר דקות כשבמכנסיו נייר מגולגל המכיל סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 10.72 גרם שאותו קיבל מאחד, יעקב צופינסקי (להלן:

צופינסקי ). לפי עובדות האישום השלישי, למחרת אירועי האישום השני, שב הסוכן והתקשר אל העורר וביקש לרכוש סם מסוג מריחואנה תמורת 200 ₪. העורר השיב בחיוב, והשניים נפגשו בפתח תקווה, ומשם נסעו אל הבית נושא האישום השני, שם מסר הסוכן לעורר 200 ₪. העורר יצא מן הרכב ושב לאחר מספר דקות כשבמכנסיו נייר מגולגל המכיל סם מסוג קנבוס במשקל 5.47 גרם , שקיבל מצופינסקי. בהמשך, ביקש העורר מן הסוכן כי ייתן לו פרח מהקנבוס במטרה לעשנו, והסוכן נעתר לבקשתו. לפי עובדות האישום הרביעי, במהלך חודש יולי 2010 התקשר הסוכן אל העורר וביקש לרכוש ממנו סם מסוג מריחואנה ב-200 ₪. בשעות הערב של אותו יום, נפגשו העורר והסוכן בפתח תקווה ומשם נסעו למתחם קניות בעיר. במהלך הנסיעה, אמר העורר לסוכן כי הוא מסדר לו "בחור חדש" שעימו יוכל הסוכן לשמור על קשר עסקים בעניין הסמים. במתחם הקניות, פגשו השניים במיכאל לזרטני (להלן: מיכאל ), ולאחר שהסוכן אמר למיכאל כי הוא צריך מריחואנה ב-200 ₪, נסעו מיכאל והסוכן למקום אחר בעיר. בהגיעם למקום, התקשר מיכאל לאדם אחר, ובהמשך הורה לסוכן להמתין ברכב, ירד ממנו ונכנס לאחד הבניינים. בחלוף מספר דקות, שב מיכאל אל רכבו של הסוכן ומסר לו עלים של סם מסוכן מסוג קנבוס עטופים בשקית ניילון שקופה, במשקל כולל של 15.19 גרם

נטו. השניים חזרו למתחם הקניות, שם פגשו בעורר ובאדם נוסף, שלו העביר מיכאל שקית זהה לזו שמסר לסוכן. לאחר מכן, נטל העורר מן הסוכן עלה של קנבוס מן השקית לאחר שביקש לראות מה רכש.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. במסגרת הדיון בבקשה, הורה בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ש' קמיר-וייס ) לשירות המבחן למבוגרים להכין תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בגדר התסקיר, בחן

שירות המבחן חלופת מעצר אשר הוצעה על-ידי העורר בבית אמו ולא ראה להמליץ עליה בשל חוסר התאמה. יצוין, כי שירות המבחן לא בחן אפשרות לשחרורו של העורר למוסד גמילה, הגם שקבע כי העורר נזקק לטיפול בנושא זה ועל אף המוטיבציה שהביע העורר בהתייחס לאפשרות זו. במצב דברים זה, ולאחר שעמד על חומרת העבירות המיוחסות לעורר, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי מרכז, ובגדר עררו טען כי בית משפט השלום שגה כשלא בחן אפשרות לשחררו למוסד גמילה. בית המשפט דחה את הערר, בהצביעו על ההלכה כי רק במקרים חריגים – שלא התקיימו במקרה דנן –

ניתן יהיה להפנות לגמילה במוסד מי שמיוחסות לו עבירות של סחר בסמים.

מכאן הערר שלפניי.

3.

לטענת העורר, מקרהו בא בגדר החריגים שנקבעו בפסיקה, שבהם יש להפנות נאשם לטיפול גמילה אף קודם לשלב הטיעונים לעונש. לדבריו, ניסיון החיים מוכיח כי ניסיונות גמילה בשלב המעצר צולחים יותר מכאלה המתבצעים בשלבים מאוחרים יותר. עוד מצביע העורר על גילו הצעיר; על עברו שאינו מכביד; על טיבם של הסמים שבהם מדובר – שהינם מסוג קנבוס וחשיש ועל העובדה שהם נמכרו בכמויות קטנות לאדם אחד ללא כוונת רווח; וכן על שיתוף הפעולה שלו עם החוקרים. לטענת העורר, נאשמים אחרים בפרשה שוחררו לאחרונה לחלופות מעצר, ואין לראות בעובדה שאמו צריכה לפרנס גם את אחיו הקטן ולא יכולה לשמש לו גורם מפקח, כזו המונעת את שחרורו לחלופה.

4.

המדינה טוענת בתגובה, כי ספק אם העורר מבקש בכנות להיגמל מהתמכרותו לסמים, בהינתן העובדה שהוא מעשן סמים יום-יום במשך שש שנים ולא רואה בכך טעם לפגם. לדידה, דבר לא מנע מן העורר לבקש טיפול גמילה קודם שעמד בפני מעצר. עוד מצביעה המדינה על אירוע פלילי קודם שבו היה העורר מעורב בעבר בגין אלימות, ומציינת שגם לאחר שנגזר דינו בגין אותו אירוע, הוא לא שינה מדרכו. חרף כך, אין המדינה מתנגדת לשחרור העורר לחלופת מעצר, אך גורסת כי החלופה המוצעת בבית אמו אינה אפקטיבית, וכי אין זה המועד המתאים לבחון שחרור לחלופה טיפולית לשם גמילה.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל במובן זה ששירות המבחן יבחן את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר במוסד טיפולי. אכן, הכלל הוא כי בחינת האפשרות לשחרר נאשם להליכי טיפול וגמילה תיעשה ברגיל בשלב הטיעונים לעונש, ולא בשלב המעצר. רק במקרים חריגים, הנגזרים מרמת מסוכנותו של הנאשם, מסיכויי הצלחת הטיפול ומשאלת כנות רצונו של הנאשם להיגמל – יתאפשר שחרורו לחלופת מעצר לשם הליך גמילה (בש"פ 8791/10 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.12.10); בש"פ 3418/10 עוזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.10)).

בנסיבות המקרה שלפנינו מצאתי כי מן הראוי לבחון אם עניינו של העורר נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר.

6.

הגם שהעורר מואשם בעבירה של סחר בסמים, שעל חומרתה ופגיעתה הקשה בשלום החברה והציבור עמד בית משפט זה פעמים רבות (ראו למשל בש"פ 5570/03 אברגי'ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.03)), ואלה אף הביאו את המחוקק לקבוע בגינה חזקת מסוכנות סטטוטורית (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996), מצביעות נסיבות המקרה על רמת מסוכנות שאינה במדרג העליון. העורר אמנם הורשע בעבר בעבירה שעניינה אלימות, שבוצעה בשנת 2004, אך זולת עבירה זו – לא היו לו הסתבכויות נוספות עם החוק. כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט השלום, העורר עלה עם אמו מאוקראינה בגיל 6, בעוד אביו נותר באוקראינה. כשהעורר היה בן 11, נהרג אביו בתאונת רכב. מדובר באדם צעיר, יליד 1989 המואשם בסחר בסמים מסוג קנבוס וחשיש – שאינם מן הסמים הקשים, בהיקף מוגבל, ולטענתו – שלא למטרת רווח. העבירות בוצעו על רקע

בקשות שהופנו אליו מהסוכן המשטרתי. שירות המבחן אף התרשם מן המוטיבציה שהביע העורר בנוגע לאפשרות להיגמל משימוש בחשיש. אדגיש כי השיקול שהכריע את הכף מבחינתי, בצד השיקולים האמורים, היתה עמדתה של המדינה כי אין זה מן המקרים שחלופת מעצר אינה יכולה לנטרל את הסיכון הנשקף מהעורר. בנסיבות אלה, לא ראיתי למנוע מן העורר אפשרות לבדיקה של חלופת מעצר אפקטיבית, אך בשל העובדה שאימו שהינה מפרנסת יחידה המגדלת את שני בניה לבדה, אינה פנויה לתפקיד של פיקוח. משכך, מצאתי לנכון לאפשר בדיקתה של חלופת מעצר מוסדית. בא כוח העורר מצדו, התחייב – בתגובה לטענת המדינה בהקשר זה – כי במועד גזירת העונש, לא יעלה העורר טענה כי שליחתו לחלופה מוסדית שבה יקבל טיפול גמילה, מקימה לו אינטרס הסתמכות באשר לדרכי הענישה שיינקטו.

הנני מורה, אפוא, לשירות המבחן לערוך בעניינו של העורר תסקיר מעצר משלים שבגדרו יבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר במוסד או קהילה שבמסגרתם יקבל טיפול שיקום וגמילה. התסקיר יובא לעיונו של בית משפט השלום בפתח-תקווה, אשר יחליט האם יש מקום לשחררו לחלופת מעצר.

במובן זה, הערר מתקבל.