בש"פ 344/11 מרקו שרעבי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח ), אשר דחה את בקשת העורר לעיין מחדש בהחלטתו לעצרו עד תום ההליכים.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המחזיק שמונה אישומים, המייחס לו, בין היתר, עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, גניבה והונאה בכרטיסי חיוב. לפי עובדות כתב האישום, במהלך החודשים יוני-יולי 2010 חטף העורר בצוותא עם אחד, יוסף בוסי, בהזדמנות אחת, תיק מקשישה, שנפלה ארצה ונחבלה, ובמספר מקרים נוספים, בעודם רוכבים על גבי קטנוע, נטל תיקים של צעירות שעה שרכבו על אופניהם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן ) הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בצד זה נקבע כי אין לשחרר את העורר ממעצר קודם לקבלת התסקיר (כב' השופטת י' שבח ). שירות המבחן קבע כי רעייתו, חמותו ואביו של העורר אינם מתאימים לשמש מפקחים, ומשכך הורה בית המשפט (כב' השופטת ח' כוחן ) על הגשת תסקיר משלים שיבחן חלופה מרוחקת. לאחר קבלת התסקיר המשלים, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח ) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, חרף המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר בבית אחיו באילת. ערר שהגיש העורר על ההחלטה, נדחה בהחלטתו של בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) מיום 4.11.10.

בית המשפט עמד על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של העורר, וקבע כי נוכח הישנותן ותדירותן של העבירות המיוחסות לו, המלמדות על שיטתיות, ונוכח עברו המכביד – לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. זאת קבע בית המשפט, חרף המלצתו האמורה של שירות המבחן. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, שבגדרה עתר לשחרורו לקהילה טיפולית סגורה. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר מעצר שיבחן חלופה זו. שירות המבחן

המליץ בתסקירו לאפשר לעורר לצאת לראיון קבלה בקהילה טיפולית. חרף כך, דחה בית המשפט את הבקשה, בציינו כי בשל שביתת הפרקליטים, לא היה מודע לכך שלמבקש כבר ניתנה הזדמנות להשתלב בעבר בקהילה טיפולית, אך הוא הורחק ממנה בשל התנהגות בלתי הולמת.

מכאן הערר שלפניי.

3.

לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא בדחותו את המלצת הגורמים המקצועיים בשירות המבחן לבחון אפשרות לשחררו לקהילה טיפולית סגורה. לדבריו, הוא היה מצוי בטיפול ממושך עד למעצרו, ובנסיבות אלה הוא עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לשם שחרור לקהילה טיפולית סגורה. לגישתו אין להתעלם מכך שקודם למעצרו, הוא נמנע במשך תקופה ממושכת משימוש בסמים או מביצוע עבירות.

4.

המדינה מצביעה מצדה על כתב האישום החמור שהוגש נגד העורר, שמגולל התנהלות רצידיביסטית המצביעה על מסוכנותו.

לדבריה, לעורר עבר מכביד הכולל 11 הרשעות, מאסרים בפועל שאותם ריצה, וכן 3 מאסרים על תנאי חבי הפעלה. עוד מציינת המדינה, כי במועדים שבהם נטל העורר – לפי טענתו – חלק בטיפול גמילה, הוא ביצע חלק מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. עוד טוענת היא, כי העורר היה בקהילה טיפולית סגורה, ונאלץ לעזוב אותה במהלך הטיפול בשל התנהגותו. בהחלטתו של בית המשפט להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר, לא היה כדי להצדיק הסתמכות סבירה מצד העורר בנוגע לאפשרות כי ישוחרר ממעצר. מכל מקום, מדגישה היא, קבועים בתיק 2 מועדי הוכחות בתקופה הקרובה שיביאו להתקדמות ניכרת בדיונים בתיק.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. הלכה היא כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים להשתלבות בטיפולי גמילה. לכלל זה יש חריגים, המתקיימים מקום שבו הנאשם החל בהליך גמילה עוד בטרם ביצע את העבירה שבגינה נעצר; כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הינו גבוה; וכאשר יש בהליך שכזה כדי לספק מענה ראוי למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו לדוגמה: בש"פ 171/11 איתן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.11); בש"פ 11/11 ורשבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.11)). חריגים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן. העורר אמנם נטל בעבר חלק בטיפול גמילה, אך זה הופסק עוד קודם למעצרו בשל התנהגותו, וממילא תוך כדי הטיפול ביצע העורר – לפי המיוחס לו – חלק מן המעשים נושא כתב האישום הנוכחי. פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה אינו נראה – על פניו – גבוה, על רקע כישלונו של העורר בטיפול הגמילה הקודם שבו נטל חלק, ונוכח התרשמותו של שירות המבחן (הגם שהמליץ בסופו של יום על בחינת החלופה) כי קיים "פער בדבריו במפגשנו עמו (...) כשנראה כי המוטיבציה שמבטא לעבור תהליך גמילה במסגרת הקהילה מונעת מרצונו להשתחרר לחלופת מעצר". גם מסוכנותו של העורר, ובפרט חזרתו – פעם אחר פעם – על ביצועה של אותה עבירה, כשעובדת היותה של הקורבן אישה קשישה אינה עוצרת בעדו, והוא אף מסב לה נזק פיסי – אינה מצדיקה כי ישוחרר עתה לחלופת מעצר. אכן, אין חולק כי על העורר לערוך שינוי משמעותי בחייו, שיכלול טיפול גמילה, על מנת להיחלץ מן המעגל השלילי שבו הוא מצוי, אך על הדבר להיבחן בשלב גזירת הדין.

הערר נדחה, אפוא.