בש"פ 3470/07 אלכסנדר קורוליוב נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

העורר ושניים אחרים קשרו קשר לשדוד כספי תחנת תדלוק בפתח תקוה. ביום 11.2.07 נשדדה התחנה. השוד בוצע על ידי השלושה. אחד מהם היה המתדלק.

אחר (להלן – פבל) אחז בידו סכין; ואילו העורר היה מצויד באקדח צעצוע. לאחר ביצוע השוד, שהיה מלווה בהצמדת סכין ע"י פבל לצוואר מתדלק אחר שלא היה צד לקשר, נמלטו העורר ופבל מהמקום. בהמשך התחלקו בשלל השוד.

נגד השלושה הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד.

3.

ביום 13.3.07 הורה בית המשפט על מעצרם של הנאשם 2 ופבל עד לתום ההליכים.

ביום 22.3.07 דן בית משפט זה

(כב' השופט א' גרוניס) בעררו של פבל. בית המשפט מצא, לאחר התלבטות, כי יש להבחין בין פבל – צעיר בן 19, שלא הורשע בעבר והדרדר לסמים קשים – לבין האחרים להם יש עבר פלילי. מטעם זה, ועל רקע תסקיר המעצר שהמליץ על השמתו של פבל בקהילה טיפולית לנפגעי סמים, קיבל בית משפט זה את הערר והורה כי פבל יעבור את הבדיקות הנדרשות כתנאי לקבלה לקהילה טיפולית ואם יימצא מתאים, יובא העניין להחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי.

4.

ביום 1.4.07 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר.

בהחלטה קודמת, אליה הפנה בית המשפט, עמד האחרון

על הלכות שיצאו מלפני בית משפט זה, אשר קבעו כי הליך גמילה מקומו – ככלל – בשלב העונש ולא בשלב המעצר. בית המשפט הוסיף וציין כי העורר שוחרר לא מזמן ממאסר ממושך בן 18 חודשים, לאחר גניבה מאשה קשישה בת 80, שכפועל יוצא מביצוע העבירה נפלה ונחבטה. העבירה בוצעה כאשר עונש מאסר על תנאי בן 17 חודש היה תלוי ועומד נגד העורר, והוא היה אסיר ברשיון. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, ונוכח עברו הפלילי של העורר, מדובר במסוכנות שלא ניתן להפיגה בחלופת מעצר. בית המשפט הוסיף כי קיים שוני רלבנטי בין העורר לבין פבל שעברו היה נקי. מטעם זה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

מכאן הערר שלפני.

5.

ב"כ העורר עותר לקבל את המלצת שירות המבחן ולהורות לאפשר לעורר לקיים בדיקות הנדרשות לבדיקת התאמתו לקהילה טיפולית. לדבריו, פבל היה הדמות המרכזית בפרשה, מעשיו היו חמורים יותר, גילו קרוב לזה של העורר, וגם עברו אינו נקי לחלוטין. לא היה אפוא יסוד להבחין בינו לבין העורר.

המשיבה תומכת בהשארת החלטת בית המשפט על כנה, מטעמיה.

6.

שקלתי את טיעוני הצדדים.

העיתוי הראוי לגמילה הוא,

ככלל, שלב ריצוי העונש ולא שלב המעצר (בש"פ 163/05 זאדה נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 3245/05 משטקוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם). שחרור לחלופת מעצר לשם טיפול גמילה "יינתן אך ורק במקרים נדירים וחריגים המצדיקים זאת" (בש"פ 8386/05 יבדייב נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

המקרה שלפנינו אינו נמנה על חריגים אלה. הרשעותיו הקודמות של העורר, ביצוע העבירה, כאשר עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו,

בהיותו אסיר ברשיון, כמו גם אפיונה של העבירה, מלמדים על מסוכנותו.

צדק בית המשפט המחוזי כי קיים שוני רלבנטי בינו לבין פבל, נוכח נתונים אלה, כפי שהדברים עולים בבירור גם מהחלטת כב' השופט גרוניס אליה הפנה ב"כ העורר.

אשר על כן הערר נדחה.

בשולי הדברים אוסיף כי רוצה אני לקוות כי עם סיומו של ההליך הפלילי, ניתן יהיה להתחיל בהליך של גמילה ושיקום, אשר יוכל להעלות את העורר על דרך חדשה.