בש"פ 7083/07 שמואל בירס נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ד' רוזן), בה נדחה ערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר עומד לדין בשלושה אישומים של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וגניבה. עוד מואשם הוא בעבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת נכסים שהושגו בעוון.

על פי הנטען, בשלוש הזדמנויות במהלך החודשים פברואר-מרץ 2007 פרסם העורר מודעות בעיתונות תחת שמן של "חברות השקעה" המספקות שירותים להסדרת הלוואות ומשכנתאות. שלושה אנשים שהתפתו לאותן מודעות התקשרו אל העורר. הוא הגיע לבתיהם "לבחון" את טיב הנכס שביקשו למשכן כנגד הלוואה בנקאית, לאחר מכן קבע עמם פגישה בבנקים שונים, שכנע אותם למשוך סכומים ניכרים במזומן – למימון ראשוני של מסגרות ההלוואה ש"יסדר להם" – ובדרכי מירמה ועורמה גנב מהם את אותם הכספים. באישום הראשון המדובר ב-55,000 ש"ח, באישום השני – 40,000 ש"ח במזומן ושלושה שיקים נוספים, ובאישום השלישי – 10,000 ש"ח.

לבקשת המדינה נעצר העורר עד לתום ההליכים. ערר שהגיש על כך לבית המשפט המחוזי נדחה, ובפני ערר שהגיש על החלטת בית המשפט המחוזי.

בא כוח העורר לא חלק בבית המשפט קמא, ואינו חולק גם עתה, על קיום ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. עיקר טענתו הינה, כי המדובר בעבירות רכוש, ועל כן ניתן היה להסתפק בבחינת חלופות למעצרו. הוא מפנה לתסקיר המעצר שהוגש בעניינו, לבעיית ההתמכרות לסמים ממנה סובל העורר ולתחליף מעצר בדמות מוסד גמילה המוכן לקבלו לטיפולי גמילה.

2.

עבירות המירמה והגניבה המיוחסות לעורר בוצעו על ידו בצורה מוקפדת, מתוכננת ובהליך רב שלבים מאורגן. הדברים נעשו לאורך תקופה מתמשכת (פברואר-מרץ 2007). זמן לא רב לפני כן, ביום 5.7.06 שוחרר העורר (בשחרור מוקדם על תנאי) מריצוי עונש מאסר של שלושים חודשים שהוטל עליו ביום 17.12.03 לאחר שהורשע בעשרות עבירות מרמה, זיוף וקשר לפשע. באותו גזר דין הוטל עליו עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים שיהיה בר הפעלה אם יורשע בעבירות נשוא הערר דנן.

העבירות המיוחסות לו עתה נעברו בתקופה בה היה אסיר משוחרר ברשיון, וגם לכך תהיה כמובן השלכה אם יורשע בדין.

בנוסף להרשעתו בעשרות העבירות הנ"ל, לעורר הרשעות קודמות נוספות (מ-15.6.05 ומ-26.3.06) בעבירות מרמה, זיוף, התחזות לאחר, גניבת רכב ועוד ועוד.

3.

אכן, עבירות רכוש אינן מקימות כשלעצמן עילת מעצר, אלא באותם המקרים בהם עוצמת חומרתן, תחכומן או נסיבות מיוחדות של ביצוען או מבצעיהן מקימות את עילת המסוכנות (ראו בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998); בש"פ 317/06 אללוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.2.06); בש"פ 2153/06 סוס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.3.06); בש"פ 2666/06 בן חמו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.4.06) ועוד רבים אחרים).

לטעמי, צדקו הערכאות קמא בהחליטן כי העורר דנן נמנה על קבוצת חריגים זו. עברו של העורר בפלילים הינו מכביד ועמוס לעייפה בעשרות עבירות מרמה ורכוש לסוגיהם. העבירות המיוחסות לו עתה בוצעו שעה שהיה אסיר ברשיון שזה לא מכבר השתחרר מריצוי מאסר בן שלוש שנים בשל עבירות שכאלה ושעה שהינו במעמד של אסיר ברשיון. עבירות המירמה והגניבה המיוחסות לו עתה מלמדות על תכנון וארגון מוקפדים ומתואמים המעידים על התנהלות מתמידה ומתמשכת בעולם זה של רמיה, זיוף וגניבה.

העורר הוכיח עצמו כמי שאינו ראוי לאימון הנדרש ממי שמשוחרר בתנאי ערובה, שכן הוא לא נרתע מתקופת מאסר על תנאי המרחפת מעליו ומעובדת היותו אסיר משוחרר ברשיון בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו עתה.

4.

בקשת העורר כי ישוחרר לחלופת מעצר על דרך שילוב בקהילה טיפולית לצורך גימלה מסמים – גם היא דינה להידחות.

ראשית, הליכי גמילה לא ישמשו דרך כלל, סוג של חלופת מעצר. השלב הראוי לבחון מסגרות שכאלה יהיה במי שהורשע בדינו ומבקש לשלב בעונשו את ההיבט השיקומי (ר' בש"פ 7511/06 מרגי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.9.06); בש"פ 3470/07 קורוליוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.5.07); בש"פ 625/07

חסדאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.07)).

שנית, מתסקיר המעצר עולה כי מועדותו הקשה של העורר בתחום זה של מירמה, זיוף וגניבה אינה בהכרח פועל יוצא של בעיית התמכרותו לסמים אלא עומדת היא בפני עצמה.

5.

נוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי מקום לשנות ממסקנות בית המשפט קמא ובית משפט השלום, ואני מחליט לדחות את הערר.