בש"פ 2153/06 חאלד סוס נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין לפני בית משפט השלום בירושלים, באשמת ביצוען של מספר עבירות: ניסיון לגנוב רכב, החזקת מכשירי פריצה ונהיגה בתקופת פסילה.

נטען, כי ביום 30.1.06 נכנס העורר לרכב חונה, וניסה להתניעו תוך שהוא מחבל במתנע. אולם, בטרם סיים לבצע את זממו, נלכד העורר על ידי שוטרים. ועוד נטען, כי ברשותו נמצאו כלי פריצה, וכן שהגיע לזירה עם רכב אחר בו נהג חרף היותו בתקופת פסילה.

2.המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, אולם בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט השלום, שסבר כי ניתן לעשות שימוש בחלופת מעצר אשר עשויה לאיין את מסוכנות העורר. כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ושם נהפכה הקערה על פיה. בית המשפט מצא כי מדובר במי שלחובתו נזקפות הרשעות רבות והוא נשא בעונשי מאסר ממושכים, ולפיכך חזרתו לעסוק בפלילים יש בה ללמד על הסכנה הנשקפת ממנו, סכנה אותה לא ניתן לבטל בחלופה של מעצר בית. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

3.אינני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה בתוצאה אליה הגיע. אכן, אין זה דבר שבשגרה שבית המשפט מורה על מעצרו של נאשם בעבירות רכוש עד תום ההליכים, אולם, נראה כי העורר אינו ככל עברייני הרכוש. לחובתו נזקפו עד כה 26 עבירות של רכוש וסמים, אותן ביצע מאז תחילת שנות התשעים. בשנת 2001 הוא נדון לעונש מאסר ממושך (6 שנים), שנגזר לו בגין ביצוען של 18 עבירות של מסחר ברכב או בחלקי רכב גנובים. מאותו מאסר השתחרר העורר בחודש ינואר 2005, אולם נראה כי הוא לא למד את הלקח הנדרש, ואם נדרשה לכך ראיה היא מצויה בכך שהוא שב לסורו, חרף היותו במעמד של אסיר ברישיון, וכאשר מעל לראשו תלויים ועומדים שני מאסרים על-תנאי ממושכים.

הנה כי כן, בפנינו עורר שסכנתו לציבור אינה טעונה עוד הוכחה, ולנוכח העובדה שמדובר במי שהינו מכור לשימוש בסמים מסוכנים, נראה כי אין בחלופה שהוצעה לבית משפט קמא, כדי לתת מענה הולם לצורך להגן על בטחון הציבור ורכושו.

הערר נדחה.