בש"פ 918/05 אברהם יזרייב נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת דברת) מיום 16.1.05, לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט אבו טהה) מיום 12.12.04, בה נעצר העורר עד תום ההליכים.

ב.(1) נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לסחר בסם מסוכן וסחר בסם מסוכן. באישום הראשון נטען, כי בתאריך 18.6.04, בסמוך לשעה 16:00 בבאר שבע ניסה העורר לסחור בסם מסוכן, בכך שמכר לשתי סוכנות משטרתיות ארבעה ריבועי נייר אשר האמין כי הם מכילים סם מסוכן, תמורת 320 ש"ח.

(2) באישום השני מיוחס לעורר, כי בתאריך 2.7.04, בסמוך לשעה 00:40, בבאר שבע, סחר העורר בסם מסוכן בכך שמכר לסוכנות משטרתיות סם מסוג קוקאין במשקל נטו 0.58 גרם תמורת 350 ש"ח.

(3) באישום השלישי מיוחס לעורר, כי בתאריך 10.7.04, בסמוך לשעה 2:50 בבאר שבע, סחר העורר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו 0.648 גרם תמורת 350 ש"ח, שוב במכירה לשתי סוכנות משטרתיות.

ג.העורר בן 19. בגיל 14 החל לראשונה להשתמש בסמים. לפני כשנה וחצי הופנה לראשונה לשירות המבחן לנוער בגין עבירות שביצע, אך התנגד לטיפול גמילה בקהילה טיפולית. העורר שולב במערך בדיקות, אך נמצא כי לא הגיע לרובן, בדיקות שנערכו הצביעו על שימוש בסמים. לימים, במסגרת תקופת פיקוח של שישה חודשים שהוטלה עליו בבית המשפט לנוער (בנוסף לקנס, להתחייבות ולמאסר על תנאי), בגזר דין מיום 9.3.04, שולב בטיפול גמילה ובפרוייקט טיפולי של רכיבה על סוסים. הדיווחים על השתתפותו היו חיוביים, אך עם סיום תקופת המבחן חזר להשתמש בסמים.

העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי בוצעו עת היה העורר בפיקוח שירות המבחן. כנגד העורר תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין עבירה של הספקת סם לקטין.

ד.חלופת המעצר שהומלצה בפני בית משפט השלום על ידי שירות המבחן היתה מעצר בית מלא בבית אחותו של העורר ובן זוגה, ובפיקוחם, בכפוף לערבות כספית. כן הומלץ, כי העורר ילווה על ידי אחד מבני הזוג טיפול, במרכז לטיפול יום "ס.ל.ע", וכן יימצא בפיקוח מעצר על ידי שירות המבחן למשך שישה חודשים.

ה.בית משפט השלום התרשם, כי העורר "מעורה היטב בעסקי הסמים", אשר הפכו למקור פרנסה בעבורו. בהחלטתו מיום 21.11.04 קבע, כי נוכח נסיבותיו האישיות של העורר ובשים לב לסוג העבירה וחומרתה, אין להסתפק בחלופת מעצר, ויש לעצרו עד תום ההליכים. לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגש ערר על החלטה זו. בית המשפט המחוזי (השופט הנדל) ביקש כי בית משפט השלום יידרש לחלופה שהוצעה על ידי שירות המבחן, במיוחד נוכח גילו הצעיר של העורר, ולשם כך החזיר את התיק (בהחלטה מיום 6.12.04) לבית משפט השלום. בית משפט השלום ציין בהחלטתו מיום 12.12.04, כי היה ער להמלצת שירות המבחן, אך לא שוכנע כי יש בחלופת המעצר שהוצעה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת דברת), ובהחלטה מיום 16.12.04 נקבע, כי אין במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרור העורר ממעצר עד תום ההליכים. השופטת ציינה, כי לא צוינה בתסקיר מוטיבציה לגמילה מסמים, והעורר ביצע עבירות שעה שהיה נתון בפיקוח שירות המבחן, וחזר להשתמש בסמים עם סיום הפיקוח.

ו.בערר ובדיון בבית משפט זה טען בא כוח העורר, כי גילו של שולחו, נסיבותיו האישיות וחלופת המעצר שהומלצה על ידי שירות המבחן, מצדיקים את שחרורו ממעצר. בא כוח המדינה ציין, כי האמון שניתן בעורר על ידי בית המשפט בקשר למבחן הופר, ואין מקום להאמין בו.

ז.תסקיר שירות המבחן מתאר את תולדותיו העגומות של העורר, שמגיל 14 החל בשימוש בסמים והתמכר להם, תוך שהסתבך בעבירות שונות (החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, גניבה, נהיגה ללא רשיון). הבטחותיו להיגמל בעצמו לא צלחו, אף שחל שיפור בתקופת פיקוח בה היה נתון בשירות המבחן, חלה שוב נסיגה לאחר מכן. הוצעה חלופה בבית אחותו של העורר, ששירות המבחן היה נכון להידרש לה בצירוף טיפול במרכז לטיפול יום כאמור.

ח.עיינתי גם באסופת החלטות שיפוטיות שקיבץ בשקידה בא כוח העורר, הכוללת מקרים לא מעטים שבהם שוחררו עברייני סמים, אף בדרגה גבוהה, לחלופה. ואולם, חוששני שאין זה המקרה המתאים לחלופה, וכי צדקו בתי המשפט הקודמים בהחלטותיהם. אכן, המדובר באדם צעיר שעתידו עדיין לפניו, ושחיוני כי יעבור הליך של גמילה ושיקום. בודאי לא אבדה תקווה זאת. ואולם, הוצאה בהליך מעצר לחלופה הכוללת תהליך גמילה ניתנת ככלל אך במקרים חריגים, בעיקר כשהנוגע בדבר כבר נתון בתהליך טיפולי ורצוי שהתהליך לא ייקטע. לא כך פני הדברים בענייננו. ועוד, חובתו של בית המשפט לתת אל ליבו לא רק את החשוד או הנאשם שלפניו, אלא גם את טובת הכלל, ואם נרצה, כבוד האדם של בני החברה וקרבנות הסחר. על פי חומר הראיות לכאורה המדובר במי שמכר סם קשה (קוקאין) במספר פעמים לסוכנות משטרה, בתוך שבועות אחדים, קרי עוסק הוא בסחר פשוטו כמשמעו. בודאי נוכח עברו ואי ההצלחה למרבה הצער בנסיונות השיקום עד כה, חובה להגן על החברה מפני מסוכנותו. אין בידי איפוא להעתר לערר. אני מבקש להוסיף ולהטעים, עם זאת, כי אם יורשע העורר בדינו ויושת עליו עונש מאסר - וכמובן איני מביע דעה בתיק העיקרי לגופו - יהא בהחלט מקום כי הרשויות ישלבוהו בתכנית גמילה ושיקום, כדי שעתידו יינצל וייטב. כאמור, לא אוכל להעתר לערר.