בש"פ 8586/06 אסמעיל אבו-זייד נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט ד' רוזן) מיום 10.9.06 בב"ש 92939/06, בגדרו נדחה ערר על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב – יפו (השופט צ' קפאח) מיום 1.8.06 בב"ש 3159/06 שבת"פ 4718/06, בה נעצר העורר עד תום ההליכים, ונדחתה עתירתו לקבלת תסקיר שירות מבחן בדבר התאמתו לטיפול ארוך טווח במסגרת קהילה טיפולית סגורה.

ב.(1) כנגד העורר הוגש ביום 17.7.06 כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי, לפי סעיף 382 (ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382 (ב)(1) לחוק; איומים (מספר רב של פעמים), לפי סעיף 192 לחוק; תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 382 (ג) לחוק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 (1) לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש בידי אחראי, לפי סעיף 368 (ב)(א) סיפא לחוק.

(2) כתב האישום מונה חמישה אישומים. ה' והעורר התגרשו ביום 28.12.05. 5 ילדיהם הקטינים מתגוררים עם האם בדירה בתל אביב (להלן: הדירה). על פי הנטען באישום הראשון, החל מהיום בו התגרשו ועד ליום 7.7.06 הגיע העורר מספר רב של פעמים לדירתה של ה' ואיים, בין היתר, שחבריו יהרגו אותה, ושישרוף את פניה. ביום 13.6.06, בסמוך לשעה 24:00, הגיע לביתה של ה'. למשמע דפיקות העורר על דלת הדירה, התעורר בנם הקטין ופתח לו את הדלת. העורר נכנס ושאל את הקטין היכן המפתחות לדירה ומדוע לא פתח את הדלת מוקדם יותר. הקטין השיב שישן. למשמע תשובתו, החל העורר להכות את הקטין את שזה פרץ בבכי. ה' שהתעוררה, דרשה מהעורר לצאת מהדירה והחלה לדחוף אותו לכיוון הדלת. בתגובה החל לתקוף העורר את ה', הביא שני סכינים מהמטבח ואיים שיהרוג אותה. רק לאחר זמן מה עזב את המקום. על פי הנטען באישום השני, ביום 7.7.06 בסמוך לשעות אחר הצהריים, נכנס העורר לדירתה של ה', נשכב על הספה וביקש מבתו הקטינה שתכין לו כריך. ה' ביקשה מהעורר שיוריד את רגליו מהספה ושלא ידבר אל בתו באופן שבו דיבר אליה. בתגובה החל העורר לתקוף את ה' ולקללה. ה' שבה וביקשה שיעזוב את הדירה, והחלה דוחפת אותו לכיוון הדלת. העורר תקף את ה', חנק אותה והיכה אותה בחגורתו. ילדיהם הקטינים ששהו באותה עת בבית, החלו בוכים וביקשו את העורר שיעזוב את המקום. ה' שחששה כי העורר יתקוף אותה שוב, איימה על העורר בסכין שהביאה מהמטבח שיעזוב את המקום. העורר הורה לילדיו לצאת מהדירה תוך שהוא דוחף אותם, והחל להיאבק בה' ואף גרם לפציעתה. אחת מילדותיו הקטינות הביאה את הטלפון הסלולרי לאימה כדי שתתקשר למשטרה. צוות משטרתי שהגיע למקום, הודיע לעורר כי הוא עצור, אך הלה ניסה לברוח ונאבק בשוטרים תוך שהוא גורם לפציעתו של אחד מהם. על פי הנטען באישום השלישי, במהלך חודש יוני 2006, ביקשה הקטינה ל' ללכת לשירותים בכדי לסדר את מכנסיה. כשראה זאת העורר, משך אותה בחולצתה והכה אותה. לאחר מכן נכנסה הקטינה לחדרה. העורר דרש ממנה שתצא, ומשסירבה סגר את הדלת על אצבעה. על פי הנטען באישום הרביעי, במהלך החופש הגדול של שנת 2006, הכה העורר את בנו הקטין במרפסת הדירה. בסמוך לתחילת חודש יולי 2006, שעה ששני ילדיו הקטינים נסעו על אופניים, נפל אחד מהם. העורר שראה בכך אחריותו של הבן האחר, הורה לו להגיע אליו עם האופניים, אך הקטין סירב. העורר תפס את האופניים, זרק אותם על בטנו והורה לו ללכת לדירה. לאחר שהקטין המשיך ללכת, הכה אותו. על פי הנטען באישום החמישי, בחודש נובמבר 2005, או בסמוך לכך, בזמן שהעורר שהה בדירה, ביקש מילדתו הקטינה לנקות את הדירה. משסירבה, דחף אותה לחדרה ותקף אותה. לאחר מכן, תקף בת נוספת.

(3) לכתב האישום צורפה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בבקשה ציינה המשיבה כי בידה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו; כי ה' והקטינים חוששים מהעורר, ואחת מילדותיו אף חששה למסור עדות; כי לעורר 9 הרשעות קודמות ב- 13 עבירות, מתוכן 7 בגין עבירות אלימות במשפחה; כי העורר עשה את המיוחס לו לכאורה כאשר מעל ראשו מרחף מעצר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים; כי ככל הנראה עשה את שעשה תחת השפעת אלכוהול, וכי קמה לעורר חזקת המסוכנות מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. המשיבה טענה, כי מעשיו של העורר והרשעותיו הקודמות מקימים עילת מעצר בשל החשש לסיכון ביטחונם של בני משפחתו.

ג.(1) בית משפט השלום ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומן של ראיות לכאורה ואין מחלוקת לגבי עילת מעצר. נקבע, כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים בשל אלימותו, הנושאת - לדברי בית המשפט - אופי של התעללות והתעמרות.

(2) בית המשפט המחוזי, שדן בערר, הותיר על כנה את החלטת בית משפט השלום, ודחה את טענת בא כוחו לפיה שיקומו של העורר במרכז גמילה מאלכוהול מוכר וסגור, יסייע בסופו של יום למשפחתו. בית המשפט נימק את החלטתו בעברו הפלילי של העורר, במאסר על תנאי בר הפעלה התלוי ועומד נגדו, ובעובדה כי חרף כליאת העורר מספר פעמים, לא ביקש טיפול גמילה או שיקום.

(3) מכאן הערר דנא.

ד.(1) לטענת העורר, שגה בית המשפט שלא הפנה אותו להליך טיפול ארוך טווח בקהילה טיפולית סגורה. נטען, כי הרשעות העורר בעבר בגין אלימות במשפחה היו על רקע השימוש באלכוהול. עוד נטען, כי העורר לא זכה לטיפול בבעיית ההתמכרות שלו בבתי הסוהר, ומשכך חזר לסורו בהשתחררו ממאסר. שירות בתי הסוהר, לטענת העורר, אינו מעניק פיתרון אמיתי לבעיית ההתמכרות לאלכוהול של אלפי אסירים, שכן ישנה רק תכנית שיקום אחת לכ-20 אסירים הסובלים מבעיה דומה. עוד נטען, כי מתבקש תסקיר שירות המבחן לצורך בחינה כוללת של התא המשפחתי, וכי האינטרס הציבורי, קרי, טיפול בבעיית התמכרותו של העורר לאלכוהול וטיפול בבעיית האלימות במשפחה, מחייב הפנייתו להליך שיקומי, אשר ראוי שיתחיל כבר בשלב המעצר.

(2) בא כוח העורר הטעים בדיון, כי בהיעדר מסגרות מספיקות בבתי הסוהר לטיפול במתמכרי אלכוהול קשים, כמו העורר, יש מקום לאפשר לעורר טיפול באחת הקהילות העוסקות במכורים והן רמות יהודה ומלכישוע. המדובר בעורר שניסה ולא הצליח להיגמל בעבר, והוא עלול להישלח למאסר באופן שלא יזכה בו לטיפול.

(3) באת כוח המדינה התנגדה למשאלות העורר להליך גמילה בעת המעצר; זאת, שכן העורר עבר עבירות בשעת הליך גמילה והוכיח מסוכנותו.

(4) התיק העיקרי קבוע ל-12.11.06.

ה.לאחר העיון חוששני בנסיבות, כי אין זה המקרה המתאים להוצאה לגמילה. המדיניות המקובלת, הן בהתמכרות לסמים והן בהתמכרות לאלכוהול, וטעמיה עמה, היא כי שחרור לחלופת גמילה בהליכי מעצר ייעשה במשורה, במקרים חריגים ובתנאים מיוחדים. התביעה הגישה מספר החלטות שיפוטיות ברוח זו, שלא אישרו יציאה לגמילה, ושחלקן עסקו באלכוהול ואותן אזכיר (בש"פ 10820/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ארבל); בש"פ 3245/05 משטקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 1563/06 ספרטק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). נטען, כאמור, באשר למיעוט מקומות הגמילה מאלכוהול במסגרת בתי הסוהר (דבר זה נטען גם בפרשת ספרטק הנזכרת). העובדות לפרטיהן אינן ידועות לי אל נכון, אף כי התרשמתי כי אכן קיימת תכנית גמילה מסודרת מאלכוהול בבית סוהר חרמון, ובמקומות אחרים קבוצות טיפול; אך אני מקוה שדעת הרשויות ניתנת לטענות בדבר הצורך בתכניות טיפול נוספות, בחברה שיש בה לצערנו כיום לא מעט אלכוהוליסטים. מכל מקום, חוששני שאין מקרה זה יכול לבוא בגדר החריגים; העורר החל בעבירות אלימות וסביביהן, על פי גליון הרישום הפלילי, בגיל 16, ובבגרותו הורשע שבע פעמים בעבירות שעיקרן אלימות וחלקן עבירות רכוש, וגם ריצה מאסרים בפועל. הוא אינו מצוי כיום בתהליך גמילה, ואין מדובר איפוא על קטיעת מהלך, דבר המהוה אחד החריגים למדיניות האמורה. משפטו בתיק העיקרי קרוב; אם יורשע וייגזר דינו למאסר – וכמובן איני מביע כל דעה על כך – יהא המועד להידרש לנושא הגמילה אם בתסקיר ובפרשת גזר דין, ואם במהלך המאסר. אכן, העורר עודו צעיר וראוי שיגיע לכלל הליכי גמילה, ואולי בכך ישקם את חייו, וגם לציבור עשוי לצמוח תועלת מירידת מפלס העבירות. אך השעה לכך אינה יכולה להיות במעצר עתה.

ו.אין בידי איפוא להיעתר לערר.