בש"פ 1563/06 ספרטק שוניה נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו מיום 12.2.2006 בב"ש 90075/06 (השופט ד' רוזן), בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו מיום 7.2.2006, שבה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ב- פ 6732/05.

ב.(1) כנגד העורר ועוד שלושה אחרים הוגש ביום 19.12.2005 כתב אישום, המייחס להם תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 380 + 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977), שתי עבירות של חבלה במזיד ברכב (עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, התשל"ז- 1977) והתנהגות פרועה במקום ציבורי (עבירה לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977). כן מייחס כתב האישום לעורר (בלבד) עבירה של הכשלת שוטר (לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977).

(2) לפי המתואר בכתב האישום, ביום 13.12.2005 לפנות בוקר, התפרעו הנאשמים ברחוב, בעודם בגילופין. הנאשמים שברו במזיד (באמצעות אבנים גדולות) שמשות של מכוניות חונות. בהמשך, הקצינו הנאשמים את התנהגותם ותקפו בחדר מדרגות מחלק עיתונים, שעבד באותה העת לפרנסתו. הנאשמים הפסיקו לתקוף את המתלונן רק משהגיעו שוטרים למקום האירוע. עוד נטען בכתב האישום, כי בהגיע השוטרים החל העורר לברוח, עד שנתפס לאחר מרדף במרחק של רחובות אחדים ממקום האירוע.

(3) עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד ארבעת הנאשמים בקשה למעצר עד תום ההליכים.

ג.(1) ביום 1.1.2006 הורה בית משפט השלום בתל אביב- יפו על מעצרם של העורר ושל נאשם נוסף עד תום ההליכים נגדם, אולם בד בבד הורה על שחרורם של שני נאשמים אחרים לחלופת מעצר.

(2) ערר שהגישו העורר והנאשם הנוסף על החלטת בית משפט השלום נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן) ביום 7.2.2006 (ב"ש 90075/06).

(3) המשיבה עררה על שחרורם של שני הנאשמים האחרים לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ב"ש 90033/06). בית המשפט המחוזי קיבל את הערר, והורה אף על מעצרם של שני הנאשמים האחרים.

(4) האחרים הגישו ערר לבית משפט זה, שהורה על הכנת תסקירים משלימים, ובהחלטתו מיום 7.2.2006 ( השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 164/06) הורה על שחרורם של האחרים לחלופה של מעצר בית מלא. ההחלטה יוסדה על המלצת שרות המבחן, שהתקבלה לאחר בדיקה ובחינה מעמיקה, ולפיה יש לשחרר את האחרים למעצר בית בבית הוריהם, שנמצאו משפחות אחראיות.

(5) בעקבות שחרורם של האחרים על ידי בית משפט זה הגישו העורר והנאשם הנוסף לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר על החלטתו מיום 7.2.2006, בגדרה הוארך מעצרם עד לתום ההליכים. ביום 12.2.2006 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה והותירם במעצר.

(6) בית המשפט המחוזי קבע, כי נוכח החלטתו של בית המשפט העליון בבש"פ 164/06, מחייבת המסוכנות שנגלתה בהתנהגות העורר והנאשם הנוסף, על פני הדברים, כליאתם מאחורי סורג ובריח. עוד קבע בית המשפט לגבי העורר, כי הנתונים שהיטו את הכף לזכות האחרים (והוליכו לשחרורם למעצר בית) אינם עומדים לזכות העורר, ובתוך כך ציין לחובה את עברו הפלילי (לעורר רישום בעבירת סמים, שתי הרשעות בעבירות אלימות ואף תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בגין עבירה לפי ס' 380 לחוק העונשין – תקיפה, ובגין עבירה לפי ס' 452 לחוק העונשין- היזק בזדון) וכן את התנהגותו הבוטה ואלימותו של העורר כלפי המתלונן. עוד קבע בית המשפט כי התסקיר בעניינו של העורר אינו חיובי, והוא מתאר את התמכרותו לאלכוהול. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט המחוזי, ראוי כי שיקומם של העורר ושל הנאשם הנוסף ייעשה לאחר גזירת דינם.

ד.מכאן הערר הנוכחי, בו הועלו טענות אלה:

(1) נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מגילו הצעיר של העורר ומהעובדה, שעברו אינו מכביד.

(2) נטען, כי ההבחנה שערך בית המשפט המחוזי בין העורר לאחרים, שבהם דנה השופטת פרוקצ'יה, נוגדת את עקרון השויון, וכי עברו הפלילי של העורר אינו מצדיק להבחין בין העורר לאחרים שאינם בעלי הרשעות קודמות, וזאת הואיל וחלקם במקרה אינו קטן משל העורר; קיומו או העדרו של עבר פלילי מקומם בשלב הענישה, ואין בהם כדי להכריע לעניין חלופת המעצר.

(3) אשר לחלופת המעצר, נטען כי שרות המבחן המליץ על שחרור העורר לחלופה; שירות המבחן אף מצא כי מעצר בית בבית הוריו של העורר יהווה חלופה הולמת, אך העורר מציע מסגרת טיפולית של הוסטל, שתעניק לו טיפול בהתמכרותו לאלכוהול. טיפול כזה, כך לדעת שירות המבחן כנטען, יפחית את הסיכון מצד העורר להישנותן של עבירות אלימות.

(4) בדיון הוסיף בא כוח העורר, שטען לו במסירות, כי גם לשיטה שלפיה אין להתעלם מעבר פלילי, הדבר מתבטא בזהירות-יתר בחלופה; התסקיר מהווה תמרור אזהרה, של בקשת עזרה מצד העורר כדי לעצור את הידרדרותו; והואיל ובשירות בתי הסוהר אין טיפול לגמילה מאלכוהול, יש לאפשר זאת בחלופת מעצר, וזאת אף אם מדובר באירוע חמור; אין המעצר צריך להיות מקדמה לעונש.

(5) בא כוח המדינה תיאר את העבירות בהן מואשם העורר כ"תפוז מכני", ואת העורר - כשור מועד שידיו מהוות לו כלי נשק; וכדוגמה, במקרה קודם, בגלל אמירה של מה בכך על-ידי עובד אחר במקום עבודתו, הכהו העורר מכות קשות (ת"פ כפר סבא 2289/04, סגן הנשיא פדר, גזר דין נגד העורר ביום 18.1.05 בו הוטלו על העורר שני חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן וצו מבחן; המאסר על תנאי בר הפעלה במקרה דנן). לשיטת המדינה, אין מקום לחלופה לא בבית ולא בהוסטל.

(6) עיינתי בתסקיר. העורר בן 22, בן לאב אלכוהוליסט שלימים נרצח; מכל מקום, אמו ובעלה השני וכן אחותו הם אנשים נורמטיביים. העורר עבר תהליך גמילה וטיפול ב-2003-2002 בקהילות ליפתא ומלכישוע, אך לימים התמכר לאלכוהול ולא דיווח על כך לשירות המבחן במפגשים קבוצתיים לשליטה בכעסים בהם השתתף. לדעת שירות המבחן עליו להשתלב שוב בטיפול גמילה משמעותי לשם טיפול באלכוהול, אחרי שנגמל מסמים. מוצע עתה הוסטל-יום שבו ישהה העורר בשעות היום וגם יעבוד במקום עבודה קודם כטבח ברעננה, וילווה בפיקוח מלא מצד אמו; בשעות האחרות יהיה במעצר בית. לדעת השירות יש מקום לסייע לעורר על-ידי תהליך טיפול, שכן התמכרותו עודה בראשיתה.

(7) כן עיינתי בגליון הרישום הפלילי של העורר; ראשיתו בשנים 2001-2000, בעבירות סמים (לצריכה עצמית), פריצה, איומים ותקיפה ואחר כך באה העבירה שתוארה לעיל ב-2004.

(8) עלי לומר שהתלבטתי בתיק זה לא מעט. מחד גיסא, דם צעיר שהחיים לפניו ולכן ראוי לתת יד לשיקומו. מאידך גיסא, נסיבות עבירה שיש בהן, על פי כתב האישום (ולא היתה מחלוקת באשר לראיות לכאורה) ונדליזם לשמו לרכוש, ורע מזה, תקיפת איש היוצא לעמל יומו בעלות השחר, ללא כל סיבה שבעולם. אל אלה מצטרף עבר פלילי שהכריע את הכף נגד העורר בבית המשפט קמא. אכן, השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 164/06 קוריס ויסייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שיחררה לחלופה שניים משותפי העורר. ואולם, אין צריך להכביר מלים על כך, ששויון הוא בין שוים, ובמקרה דנן אין שויון מלא בנסיבות במובן זה שלחובתו של העורר ניצב העבר, בראש וראשונה המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, שאולי גם היה קיומו הרקע לעבירה של הכשלת שוטר על-ידי בריחה, בה הוא מואשם. פשיטא כי עבר נקי הוא יסוד במקרים רבים למתן אמון ולחלופה, ואילו בעבר שאינו כזה, ולא כל שכן כשתלוי ועומד מאסר מותנה, מתקיים היפוך הדברים. אכן, ישנם מקרים שבהם תידון חלופת מעצר גם למי שעברו פלילי ומאסר מותנה תלוי ועומד כנגדו (בא כוח העורר הפנה למשל לבש"פ 2049/01 אבו סליב נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן); ואולם, חוששני, על פי התסקיר כי משפחתו של העורר אינה יכולה לשמש חלופה לעת הזאת, לאחר שלא ידעה כנמסר על התמכרותו לאלכוהול וטישטשה עם העורר את חומרת המצב. בסופו של יום, לא החרב המתהפכת של המאסר המותנה ולא המשפחה לא היוו מעצור בפני העורר, ולכן אין זו חלופה מספקת.

(9) ועוד, המבוקש הוא שחרור להוסטל-יום, לגמילה מאלכוהול. הכלל הוא כי שחרור להליכי גמילה במעצר הוא החריג, ומועדו של הליך הגמילה ברגיל הוא בעת ריצוי העונש (לעניין גמילה מסמים ראו בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל) (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – מצא)). במקרה דנן המדובר בעבירות לכאורה המחייבות הליכי שפיטה מהירים ככל הניתן, בחינת אותו מסר ששלומם של אזרחים לא יופקר, עליו עמדה השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 164/06 קוריס ויסייב הנזכר. בנסיבות אלה, השילוב שבין מסוכנותו של העורר העולה מעברו ומעבירותיו הנוכחיות לכאורה, התמכרותו לאלכוהול והיעדר חלופה אחרת למעט בית הוריו שאינו מתאים בנסיבות – מכריע את הכף כנגד שחרור. נמסר כי המשפט קבוע להוכחות לראשית אפריל 2006, ויש לקוות כי יסתיים במהרה. בשקלול לא אוכל איפוא להיעתר לערר.

(10) עם זאת לא אמנע מאמירה, שהגם שלא נתקבלה לעת הזאת דעתו של שירות המבחן, התיזה הבסיסית של התסקיר, קרי הצורך בטיפול בעורר לגמילתו מאלכוהול, מקובלת עלי (ליחס בין שירותי המבחן – שאני מכבד מאוד את עבודתו – לבית המשפט, ראו הרצאתו של השופט (כתארו אז) ברק "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים", בספרו מבחר כתבים א' (ח' כהן וי' זמיר, עורכים) 653). חוששני במקרה דנן כי עת הטיפול תבוא, ככל שיורשע העורר וייגזר עונשו למאסר (וכמובן איני מביע דעה על כך), במסגרת הכלא. הטיפול הוא הכרחי, בחינת הצלת נפש. איני יודע אם צדק הסניגור המלומד בכך שאין בבתי הכלא טיפול כנגד התמכרות מאלכוהול, כשם שיש בתחום הסמים; אך אדם זה זקוק לטיפול; תשומת לב שלטונות המעצר מופנית גם עתה לצורך להרחיקו מאלכוהול. ואולם, באשר למעצר גופו, האינטרס הציבורי גובר לעת הזאת – כאמור, המעשה הונדלי, העושה שעברו מכביד בהקשר דנן, והעדר חלופה ראויה, מצביעים, למען שלום הציבור, על אי התערבות בשלב זה בהחלטת המעצר.

(11) כאמור, איני נעתר לערר.