בש"פ 164/06 רומן קוריס נ. מדינת ישראל

1.העוררים, ילידי שנת 1987 ו-1986 מואשמים, כי ביחד עם שניים אחרים, בצעו עבירת תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של חבלה במזיד ברכב, ובהתנהגות פרועה במקום ציבורי. השניים האחרים מואשמים גם בעבירות נוספות.

הרקע לאישומים הוא בכך כי ב-13.12.05 לפנות בוקר, בעת שכל הנאשמים היו בגילופין, הם רצו וצעקו ברחוב, בעטו במכוניות וניפצו שמשות של שתי מכוניות חונות; בהמשך לכך, הם נכנסו לחדר מדרגות של בנין. כשהגיע למקום מחלק עתונים שלא היה מוכר להם מקודם, התנפלו עליו והיכו אותו בכל חלקי גופו, כשאחד הנאשמים תפס אותו וסגר את עיניו, ועם ידו השניה היכה אותו בראשו, ואילו נאשם אחר בעט בו מקדימה. המתלונן נפל לקרקע, כאשר כל הנאשמים ממשיכים לתקוף אותו ולבעוט בו בכל חלקי גופו. הם חדלו ממעשי התקיפה והאלימות רק כשהגיעו למקום שוטרים. המתלונן סבל פגיעות גופניות קשות, פונה לבית החולים, ונזקק לטיפול רפואי.

2.בבית משפט השלום לא חלקו העוררים שלפנינו על קיומן של ראיות לכאורה בעניינם, אשר התבססו בעיקר על הודאותיהם במשטרה.

בית משפט השלום (כב' השופטת הניג) מצא כי העבירות המיוחסות לעוררים מעמידות עילת מעצר בגין מסוכנותם עקב מעשי האלימות הקשים בהם היו מעורבים. במסגרת בחינת חלופת מעצר, הורה על הגשת תסקירי מעצר. לאור תסקירים אלה, שהמליצו על חלופת מעצר בית לשני העוררים, ונוכח העדר עבר פלילי של הרשעות לשניהם, החליט בית המשפט על שחרורם בחלופת מעצר בית מלא ותנאי ערבות נוספים (ב"ש 4737/05).

3.המדינה עררה על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי (כב' השופט רוזן), אשר קיבל את הערר, והורה על מעצרם עד תום הליכים של העוררים. בהחלטתו, התייחס בית המשפט להתנהגותם האלימה של העוררים ללא סיבה ופשר, וקבע כי מסוכנותם בולטת ופורצת גבולות, ואין להפיגה בחלופת מעצר כלשהי (ב"ש 90033/06).

4.על החלטה זו עררו העוררים לבית משפט זה. לטענתם, יש להחזיר על כנה את החלטת בית משפט השלום לשחררם בחלופת מעצר. לדבריהם, מעשי התקיפה המיוחסים להם גרמו למתלונן חבלות לא חמורות, לא היה שימוש בנשק קר, ומסוכנותם, גם אם קימת, יכולה למצוא מענה במעצר בית. לטענתם, יש לייחס חשיבות גם לעובדה שהפלילו עצמם, והודו בהאשמות נגדם, ובכך שהם נעדרי עבר פלילי.

5.בתום הישיבה הראשונה שנתקיימה בערר זה הוריתי על הגשת תסקירי מבחן משלימים בעניינם של העוררים, ושירות המבחן נתבקש להתייחס, ביתן היתר, למידת שיתוף הפעולה של העוררים עם שירות המבחן נכון לעת זו, ולבחון ביתר העמקה את הנתונים הנוגעים לבני משפחותיהם, העשויים להוות אופציה לחלופת מעצר בית. בתסקירים מפורטים שהוגשו ב-26.1.06, פירט שירות המבחן את התרשמותו מהעוררים. למרבית הצער, צויין גם הפעם כי העוררים הראו סגירות כלפי אנשי שירות המבחן ולא היו מוכנים לשתף אותם במצבם. התייחסותם לשאלות שהוצגו להם היו לאקוניות והצביעו על מצב מצוקה. מנגד, שירות המבחן נפגש עם בני משפחות העוררים, ומצא בשתי המשפחות בסיס חיובי העשוי לשמש מסגרת פיקוח יעילה לעוררים בחלופת מעצר בית. נמצאו בהם נכונות, הבנה ויכולת לשמש מסגרת תומכת ומפקחת לעוררים במהלך המשפט. לגבי עורר 1 המליץ השירות על חזרתו לבית הספר בפיקוח רשויות בית הספר. כן הומלץ לגבי שניהם להטיל פיקוח מבחן למהלך המשפט.

6.בהינתן מכלול הנתונים שלפני, ובכלל זה תסקירי שירות המבחן המשלימים, באתי לכלל מסקנה כי יש לשחרר את העוררים לחלופת מעצר בית בתנאים כפי שיפורטו להלן.

אין צריך להדגיש את חומרתן של העבירות המיוחסות לעוררים, אשר היו כרוכות באלימות קשה כנגד עובר אורח, בלא סיבה, פשר, ותכלית. בריונות אלימה זו, המקבלת תמריץ משתיית אלכוהול מופרזת, מחייבת נקיטת אמצעי הגנה לשמירה על שלום הציבור ובטחונו. החשש שעוברי אורח תמימים ייפגעו ממעשי אלימות של חבורות בריונים המשוטטות ברחובות לאחר בילוי ושתייה מופרזת חייב שייענה במסר ברור לציבור כי שלומם של אזרחים לא יופקר, ובמידת הצורך, ייכלאו בריונים מאחורי סורג ובריח כדי לבודדם מן החברה ולהרחיקם מן הציבור, כדי שלא יהוו מוקדי סכנה.

עם זאת, גם בהינתן נקודת מוצא זו, ראוי בכל מקרה לשקול את נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם על רקע נסיבות המקרה, ולבחון האם, חרף חומרתה ומסוכנותה של התופעה, ניתן למצוא מענה סביר לחשש המסוכנות בחלופת מעצר נאותה.

מקרה זה אינו קל, והראייה היא שהיווה נושא להכרעות סותרות בערכאות קמא. מסוכנותם של העוררים עומדת בעינה לאור התנהגותם הקשה, בה הודו. לכך מתלווה חשש הנובע מחוסר פתיחותם של העוררים כלפי שירות המבחן וקושי ההידברות שעלה עימם. יחד עם זאת, הגורם המקצועי, לאחר בדיקה ובחינה מעמיקה, המליץ על שחרורם בחלופות מעצר בבית הוריהם, שנמצאו משפחות אחראיות ומסורות לענין שיקום בניהם. גורם זה של קיום תשתית משפחתית תומכת ואחראית הוא כבד משקל ביותר, ויש בו כדי להניח יסוד לכך שיימצא פיקוח יעיל ורציני על העוררים במהלך הליכי המשפט. חיזוק להחלתה של חלופת מעצר יש למצוא גם בגילם הצעיר של העוררים, העדר עבר פלילי ממשי בעניינם, והאפשרות, שלא ניתן לשוללה, כי חמור ככל שהיה הארוע נשוא האישום, אפשר ומדובר בארוע חריג, שאינו מצביע על אופי עברייני מובנה בהם.

7.לאור כל האמור, אני מחליטה לקבל את הערר ומורה על שחרורם של העוררים בחלופות מעצר בית מלא בבית הוריהם, כפי שפורט בהחלטת בית משפט השלום. למען הסר ספק, אני דוחה את המלצת שירות המבחן להתיר לעורר 1 לבקר בבית הספר. שאר תנאי הערבות שנקבעו בהחלטות בית משפט השלום לגבי שני העוררים יעמדו בעינם, בשינויים הבאים:

א.בנוסף לתנאי בסעיף 5 לתנאי השחרור לפיו העוררים יתייצבו לחקירה במשטרה בכל עת שיידרש, ייקבע עוד כי כל אחד מהעוררים יתייצב דרך קבע אחת לשבוע ביום ג' בשעה 13:00 בצהריים בתחנת המשטרה הקרובה למקום מעצר הבית בו הוא שוהה. הוא ילווה לצורך כך על ידי אחד המפקחים עליו אל המשטרה ובחזרה ממנה.

ב.סעיף 6 לתנאי השחרור יתוקן באופן שייקבע כי פיקוח המעצר של שירות המבחן לגבי שני העוררים יחול למשך 6 חודשים החל ביום מתן החלטה זו.

התנאים הכספיים לשחרור העוררים יקויימו בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.