בש"פ 2479/10 בת שבע מזרחי נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן ), בגדרה הורה בית משפט הנכבד קמא על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים נגדה.

2.

נגד העוררת וחברהּ (הנאשם מס' 1) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, המייחס לה עבירת סחר בסם מסוכן וכן עבירת ניסיון לסחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 ל פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 . עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה גם בקשה למעצרה של העוררת עד תום ההליכים נגדה.

בתאריך 13.1.2010 הופנתה העוררת על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו לקבלת תסקיר מעצר בעניינה. בתאריך 3.2.2010, לאחר קבלת תסקיר המעצר, הורה בית המשפט הנכבד קמא על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים נגדה, נוכח הסכמת באת-כוחה של העוררת לקיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט הנכבד קמא נימק החלטתו בכך שככלל, בעבירות סחר בסמים יש להורות על מעצר עד תום ההליכים, ועניינה של העוררת איננו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם בית משפט איננו מורה על מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט הנכבד קמא דחה את בקשת העוררת להשתחרר בערובה לצורך תהליך גמילה נוכח העובדה שהעוררת לא היתה במהלך תהליך גמילה לפני שנעצרה.

מכאן הערר שבפני על החלטתו של בית משפט הנכבד קמא.

3.

בערר, העוררת טוענת כי התסקיר שהוגש בעניינה היה חסר וחלקי, ולא התייחס לטיפול גמילה שהחלה בו, לטענתה, כשלושה חודשים עובר למעצרה. על כן, לשיטת העוררת, עניינה בא בגדר המקרים החריגים שבהם ראוי לאפשר הליך גמילה כבר בשלב המעצר. העוררת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט הנכבד קמא כאשר לא הורה על קבלת תסקיר משלים לצורך בדיקת פרטיו של ערב מוצע, אשר הסכים, לדברי העוררת, לפקח עליה. לבסוף חוזרת העוררת על טענתה בפני בית המשפט הנכבד קמא, כי חלקה בכתב האישום קטן באופן משמעותי מזה המיוחס לנאשם מס' 1, ומסוכנותה נמצאת ברף הנמוך הניתן לאיון על ידי שחרורה לחלופת מעצר, במוסד גמילה סגור. לפיכך, מבקשת העוררת כי בית המשפט יורה על עריכת תסקיר מעצר משלים בעניינה לשם בחינת אפשרות שחרורה לחלופת מעצר במוסד גמילה.

4.

בדיון שהתקיים בפני, חזרה באת-כוח המשיבה על עמדתה כי בית המשפט איננו משחרר להליך גמילה בשלב המעצר אלא בהתקיים חריגים, ואלה אינם מתקיימים בעניינה של העוררת, אשר על פי תסקיר שירות המבחן מתקשה בגמילה מן הסם. עוד הוסיפה באת-כוח המשיבה כי בהודעתה בחקירה (מתאריך 29.12.2009), ציינה העוררת כי היא צורכת סמים על בסיס יומי, ועל כן אין בסיס לטענה כי העוררת היתה בהליך גמילה בעת שנעצרה, ולפיכך אין צורך בתסקיר משלים.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בערעור ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, שכן באת-כוחה של העוררת הסכימה לקיומן של ראיות אלה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. לעניין המסוכנות, העבירות בהן מואשמת העוררת הן עבירות המקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים), התשנ"ו-1996 .

7.

מסוכנותה של העוררת נלמדת גם מעברה הפלילי, אשר כולל הרשעות קודמות, בין השאר בעבירות סמים. לעניין כתב האישום נשוא ערר זה, באת-כוחה של העוררת טענה כי חלקה בכתב האישום משני, ונוכחותה בעסקאות הסם הנטענות היה פסיבי. קשה לקבל טענה זו. שהרי מכתב האישום עולה כי העוררת פעלה לכאורה יחד עם נאשם מס' 1. נבהיר: לפי פרטי האישום השלישי בכתב האישום, לאחר שהסוכן הסמוי רכש את הסמים מנאשם מס' 1 – העוררת, ביחד עם נאשם מס' 1, ספרה את הכסף לאחר שנראתה מתצפתת על זירת העבירה בזמן רכישת הסמים. לפי האמור באישום הרביעי, העוררת נשאה על גבה תיק ובתוכו הסמים שהיו אמורים להיות מועברים לסוכן המשטרתי. כפי שמסתבר מהנטען באישומים אלה, העוררת אמנם לא פעלה לבדה, אך אין בתיאור מעשים אלה כדי לתמוך בטענת באת-כוחה של העוררת כי חלקה של העוררת היה מינורי, או פאסיבי בלבד.

לפיכך, השאלה הנותרת היא האם קיימת במקרה של העוררת מסוכנות שאינה ניתנת לאיון על ידי שחרור לחלופת מעצר, והאם יש צורך בתסקיר מעצר משלים על מנת להכריע בשאלה זו.

8.

סוגיית שחרורו של נאשם לחלופת מעצר לשם התחלת הליך גמילה נידונה, כידוע, כבר בעבר בפסיקה עניפה, ונקבע כי ככלל לא יורה בית המשפט על שחרור שכזה, שכן השלב המתאים להתחלת הליך הגמילה הוא שלב ריצוי העונש (ראו למשל: בש"פ 6455/09 בוטה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.8.2009) ;

בש"פ 11057/08 בר אל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.1.2009)). בנוסף, מהפסיקה עולה כי בשים לב לכך שהעבירות המיוחסות כאן לעוררת מקימות חזקת מסוכנות – רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לשלול את חזקת המסוכנות ולאפשר חלופת מעצר, וזאת לאחר בחינה קפדנית של המסוכנות ושל סיכויי הצלחת הטיפול (ראו: בש"פ 7517/08 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 2.9.2008), בש"פ 5570/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.2003)).

האם המקרה של העוררת הוא אחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן המצדיקים שחרורה לחלופת מעצר? סבורני כי התשובה לכך שלילית.

כפי שעולה מהחלטת בית משפט הנכבד קמא, בתסקיר המעצר בעניינה של העוררת נאמר כי העוררת מכורה לסמים מזה שנים ארוכות, וניסיונות הגמילה שלה לא צלחו, למעט מקרה אחד, מלפני 10 שנים, בו שמרה העוררת על ניקיון מסמים במשך כשנתיים. בדיון שבפני הציגה באת-כוחה של המשיבה את הודעת העוררת במשטרה, מתאריך 29.12.2009, בה היא מציינת כי היא צורכת סמים על בסיס יום יומי. במצב דברים זה, בו העוררת לא הציגה שום תימוכין לטענתה כי היא בתהליכי גמילה החל משלושה חודשים לפני מעצרה, הנני מקבל את קביעתו של בית משפט הנכבד קמא, כי בשלב זה אין ביסוס עובדתי לכך שהעוררת החלה בגמילה טרם תחילת המעצר ולפיכך אין מקום לסטות מהפסיקה הקיימת בעניין זה (ראו: בש"פ 4298/09 אביסדריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.5.2009); בש"פ 8688/04 חסדאי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 2.11.2004)).

בנוסף, שירות המבחן התרשם כי למרות הצהרותיה של העוררת שרצונה לעבור הליך של גמילה – שינוי מהותי באורחותיה בהיבט זה יהיה קשה עבורה. אף מכאן אתה למד שלא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי סיכויי ההצלחה של הליך גמילה הם גבוהים לגבי העוררת.

9.

לעניין בקשתה של העוררת להורות על קבלת תסקיר משלים, סבורני כי אין צורך בשלב זה בתסקיר משלים כדי לבדוק את חלופת המעצר שהוצעה, שכן זו לא פורטה באופן מספק ולא ברור אפילו מיהו אותו ערב מוצע (שלא הגיע לדיון ופרטיו המדויקים לא נמסרו). אין צורך לומר לבסוף כי ככל שיהיה בידי העוררת להציע, באופן מפורט ומלא, חלופת מעצר רצינית ומהודקת – שמורה לה הזכות לשוב ולפנות לערכאה הדיונית בהקשר האמור.

10.

נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה בזאת.