בש"פ 7517/08 מדינת ישראל נ. עומר אדרי

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד סגן הנשיא השופט א' טל ), מיום 31.8.2008 לפיה שוחרר המשיב לחלופת מעצר.

ביום 10.7.2008 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של ייבוא סם מסוכן ללא היתר, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ) ועבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

כתב האישום חולק לשני אישומים. על פי הנטען באישום הראשון, במועד שאינו ידוע לעוררת, עובר ליום 1.7.2008, ביקש המשיב מאדם שזהותו לא ידועה לעוררת (להלן: האחר), לשלוח לו סמים מסוכנים מפרו לישראל ללא היתר כדין. בעקבות בקשתו של המשיב, שלח האחר ביום 20.6.2008 מפרו לישראל, דרך גרמניה, חבילה הממוענת למשיב שהכילה, בין היתר, מאפרה שבתוכה הוסלקו סמים מסוכנים מסוג קוקאין במשקל כולל של 73.46 גרם

נטו. עוד נטען כי ביום 1.7.2008 נודע למשטרה על כך שהחבילה נשלחת מגרמניה לישראל ועתידה להגיע עוד באותו יום. במסגרת פעילות משטרתית יזומה, נתפסה החבילה, נבדקה, שוחזרה ולמשיב נשלח שובר הודעה על דואר רשום. עם קבלת החבילה המשוחזרת ביום 3.7.2008 נתפס המשיב ונעצר. על פי הנטען באישום השני, ביום 3.7.2008 החזיק המשיב בדירתו ברמלה וכן ברכבו סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית מסוג קנבס, מחולקים לעשר חבילות במשקל כולל של 411.66 גרם

נטו, שלא כדין וללא היתר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 22.7.2008 ולאחר שקבע כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, דחה בית המשפט המחוזי את הדיון לשם קבלת תסקיר מעצר לגבי המשיב שישקול חלופת מעצר בעניינו.

ביום 31.8.2008, ולאחר קבלת תסקיר המעצר כאמור לעיל, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית אחיו וגיסתו, בהשגחתם יחד או לחוד של אחיו, גיסתו ואשתו, תוך הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג'

בסך 10,000 ש"ח כל אחת. בית המשפט נתן משקל לתסקיר המעצר שקבע כי למרות היותו מכור לסמים, הצליח המשיב לנהל במשך השנים אורח חיים של שגרת עבודה וללא מעורבות בפלילים, וכי המשגיחים המוצעים, אחיו וגיסתו, הם אחראים, מאורגנים, מבינים את משמעות ההשגחה על המשיב ומסוגלים לבצע אותה.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי עת לא נתן משקל ראוי לעובדה שמדובר בשני סוגים שונים של סמים וכי מדובר בכמויות גדולות שנתפסו ברשות המשיב.

עוד טוענת העוררת כי ייבוא כמות כה גדולה של סם מסוג קוקאין מקים חזקה לפיה סם זה יועד למטרות מסחר ולא לשימוש עצמי, חזקה שמקבלת חיזוק נוכח קביעת תסקיר המעצר לפיה המשיב משתמש בסמים קלים בלבד לשם צריכה עצמית. בנוסף טוענת העוררת כי ענייננו באדם שדרכי ההתקשרות שלו עם מפיצי סמים בחו"ל הן לכאורה פשוטות וישירות, ועל כן מתעורר חשש להישנות מעשי העבירה וכי חלופת המעצר לא תבטיח את מטרת המעצר. לבסוף טוענת העוררת כי אין מקום לתת משקל ממשי לעברו הפלילי הנקי של המשיב, שכן מדובר בעולה חדש המתגורר בארץ מזה שנתיים בלבד, נוסף לעובדה שהוא הודה בחקירתו שאין זו הפעם הראשונה שבה הוא מייבא סמים לארץ.

מנגד, סומך המשיב את ידו על החלטת בית המשפט המחוזי ומוסיף כי עצם שימושו של המשיב בסמים קלים נובע ממנהג שהיה קיים במקום הולדתו בפרו, כי הוא מעוניין בטיפול וכי על פי התסקיר הוא נקי מסמים וכן כי מדובר בכמות סמים שהיא יחסית קטנה. לבסוף מדגיש בא כוח המשיב כי במקרים דומים בפסיקה ואף חמורים ממקרה זה מבחינת הכמויות, לדידו, שוחררו הנאשמים למעצר בית.

לאחר עיון בערר ובנימוקיו, ולאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה בתיק שבפניי, שכן בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות אלה בפני בית המשפט המחוזי וכן אין חולק על המסוכנות הנשקפת מהמשיב. השאלה שנותרה היא האם ראוי לשקול חלופת מעצר בעניינו של המשיב והאם יש בה כדי לאיין מסוכנות זו.

במקום אחר ציינתי כי:

"באשר לחלופת המעצר, הלכה פסוקה היא, כי סחר בסמים היא אחת העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. מטרתם של סוחרי הסמים היא אחת ויחידה

- בצע כסף. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את העולם כולו. ככל שירבו ה"משתמשים" וה"מתמכרים" יגדלו רווחיהם. על מנת להילחם בתופעה של סחר והפצת הסמים, נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, בסעיף 21(א)(ג)(3) חזקת מסוכנות לגבי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. עבירת סחר בסמים מסוכנים נכללת בפקודה הנ"ל (סעיפים 13 + 19א).

ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים. (ראה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(2), 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' יוסף (לא פורסם, 14.10.1997); בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2003)." (בש"פ 5570/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 6.7.2003)).

האם המקרה של המשיב שבפני הוא אותו מקרה חריג ויוצא דופן, המצדיק חלופת מעצר? לדידי, התשובה לכך היא שלילית.

למשיב אמנם אין הרשעות פליליות קודמות, אך יחד עם זאת מדובר ביבוא כמות גדולה של סם מסוכן מסוג קוקאין ובהחזקת כמות גדולה של סם מסוג קנבוס. כמויות אלה מעידות על כך כי הן מיועדות למטרות מסחר ולא לשימוש עצמי, וחזקה זו מקבלת חיזוק נוכח האמור בתסקיר המעצר לפיו המשיב משתמש בסמים קלים בלבד לשם צריכה עצמית. במעשיו אלו, גילה המשיב עד כמה מרחיקת לכת הסכנה הגלומה בו לציבור ועל כן, חרף האמור בתסקיר של שירות המבחן, אינני סבור כי חלופת מעצר מתאימה למקרה שבפניי.

אשר על כן, הערר מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת בזה. העורר יישאר במעצר עת תום ההליכים המשפטיים נגדו.