החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 7513/10 מדינת ישראל נ. מיכאל נגאר

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · שחרור לחלופת מעצר במסגרת טיפולית לגמילה מסמיםבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דן בבקשה להארכת מעצרו של משיב מכור לסמים בעבירות רכוש. נקבע כי נסיבות מיוחדות ומשך המעצר מצדיקים חריג לכלל שלא לפתוח בהליך גמילה בשלב המעצר, והמשיב שוחרר לחלופת מעצר טיפולית מאובטחת בתנאים מגבילים.

העובדות

כנגד המשיב ונאשם נוסף הוגש כתב אישום בעבירות פריצה, חבלה וגניבה מרכב. המשיב מכור לסמים ונעצר עד תום ההליכים, ותסקירי שירות המבחן הראו התקדמות בגמילה. נמצאה חלופת מעצר במוסד גמילה מאובטח בבית חולים, והמשיב נעצר כ-11 חודשים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר במסגרת טיפולית לגמילה מסמים לאחר תקופת מעצר ממושכת?
  2. 2.האם התמכרות לסמים המהווה בסיס למסוכנות מצדיקה חריג לכלל לפיו אין לפתוח בהליך גמילה בשלב המעצר עד תום ההליכים?

הלכות

  1. 1

    הכלל הוא ששלב המעצר עד תום ההליכים איננו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה, אולם נסיבות מיוחדות ומשך מעצר ארוך יחסי עשויים להצדיק חריג לכלל.

    ״הכלל הוא ששלב המעצר עד תום ההליכים לרוב איננו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    המלצת שירות המבחן על שחרור לחלופת מעצר מהווה אינדיקציה ליכולתה של החלופה למלא את מטרות המעצר, אף שאינה כובלת את שיקול דעת בית המשפט.

    ״המלצה זו, אף שאין היא כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעצר עד תום ההליכים
  • חלופת מעצר
  • תסקיר מעצר
  • גמילה מסמים
  • מסוכנות
  • עיון חוזר
  • מעצר בית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

7513/10

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

מיכאל נגאר

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים

לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996

תאריך

הישיבה:

י"א בחשון

תשע"א (19.10.10)

בשם

המבקשת:

עו"ד עדי

מנחם

בשם

המשיב:

עו"ד

עידן אדרי

החלטה

1.

בפניי בקשה ראשונה לפי הוראות סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן:

חוק המעצרים ) , להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, שיימנו החל מתאריך 25.10.2010, או עד למתן פס"ד בת"פ 33230-01-10 בבית המשפט השלום בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

נעמוד ראשית לכל על עיקר העובדות הצריכות לענייננו.

2.

כנגד המשיב ואדם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף ) הוגש בתאריך 25.1.2010 כתב אישום המייחס להם עבירות של פריצה, חבלה וגניבה מרכב. לפי עובדות כתב האישום, הגיעו הנאשמים בתאריך 19.1.2010 לבית העלמין בחיפה, ניפצו חלון של רכב שחנה במקום וגנבו ממנו שני תיקי יד, אשר הכילו מספר טלפונים סלולאריים, ארנקים, תעודות זהות, כרטיסי אשראי, כסף מזומן, מסמכים שונים, תלושי קנייה ומפתחות.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לבית המשפט השלום הנכבד בחיפה בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בתאריך 28.1.2010 התקיים דיון בבקשה ובו הסכים בא כוחו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וביקש כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית אחותו, לצורך כך הורה בית המשפט הנכבד כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

בתאריך 21.2.2010 הוגש תסקיר המעצר, שממנו עולה כי המשיב מכור לסמים מזה שנים רבות ומנהל עקב כך אורח חיים שולי ועברייני. המשיב ריצה בעבר מספר תקופות מאסר, ועל אף שהיה מטופל בכמה מסגרות לצורך גמילה משימוש בסמים, טיפולים אלו לא צלחו במלואם. נוכח עברו הפלילי העשיר והתמכרותו ארוכת השנים לסמים, לא מצא שירות המבחן לנכון להמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה בבית אחותו. לאחר שקיבל את תסקיר המעצר ושמע את עדותה של המשמורנית המוצעת, הורה בית משפט השלום הנכבד בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

4.

זמן קצר לאחר ההחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים, עתר המשיב לעיון חוזר באותה החלטה, שבגדרה הציע המשיב חלופות נוספות על זו שהוצעה על-ידו בתחילה. בהוראת בית המשפט, הכין שירות המבחן שני תסקירי מעצר משלימים, אשר הצביעו על כך שהמשיב אמנם מתקדם במאמצי הגמילה. עם זאת, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופות המעצר שהציע, אשר נמצאו כבלתי מספיקות לצורך הפחתת מסוכנותו של המשיב. נוכח האמור בתסקירים המשלימים, דחה בית משפט השלום הנכבד בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ), בתאריך 25.7.2010, את בקשת המשיב.

5.

ביני לביני, החל בחודש פברואר 2010 משפטם של המשיב ושל הנאשם הנוסף. המשיב כפר בכל האישומים המיוחסים לו ונכון למועד הגשת הבקשה שבפנינו, נסתיימה פרשת התביעה במשפטו. הנאשם הנוסף הודה במעשים המיוחסים לו, הורשע על פי הודאתו ודינו נגזר לשבעה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

6.

בבקשה שבפניי, שהוגשה לקראת תום תקופת תשעת חודשי המעצר שהושתו על המשיב בבית משפט השלום הנכבד, מודה המדינה כי ייתכן שהעבירות שבהן מואשם המשיב אינן משקפות, כשלעצמן, דרגת מסוכנות גבוהה, אשר מצדיקה את הארכת מעצרו, אולם, המדינה סבורה, כי חומרת העבירות בשילוב עם עברו הפלילי העשיר של המשיב והתמכרותו לסמים אינם מאפשרים לשחררו לאחת מן החלופות שהוצעו על ידו עד כה, ואשר נדחו כולן על ידי בית משפט השלום הנכבד. למרות זאת ובשל נסיבותיו המיוחדות של המשיב (בעיקר התמכרותו לסמים שככל הנראה עומדת בבסיס הרשעותיו הקודמות) המדינה הודיעה כי יש מקום לשלוח את המשיב לתסקיר מעצר נוסף, אשר יבחן האם חל שינוי במצבו והאם כיום ניתן להפחית את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר.

7.

בתאריך 19.10.2010 התקיים בפניי דיון בבקשת המדינה. בפתיחת הדיון מסרה המדינה שהצדדים הגיעו להסכמה טרם הדיון, שלפיה המשיב ישלח לתסקיר משלים, אשר יבחן את האפשרות לשלבו בקהילה טיפולית לצורך גמילה מסמים. לנוכח הסכמת הצדדים הוריתי כי יערך תסקיר מעצר משלים בהקדם האפשרי, וכי עד להחלטה אחרת בבקשה – יישאר המשיב במעצר.

8.

בתאריך 23.11.2010 הוגש תסקיר המעצר המשלים לעיוני. התסקיר מצביע על ההתקדמות שחלה בתהליך הגמילה של המשיב במהלך המעצר, אשר במצבו הנוכחי יכול להתקבל לגמילה בקהילה טיפולית. שירות המבחן התרשם כי כעת המשיב בשל יותר להתחלת הליך גמילה ולשיקום מאורח החיים העברייני שניהל עקב השימוש המתמיד בסמים. בשל כך המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת טיפולית, לצורך גמילה מסמים.

9.

נוכח האמור הוריתי לצדדים להביע עמדתם ביחס לתסקיר. המדינה לא הגיבה להחלטתי זו, ולאלו שבאו אחריה, מחמת שביתת הפרקליטים. המשיב, מצידו, תמך כמובן בהמלצת שירות המבחן, וחזר על בקשתו להשתחרר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית, שבה יוכל להמשיך בהליך הגמילה שהחל עוד בתקופת המעצר. מיד עם קבלת תגובתו של המשיב, הוריתי כי המשיב יגבש חלופת מעצר קונקרטית בתוך שבוע, והמדינה תגיב לחלופה המוצעת לאחר ארבעה ימים נוספים. לאחר שבוע, ביקש המשיב אורכה של מספר ימים על מנת להמציא את כל האישורים הנדרשים לצורך קליטה במסגרת טיפולית.

10.

בתאריך 17.12.2010 הגיש בא כוחו של המשיב את כל האישורים הנדרשים ממוסד הגמילה "אישפוזית צעדים" שבבית החולים קרית שלמה, אשר התחייב לקלוט את המשיב לצורך גמילה ושיקום משימוש בסמים. על פי האישורים שהוגשו, המוסד נמצא בתוך מתחם בית החולים קרית שלמה והוא מגודר ומאובטח במשך 24 שעות ביממה, כמו כן מתחייב המוסד לדווח מיידית על כל הפרה של תנאי חלופת המעצר.

11.

לאחר עיון בחומר שהוגש לי, ובחינה של תנאי חלופת המעצר המוצעת על ידי המשיב – הגעתי למסקנה כי יש להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת .

אבהיר את טעמיי למסקנה זו להלן.

12.

המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, ואשר יש לגביהם ראיות לכאורה, הם אכן מעשים חמורים המקימים חזקת מסוכנות לביטחון הציבור, אף אם לא במדרג הגבוה. המדינה עצמה, הן בבקשתה בכתב והן בדיון בפניי, לא טענה למסוכנות אינהרנטית ברמה גבוהה, הנלמדת מן המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, אלא ביקשה ללמוד על מסוכנותו בעיקר מהתמכרותו לסמים, ומעברו הפלילי – הקשור בהתמכרות זו. המדינה אף הביעה כבר בגדרי בקשתה את הסכמתה לעריכת תסקיר מעצר משלים, שייבחן חלופות מעצר שיאפשרו גמילה מסמים.

מתסקירי המעצר שנערכו בעניינו של המשיב בעבר – אף שלא באו בהמלצה טיפולית – עולה כי המשיב מעוניין להיגמל משימוש בסמים ואף החל במאמצי גמילה עצמאיים ומוסדיים לצורך כך, עוד במהלך מעצרו. בתסקיר הנוכחי שירות המבחן קובע כי המשיב כבר בשל לגמילה מסמים ושניתן להפיג את מסוכנותו באמצעות שחרור לחלופת מעצר שמשלבת בתוכה הליך גמילה שכזה.

סבורני, כי בעת הנוכחית, 11 חודשים לאחר מעצרו, הגיעה העת לאפשר למשיב להמשיך במאמצי הגמילה במסגרת חלופת מעצר, אשר תיתן מענה למסוכנות הנשקפת ממנו לציבור ותאפשר לו להמשיך בהליכי גמילה, שיגבירו את הסיכוי לכך שלאחר שחרורו מהמעצר (ומהמאסר, אם יורשע וייגזר עליו מאסר בפועל) יוכל המשיב לנהל אורח חיים נורמטיבי ולקטוע את שרשרת מעשי העבריינות שליוותה את חייו. אכן, הכלל הוא ששלב המעצר עד תום ההליכים לרוב איננו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה, במי שלא השתלב בכך בהצלחה קודם לביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום (ראו: בש"פ 8688/04 חסדאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2004)). ברם לסברתי, נסיבות המקרה שלפנינו ומשך הזמן הארוך יחסית בו נתון המשיב במעצר, מציבות את עניינו, גם אם באופן גבולי, בגדרי החריגים לכלל האמור. אילולא התמכרותו של המשיב לסמים, ספק רב אם היה בעבירות הרכוש המיוחסות לו כדי להצדיק את המשך מעצרו לתקופה העולה על תשעה חודשים. התמכרותו הנמשכת של המשיב לסמים היא היוצרת את החשש להמשך פעילותו העבריינית, והיא שבבסיס מסוכנותו לציבור, ובעיקר – לרכושו. כך עולה אף מקריאת בקשתה של המדינה, ומתסקירי המעצר השונים של שירות המבחן, שנמנעו עד כה מלהמליץ על שחרורו של המשיב. דומה שבמקרה דנן, ונוכח תסקירו האחרון של שירות המבחן שהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, נכון עתה להתמקד במיצוי הסיכוי לגמילתו של המשיב מסמים, בתנאים של חלופת מעצר בקהילה טיפולית. המלצה זו, אף שאין היא כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט, מהווה אינדיקציה בדבר יכולתה של חלופת המעצר למלא את מטרות המעצר במקרה הנדון (ראו: בש"פ 10539/07

דזינזיחשוילי נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 18.12.2007)). כן מצאתי כי חלופת המעצר המוצעת היא הדוקה ביותר, מפוקחת באופן קפדני ושוכנעתי כי היא יכולה להפחית את הסכנה הנשקפת מהמשיב.

13.

נוכח כל האמור לעיל – אני מורה כי המשיב יוכל להשתחרר לחלופת המעצר שהוצעה על ידו ב-"אישפוזית צעדים" שבבית החולים קרית שלמה, כאשר המשיב ישהה שם בתנאי "מעצר בית" מלא, במשך 24 שעות ביממה. השחרור לחלופת המעצר ייעשה בכפוף לקיום התנאים הבאים, שיוסדרו במזכירות בית משפט השלום בחיפה:

א.

הפקדת סך של 20,000 שקלים וחתימה על ערבות עצמית בסכום זהה על ידי אחותו של המשיב, גב' פרחה הראל, שתהיה ערבה לקיום תנאי חלופת המעצר.

ב.

דרכונו של המשיב, אם יש לו כזה, יופקד במזכירות בית משפט השלום בחיפה, וניתן בזאת צו לעיכוב יציאתו מהארץ.

ג.

שב"ס יהיה אחראי על הבאתו של המשיב לחלופת המעצר.

עד לקיום התנאים האמורים בסעיפים 13(א) ו-(ב) לעיל, יוארך מעצרו של המשיב ב-90 ימים, שיימנו החל מתאריך 25.10.2010, או עד למתן פס"ד בת"פ 33230-01-10 בבית המשפט השלום בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה

היום, י"ד טבת, תשע"א (21.12.2010).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1הכלל הוא ששלב המעצר עד תום ההליכים איננו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה, אולם נסיבות מיוחדות ומשך מעצר ארוך יחסי עשויים להצדיק חריג לכלל.
  2. 2המלצת שירות המבחן על שחרור לחלופת מעצר מהווה אינדיקציה ליכולתה של החלופה למלא את מטרות המעצר, אף שאינה כובלת את שיקול דעת בית המשפט.