בש"פ 2790/10 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 27.4.2010 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1061/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

עובדות והליכים קודמים

1.

העבירות המיוחסות למשיב וההליכים הקודמים בעניינו פורטו בהחלטות של בית משפט זה (ראו: החלטותיי בבש"פ 5881/08 מיום 8.7.2008 ובבש"פ 4413/09 מיום 3.6.2009; החלטות השופט

א' רובינשטיין בבש"פ 11046/08 מיום 11.1.2009 ובבש"פ 6581/09 מיום 25.8.2009; החלטת השופטת א' חיות בבש"פ 1733/09 מיום 8.3.2009; החלטת השופטת ע' ארבל בבש"פ 8311/09 מיום 27.10.2009 והחלטת השופט א' לוי

בבש"פ 477/10 מיום 24.1.2010). בתמצית אציין כי נגד המשיב הוגש ביום 3.4.2008 כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים, תקיפת קטין, התעללות, איומים, היזק בזדון וכליאת שווא.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע נעתר לבקשה ועררו של המשיב שהוגש לבית משפט זה נדחה בהחלטתי ביום 8.7.2008. מאז פנתה המבקשת לבית משפט זה מספר פעמים וביקשה להאריך את מעצרו של המשיב מאחר שמשפטו לא הסתיים. ביום 24.1.2010 הוחלט על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים תוך שהשופט לוי מציין כי מעצרו של המשיב נמשך זמן רב מדי וכי יש בכך חריגה קשה מהתקופה אותה קצב המחוקק לסיומם של ההליכים בעניינו של נאשם הנתון במעצר. יחד עם זאת, נקבע כי האשם בשיהוי בהליכים בתיק רובץ לפתחו של המשיב בלבד שכן פרשת התביעה הסתיימה כבר בחודש פברואר 2009 וצויין כי לו ניהל המשיב את הגנתו בדרך יעילה ניתן היה לסיימה זה מכבר.

3.

ביום 24.2.2010 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לעיון חוזר על החלטת מעצרו עד תום ההליכים. ביום 8.4.2010 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ש' דברת ) את הבקשה בקובעו כי לא חל כרסום בראיות וכי המסוכנות הנשקפת מן המשיב לא הופרכה.

4.

ביום 4.3.2010 לא התייצבו עדי הגנה לדיון בפני בית המשפט המחוזי, אשר נקבע כישיבת הוכחות אחרונה. על כן, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ר' יפה-כץ וכבוד השופטים ו' מרוז ו- א' ואגו ) כי המאשימה תגיש סיכומיה בכתב עד ליום 8.4.2010 ובא כוח המשיב יגיש סיכומיו בתוך שלושים יום מקבלת סיכומי המבקשת. עוד נקבע מועד לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה ליום 13.5.2010.

לנוכח כל האמור, פונה המבקשת לבית משפט זה בבקשה שביעית להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו של המשיב בבית המשפט המחוזי.

טענות המבקשת

4.

המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד סיון רוסו – טוענת כי מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו ומאישיותו ועברו הפלילי, הינה גבוהה ואינה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר, כפי שכבר נקבע על ידי בית משפט זה והודגש על ידי עמדת שירות המבחן.

המבקשת טוענת עוד כי כיום, לאחר עדותה של המתלוננת בבית המשפט, קיים חשש של ממש מפגיעה של המשיב בה. לעניין זה מפנה המבקשת לתסקיר שירות המבחן העדכני, לפיו ההתרשמות היא כי יחסו של המשיב אל המתלוננת לא השתנה וכי הוא עודנו אובססיבי כלפיה.

המבקשת מציינת את העובדה כי המשיב נמלט בעבר מן הדין לתקופה ארוכה (כשנתיים וחצי), שעה שעמד לדין והורשע בעבירת אינוס נוספת. לדברי באת כוח המבקשת, עובדה זו מקימה חשש להימלטותו מן הדין אם ישוחרר לחלופת מעצר.

המבקשת מפנה לקביעת בית משפט זה בהחלטה האחרונה על הארכת מעצר לפיה התמשכות ההליכים נעוצה ברובה בחילופי הייצוג הרבים של המשיב ובבקשות דחייה שונות מטעמו. המבקשת מדגישה כי פרשת התביעה הסתיימה כבר ביום 17.2.2009 ואילו פרשת ההגנה התנהלה באיטיות.

טענות המשיב

5.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד אהרון רוזה – טוען כי לא קיימת הצדקה להארכת מעצרו.

בא כוח המשיב טען בדיון שנערך לפניי כי לנוכח מעצרו הממושך של המשיב, ברירת המחדל צריכה להיות שחרורו, אלא אם מדובר במקרה חריג וקיצוני, כשלטענתו המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. לביסוס טענתו, ציין בא כוח המשיב כי המשיב נתון במעצר החל מחודש מרץ 2008 ואילו האירוע האחרון המיוחס לו על פי כתב האישום התרחש בחודש אוקטובר 2006. מכאן יש להסיק, לטענתו, כי אין כל אינדיקציה לפגיעה כלשהי במתלוננת או לשיבוש הליכי חקירה במקרה שישוחרר המשיב לחלופת מעצר.

בא כוח המשיב הסכים עם באת כוח המבקשת כי התיק הגיע לשלב הסיכומים, אלא שלטענתו, ספק אם יש בחומר הראיות כדי להוביל להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בא כוח המשיב טען עוד כי עיכוב ההליכים לא נגרם בשל החלפת ייצוג (שכן הוא בעצמו מייצג את המשיב מאז הבקשה השנייה להארכת מעצרו) אלא מן הקושי שבו נתקלה ההגנה בזימון עדים אשר המבקשת לא זימנה כלל או ויתרה על זימונם על אף היותם עדי תביעה "קלאסיים" (שכן המדובר בעדים הקרובים למתלוננת כגון אחיה, אחותה ושכנתה). לטענת בא כוח המשיב עדים אלה הינם היחידים שהיה בידם לאמת את גרסת ההגנה. לטענת בא כוח המשיב, אין לזקוף הארכה זו של ההליך לחובת ההגנה.

בא כוח המשיב טען כי בתסקיר שירות המבחן אמנם מצויין כי המשיב נושא מטען רגשי כלפי המתלוננת, אך מנגד גם מצויין כי הוקל לו לדעת שהמתלוננת נישאה וכי הוא אף אינו יודע היכן היא מתגוררת כיום. בא כוח המשיב ציין כי חלופת המעצר המוצעת הינה בעיר אילת וכי המרחק ממקום מגורי המתלוננת (בהנחה שעודנה מתגוררת בירושלים) כמו גם מעצרו הממושך של המשיב מבטיחים כי המתלוננת לא תיפגע.

לבסוף, טען בא כוח המשיב כי הטענה בדבר הימלטותו כביכול של המשיב מן הדין אינה מדוייקת ו כי בכל מקרה מדובר במעשים ישנים שאין לזקוף אותם לחובתו כעת.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

7.

אכן, המשיב נתון במעצר תקופה ארוכה מאוד. כבר עמדתי בהחלטתי בעניינו של המשיב בבש"פ 4413/09 כי בית משפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. באותה החלטה אף ציינתי כי חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים העשויים להביא להסטה של נקודת האיזון בין האינטרסים [ראו גם: בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.2005); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005)]. ואולם, בנסיבות העניין שוכנעתי כי על אף תקופת המעצר הממושכת יש להאריך את מעצרו של המשיב.

8.

המבקשת ציינה כי פרשת התביעה הסתיימה כבר לפני למעלה משנה ואילו פרשת ההגנה המשיכה להתנהל עד לאחרונה. אף אם אקבל את טענת בא כוח המשיב כי מקור שיהוי ההליכים היה נעוץ בקושי לאתר עדי הגנה, אין הדבר משנה את העובדה כי שיהוי זה רובץ לפתחו של המשיב. אין חולק על זכותו הלגיטימית של נאשם לזמן עדי הגנה החיוניים, לדעתו, להוכחת חפותו. מנגד, גם למאשימה מסור שיקול דעת להחליט אלו עדי תביעה לזמן לצורך הוכחת אשמתו של הנאשם ואם ניתן לוותר על זימון חלק מן העדים שאותם תכננה להעיד בתחילת ההליך המשפטי.

9.

לגופו של עניין, איני מוצא כי חל כל שינוי בעניין המסוכנות הנשקפת מן המשיב מאז שניתנה החלטתו של השופט לוי ביום 24.1.2010. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בהחלטתה של כבוד סגנית הנשיא דברת מיום 8.4.2010, אשר דחתה את בקשתו של המשיב לעיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. על המסוכנות הנשקפת מן המשיב ניתן ללמוד הן מנסיבות העבירות החמורות המיוחסות לו בכתב האישום והן מעברו הפלילי המשמעותי של המשיב. גם תסקיר המעצר מיום 15.5.2008 קובע כי "קיימת רמת סיכון גבוהה ביותר להישנות התנהגות פורצת גבולות" וכי המשיב "יתקשה לשהות לאורך זמן בכל חלופה פתוחה באשר היא". בנסיבות אלה, גם הפעם אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב ולא נותר לי אלא להביע תקווה כי הדיון שנקבע לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה יתקיים במועדו וכי הכרעת הדין בעניינו של המשיב תינתן בהקדם.

10.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת. אני מורה אפוא כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 27.4.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1061/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.