בש"פ 1733/09 מדינת ישראל נ. אושר דנה

זוהי בקשה להארכה שניה של מעצר המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים, תקיפת קטין, איומים, כליאת שווא, התעללות בקטין והיזק בזדון. על פי המתואר בכתב האישום בשנת 2004 הכירה נ.ד., בחורה כבת שלוש-עשרה שנים (להלן: המתלוננת ), את המשיב בחנות בה עבדו יחד. המשיב ביקש מן המתלוננת, אשר גילה היה ידוע לו, לנשקו וכנישקה אותו על לחיו אמר לה "לא נשיקה כזאת" ונישק אותה בפיה. לאחר אירוע זה נשארו השניים בקשר טלפוני ובמשך כשבעה חודשים בשנת 2006, במספר אירועים נפרדים, כפה המשיב על המתלוננת, אשר טרם מלאו לה אותה עת שש-עשרה שנים, יחסי מין ללא הסכמתה וחרף התנגדותה וכן ביצע בה מעשים מגונים, כל זאת תוך שימוש באלימות ובאיומים. בין היתר מתואר בכתב האישום כי המשיב נהג לתת למתלוננת כדורי קלונקס אשר היו מרדימים אותה מבלי שידעה את טיב הכדורים ואת השפעתם, כי במספר הזדמנויות בהן ביקרה בביתו סגר אותה בבית ולא נתן לה לצאת ואיים עליה שאם תצא יכה אותה וכן צווה עליה להיות בבית עירומה ולא נתן לה להתלבש, ובאחת הפעמים אף הורה לה לטייל בביתו על ארבע עירומה ואמר לה כי היא חייבת לעשות כל מה שהוא רוצה ולאחר מכן תפס אותה בשיערה והחדיר את איבר מינו לפיה בכוח ללא הסכמתה. כמו כן באחת הפעמים הכה המשיב את המתלוננת בכל חלקי גופה באלימות קשה ובכוח וגרם לה חבלות. באירוע שהתרחש ביום 10.10.2006 ביקרה המתלוננת את המשיב ביחד עם אחיה הקטן, וכשראה שהיא מדברת בטלפון נייד תפס אותו ושבר אותו וכן דחף את המתלוננת והיא נפלה על שולחן ברזל. אחיה של המתלוננת ניסה להגן עליה אך המשיב איים על השניים, ולאחר מכן הכה את המתלוננת בכל חלקי גופה ודפק את ראשה בקיר. המתלוננת הצליחה לחייג 100 כדי להזעיק עזרה והמשיב איים עליה שאם יגיע שוטר הוא יזרוק אותה מחלון דירתו בקומה ה-13 ואף הוציא סכין, הצמיד אותו לפניה ואמר לה שידקור אותה. לאחר מכן דרש המשיב מהמתלוננת לקיים עימו יחסי מין, המתלוננת שפחדה לחייה ביקשה מאחיה שיצא מהבית וקיימה יחסי מין עם המשיב, לאחר שזה התעלל בה. בשעה 05:00 בבוקר הגיעה אמה של המתלוננת לביתו של המשיב ביחד עם חברה על מנת לחלץ את המתלוננת והמשיב משך את המתלוננת והכה את אימה ואת חברתה.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 3.4.2008, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה מאותו היום קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ש' דברת) כי עיון בחומר החקירה מלמד שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב, אך נוכח עברו הפסיכיאטרי הורה כי טרם שתינתן החלטה בעניינו יובא המשיב בפני הפסיכיאטר המחוזי לקבלת חוות דעת. בחוות דעתו ציין הפסיכיאטר המחוזי כי לא עלה בידו להגיע למסקנה חד משמעית לעניין כשירותו של המשיב לעמוד לדין ומשכך הורה בית המשפט ביום 10.4.2008 על אשפוזו של המשיב במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי לשם הסתכלות, ועוד הורה ביום 16.4.2008 על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. תסקיר כאמור הוגש ביום 15.5.2008 ובחלטה מאותו היום קבע בית המשפט כי קמה תשתית ראייתית לכאורה נגד המשיב שאין בה כרסום של ממש בשלב זה אף שבהודעה אחת שללה המתלוננת קיום יחסי מין עם המשיב ואלימות מצידו כלפיה ואף שתלונתה נגדו הוגשה רק כשנה וחצי לאחר האירועים. עוד קבע בית המשפט כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר נגדו ולאחר שבחן את חוות הדעת הפסיכיאטרית ואת תסקיר המעצר שהוגשו בעניינו הורה בית המשפט, ביום 29.5.2008, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מסוכנותו הרבה של המשיב לא הופרכה וכי אין ליתן בו אמון, בעומדו, בין היתר, על עברו הפלילי המכביד. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה על ידו, בבית אחותו, נוכח התרשמותו כי אף שאחותו נורמטיבית היא אינה מסוגלת להציב לו גבולות. ערר שהגיש המשיב על החלטת המעצר נדחה ביום 8.7.2008 על ידי בית משפט זה (כב' השופט י' דנציגר, בש"פ 5881/08), בקובעו כי התשתית הראייתית נגד המשיב מקימה סיכוי סביר להרשעתו וכי נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, המופנית בעיקרה כלפי המתלוננת, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

3.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים עתרה המבקשת להארכת מעצרו בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. בהחלטתו מיום 11.1.2009 עמד בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין, בש"פ 11046/08) על כך שהדיון בתיק התארך בעיקר בשל חלופי הייצוג של המשיב, אך נוכח התרשמותו כי מספר העדים בתיק אינו גדול ונוכח העובדה שהמתלוננת ואמה כבר העידו, הוא נעתר לבקשה באופן חלקי בלבד והורה על הארכת המעצר בשישים ימים. במאמר מוסגר יצויין כי לאחרונה, ביום 26.2.2009, דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ש' דברת) בקשה שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים בקובעו, בין היתר, כי "בה[ת]משכות ההליכים, אף כי מירב הדחיות בתיק היו לבקשת [המשיב], לא מצאתי עילה לשינוי ההחלטה למעצרו עד סיום ההליכים".

4.

משלא נסתיים משפטו של המשיב גם בתום תקופת ההארכה החלקית הראשונה, עותרת המבקשת בשנית להארכת מעצרו בתשעים ימים. המבקשת טוענת כי יש להורות על ההארכה הנוספת נוכח מסוכנותו המוחשית של המשיב, הנלמדת מהמעשים המחרידים המיוחסים לו שנעשו באכזריות רבה. המבקשת מציינת כי שירות המבחן עמד על כך שלמשיב סף גירוי ותסכול נמוך ביותר וכי הוא נוטה לפעול באופן אימפולסיבי ואלים וכן היא מדגישה את עברו הפלילי המכביד וטוענת כי בנסיבות אלה חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו. המבקשת מוסיפה ומדגישה כי גם לאחר שהמתלוננת העידה במשפט קיים חשש ממשי שהמשיב יפגע בה, והדברים עולים מתסקיר שירות המבחן הקובע כי יחסו של המשיב אל המתלוננת עודנו אובססיסי וכי הוא מתקשה להרפות מן הקשר עימה. אשר לקצב ניהול המשפט מציינת המבקשת כי התמשכות ההליכים נעוצה באופן כמעט בלעדי בחלופי ייצוג של המשיב ובבעיות ניהול המשפט שנוצרו עקב התנהגותו הסרבנית. המבקשת מוסיפה ומציינת כי ביום 17.2.2009 הסתיימה פרשת התביעה, ומשסירב המשיב להעיד באותו היום נדחתה שמיעת פרשת ההגנה ליום 6.4.2009.

5.

המשיב מצידו סבור כי אין מקום להארכה נוספת של המעצר והוא טוען כי ביום 17.2.2009 לא היה מוכן לעדות ולכן סירב להעיד. עוד הוא טוען כי בניגוד לטענת המבקשת הקצב האיטי בו מתנהל התיק אינו נעוץ רק בהתנהלותו שלו אלא גם בבקשות דחיה שהוגשו על ידי המבקשת. המשיב מדגיש כי פרשת ההגנה תארך זמן לא מבוטל שכן היא כוללת פרט לעדותו שלו העדה של שלושה עדים שאמורים היו להעיד כעדי תביעה וכן חמישה עדים נוספים. עוד טוען המשיב כי מחקירת המתלוננת עולה כי חל כרסום בראיות ועוד הוא טוען כי לא נשקפת ממנו כל סכנה כלפי המתלוננת, בהדגישו כי היא נפגשה עימו פעמיים לאחר המועד האחרון בו נטען שאנס אותה וכי היא מתגוררת היום עם בן זוג ובנוסף כי תסקיר המעצר נערך במאי 2008 ועל כן הוא אינו עדכני. עוד טוען המשיב כי החלופה שהציע, בבית אחותו, נמצאה ראויה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2003 בפרשה אחרת, ואין בנמצא טעם שלא להורות עליה אף כעת. לבסוף מדגיש המשיב כי בהחלטתו מיום 11.1.2009 הורה השופט רובינשטיין על הארכת מעצרו בשישים ימים בלבד ומשלא הסתיים משפטו בתוך תקופה זו השתנתה נקודת האיזון ויש לשחררו לחלופת מעצר.

6.

דין הבקשה להתקבל. המעשים המיוחסים למשיב קשים מאוד ומתאפיינים באכזריות רבה. מדובר בעבירות מין ובמעשי אלימות ואיומים על חייה של נערה צעירה שטרם מלאו לה שש-עשרה שנים ויש בכך כדי ללמד על מסוכנות מופלגת הנשקפת מן המשיב, לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט. בנסיבות אלה, נטילת סיכון לשלום הציבור ולשלומה של המתלוננת על דרך של שחרור המשיב לחלופת מעצר אין לה מקום. מסקנה זו מתחזקת נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל, בין היתר, עבירות אלימות נגד בת זוגו לשעבר וכן עבירת אינוס אותה ביצע בשנת 1992 בהיותו קטין. כן היא מתחזקת נוכח התרשמותו של שירות המבחן העולה מן התסקיר כי המשיב פיתח יחס של קנאה אובססיבית למתלוננת והוא מתקשה להרפות מהקשר עימה, ומשכך קבע כי "קיימת רמת סיכון גבוהה ביותר להישנות התנהגות פורצת גבולות" ועוד קבע כי המשיב "יתקשה לשהות לאורך זמן בכל חלופה פתוחה באשר היא". לכך יש להוסיף כי לאחר שהמשיב הורשע בעבירת האינוס הנזכרת לעיל, הוא נמלט לתקופה ארוכה ועונשו נגזר בגין עבירה זו רק בחלוף כשנתיים וחצי לאחר שנמצא ונעצר. בכך יש כדי לבסס עילת מעצר נוספת של חשש להימלטות מאימת הדין וחשש זה מחזק אף הוא את המסקנה כי אין ליתן אמון במשיב ואין לשחררו לחלופה. אכן, לא ניתן להתעלם מכך שקצב ניהולו של המשפט במקרה דנן אינו משביע רצון, אך יש ליתן משקל בהקשר זה לעובדה שהעיכוב בשמיעת התיק נבע, בחלקו הגדול, מבעיות בייצוגו של המשיב אשר מאז החל משפטו החליף מספר פעמים את באי-כוחו.

אשר על כן, מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 4.3.2009 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1061/08, לפי המוקדם. מצאתי לנכון להעיר כי נוכח הערכת המשיב באשר להיקף פרשת ההגנה, מן הראוי כי המותב הדן בתיק יעשה מאמץ לקבוע מועדים נוספים בתוך תקופת ההארכה, על מנת שניתן יהיה לסיים את שמיעת המשפט במהלכה.