בש"פ 4413/09 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם השלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים החל מיום 2.6.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1061/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

כתב האישום

1.

ביום 3.4.2008 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו מספר רב של עבירות אינוס [לפי סעיף 345(ב)(1)(3) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )], מעשה סדום (לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345 לחוק העונשין), מספר רב של מעשים מגונים (לפי סעיף 348(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1)(3) ו-(4) לחוק העונשין), מספר רב של עבירות תקיפת קטין (לפי סעיף 368ב(א) רישא לחוק העונשין), מספר רב של עבירות איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין), כליאת שווא (לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין), מספר רב של עבירות התעללות בקטין (לפי סעיף 368ג רישא לחוק העונשין) והיזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק העונשין).

2.

כתב האישום הארוך מפרט כי המשיב הכיר את המתלוננת, ילידת 1990, כשהייתה בת 13, כשעבדו יחד בחנות בירושלים. המשיב והמתלוננת נשארו בקשר טלפוני, ובמהלך שנת 2006, במספר רב של הזדמנויות שונות בעל המשיב את המתלוננת שלא בהסכמתה, וזאת כאשר טרם מלאו לה שש עשרה שנים. חלק מהעבירות בוצעו תוך גרימת חבלה גופנית ונפשית והתעללות בה לפני המעשה, בזמן המעשה או לאחריו. כמו כן המשיב ביצע במתלוננת מעשה סדום, מספר רב של מעשים מגונים, תקף אותה שלא כדין וגרם לה לחבלה ממשית במספר רב של הזדמנויות, איים עליה מספר רב של פעמים, כלא אותה שלא כדין, ביצע בה מעשי התעללות מינית, גופנית ונפשית וגרם נזק לרכושה.

הליכים קודמים

3.

ביום 3.4.2008 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת ועל קבלת חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי בעניינו. ביום 10.4.2008, ונוכח המלצת הפסיכיאטר המחוזי, הורה בית המשפט המחוזי על אשפוזו של המשיב במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי לשם הסתכלות. ביום 16.4.2008 ולאחר ששמע את טענות הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר מעצר אשר יבחן חלופות מעצר שיציג הסנגור. ביום 15.5.2008 הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר משלים לשם בחינת חלופת המעצר שהוצעה. באותו יום קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגד המשיב וכי בעדות המתלוננת אין כרסום של ממש לשלב זה של הדיון. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מעשיו של המשיב מקימים עילה למעצר מכוח האמור בסעיף 21(א)(1)(א)(ב) ומכוח סעיף 21(א)(1)(ב)(4) לחוק המעצרים.

לאחר ששמע את המפקחים המוצעים - אחותו של המשיב ובן זוגה - נתן בית המשפט המחוזי החלטה משלימה ביום 29.5.2008. בהחלטה זו ציין בית המשפט המחוזי כי מעשיו של המשיב, דרך ואופן ביצועם ועברו הפלילי המכביד מלמדים על מסוכנותו הרבה וכי קיימת עילה למעצר. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אחות המשיב, שהוצעה כחלופת מעצר, הינה בהחלט אדם נורמטיבי, אך בית המשפט לא הרגיש שיהא בכוחה לתחום למשיב גבולות ושהוא יכבדם. זאת הן לאור התרשמות שירות המבחן וניתוח אישיותו של המשיב והן לאור יחסה המגונן של האחות כלפי המשיב. בית המשפט המחוזי התרשם שלא ניתן יהיה לתת במשיב אמון שאכן יקיים את תנאי השחרור. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד סיום ההליכים נגדו.

4.

ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה על ידי ביום 8.7.2008 (בש"פ 5881/08). ביום 11.1.2009 האריך בית משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) את מעצרו של המשיב בששים ימים (בש"פ 11046/08). ביום 8.3.2009 האריך בית משפט זה (כבוד השופטת א' חיות) פעם נוספת את מעצרו של המשיב בתשעים ימים (בש"פ 1733/09).

5.

כעת עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת בתשעים ימים או עד להכרעה בתיק הפלילי המתנהל נגדו, לפי המוקדם. המבקשת מציינת כי הקראת כתב האישום התקיימה ביום 16.4.2008 וכחודש לאחר מכן כפר המשיב "בכל מעשה מכתב האישום המהווה עבירה". שמיעת עדות המתלוננת נקבעה ליום 13.7.2008. לאחר שהוחלף סנגורו של המשיב ביקש האחרון לבטל את דיון ההוכחות ולקבוע דיון תזכורת, וכך הוחלט. שמיעת עדות המתלוננת נקבעה ליום 8.9.2008. ביום 19.8.2008 ביקשה הסנגוריה הציבורית להשתחרר מהייצוג בתיק, בשל חילוקי דעות קשים בינה ובין המשיב באשר לניהול התיק. בהמלצת בית המשפט הסכים המשיב כי הסנגוריה הציבורית תמנה לו סנגור שלישי במספר עד להחלטה בבקשה לשחרור מייצוג. בשל כך נדחה שוב מועד שמיעת ההוכחות. בישיבת התזכורת שהתקיימה ביום 15.9.2008 ביקש ב"כ המשיב דחייה בשמיעת הראיות לצורך לימוד החומר בתיק, ועדות המתלוננת ואמה נקבעו לשמיעה ביום 14.12.2008 תוך שהסנגור הקודם שוחרר מייצוג. לאחר ששוב התעוררו חילוקי דעות בשאלת הייצוג, הוחלט כי בא כוחו הנוכחי ובא כוחו הקודם של המשיב ייצגו אותו במשותף.

ביום 14.12.08 נשמעו עדות המתלוננת ואמה. לאחר שהתקיימו שלוש ישיבות הוכחות נוספות, הסתיימה פרשת התביעה. מועד שמיעת עדות המתלונן נדחה לבקשתו ליום 6.4.2009, אולם באותו מועד ביקש המשיב להחליף את ייצוגו ולמנות לו סנגור פרטי. ביום 19.4.2009 התקיים דיון תזכורת שבמהלכו התברר כי הסנגור הפרטי שאליו פנה המשיב החליט שלא לייצגו. על אף שהסנגוריה הציבורית ביקשה לדחות את מועד מתן עדותו של המשיב על מנת לאפשר לסנגור חדש מטעמם ללמוד את התיק, המשיב ביקש כי עדותו תישמע בהקדם האפשרי, אף אם משמעות הדבר שבא כוחו יהיה נוכח באולם מבלי לקחת חלק פעיל בדיון. ביום 26.4.2009 נשמעה עדותו של המשיב. ביום 14.5.2009 ביקש בא כוחו החדש של המשיב, עו"ד א' רוזה, דחייה של הדיון, מאחר וחומר החקירה טרם הגיע לידיו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וקבע מועד לסיום שמיעת ראיות ההגנה ליום 8.7.2009.

טענות המבקשת

6.

המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד ע' מנחם - טוענת כי המעשים המחרידים המיוחסים למשיב מדברים בעד עצמם ומסוכנותו משתקפת מהם בבירור. אף שירות המבחן קבע כי מדובר באדם בעל סף גירוי ותסכול נמוך ביותר הנוטה לפעול באופן אימפולסיבי ואלים. מסוכנותו הרבה, אשר נלמדת מעברו הפלילי, הכולל עבירות אלימות רבות נגד בת זוגו לשעבר, תקיפה מינית בקטין מתחת לגיל 16, הפרת צו הגנה, תקיפת שוטר ועוד, מלמדת שלא ניתן לתת במשיב אמון (הרישום הפלילי של המשיב הוגש על ידי עו"ד מנחם במהלך הדיון). המבקשת סבור כי כל חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו של המשיב. המבקשת טוענת כי גם כיום, לאחר עדותה של המתלוננת בבית המשפט, קיים חשש של ממש מפגיעה של המשיב בה. לעניין זה מפנה המבקשת לתסקיר שירות המבחן שלפיו ההתרשמות היא כי יחסו של המשיב אל המתלוננת עודנו אובססיבי וכי הוא מתקשה להרפות מהקשר עמה. יתרה מכך, העובדה כי המשיב נמלט בעבר מן הדין לתקופה ארוכה (כשנתיים וחצי), מקימה חשש להימלטותו מן הדין אם ישוחרר לחלופת מעצר.

המבקשת טוענת כי התמשכות ההליכים נעוצה ברובה בחילופי הייצוג הרבים של המשיב ובבקשות דחייה שונות מטעמו. פרשת התביעה הסתיימה ביום 17.2.2009. מאז מתנהלת פרשת ההגנה בעצלתיים, לאחר שהמשיב ביקש לאחרונה פעם נוספת להחליף את ייצוגו. נוכח חילופי ייצוג אלה, נדחה גמר שמיעת ראיות ההגנה ליום 8.7.2009. לסיכום סבורה המבקשת כי נקודת האיזון לא השתנתה ומן הראוי להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת.

טענות המשיב

7.

בא כוח המשיב, עו"ד א' רוזה, טען כי כאשר מדובר בהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, קל וחומר כשמדובר בארכת מעצר שלישית, נקודת האיזון משתנה - כך על פי מצוות המחוקק. עוד הוסיף עו"ד רוזה כי עם חלוף הזמן, הולכת המסוכנות הטמונה במשיב ופוחתת. בנוסף טען, כי בינתיים הסתיימה פרשת התביעה וגורם זה גם הוא מצדיק את דחיית הבקשה, שהרי אין יותר חשש שהמשיב ישפיע על עדים כלשהם.

8.

עו"ד רוזה הוסיף וטען כי תסקיר שירות המבחן שעליו מסתמכת המבקשת אינו עדכני (נערך לפני כשנה) וגם את האבחנה של שירות המבחן כי המשיב "אובססיבי" לגבי המתלוננת יש לבחון בעיניים ביקורתיות. המעשים האחרונים נשוא כתב האישום נעשו לכאורה בחודש אוקטובר 2006 ואילו כתב האישום נגדו הוגש רק בחודש אפריל 2008, כלומר במשך כשנה וחצי לא מיוחסים למשיב מעשים כלשהם. לכך יש להוסיף שהמתלוננת היא זו שהמשיכה לפקוד את ביתו של המשיב באילת בכל הזדמנות, ולא להפך.

9.

טענה נוספת של עו"ד רוזה הייתה שבמסגרת פרשת התביעה התברר כי פרטים רבים שנטענו בכתב האישום כלל אינם נכונים - כך, לשם הדגמה, עולה מעדותה של המתלוננת עצמה כי היא קיימה עם המשיב יחסי מין מרצונה, נישקה אותו מרצונה ושתתה וודקה מרצונה. גם הכרסום בראיות (אודותיו לא הרחיב עו"ד רוזה ובצדק) מצדיק לשיטתו את דחיית הבקשה.

10.

אשר לטענת המבקשת כי התמשכות ההליכים נעוצה בהתנהלות המשיב, טען עו"ד רוזה כי גם פרשת התביעה לא התנהלה בצורה "חלקה" - פעמים רבות עדי תביעה לא התייצבו לדיונים, עד שבסופו של דבר התביעה ויתרה על שלושה עדים שאותם ינסה המשיב לאתר ולהעיד.

11.

לסיום הציע עו"ד רוזה כי שירות המבחן יבחן שתי חלופות מעצר: האחת, בבית אמו של המשיב באילת והשנייה אצל הרב נסים קדוש שבישיבתו למד המשיב בעבר. עוד ציין עו"ד רוזה כי במידה ויוחלט על קבלת תסקיר, המשיב מסכים להארכת מעצרו עד לקבלת התסקיר.

דיון והכרעה

12.

בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים [בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.05); בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.2005); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005)].

13.

במקרה דנן, מסוכנותו של המשיב היא רבה, ועמד על כך בית משפט זה במסגרת ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של המשיב (ראו למשל דבריה של כבוד השופטת א' חיות במסגרת בש"פ 1733/09 הנ"ל). המסוכנות הרבה נלמדת הן מן המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, שמלמדים על אכזריות ומניפולטיביות, והן מעברו הפלילי העשיר של המשיב, הכולל עבירות רכוש רבות, עבירות סמים, עבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון וללא רשות, עבירות של תקיפה ואיומים וכן עבירות מין. גם אם אקבל את טענת עו"ד רוזה כי המסוכנות הקונקרטית כלפי המתלוננת פחתה (ויובהר כי איני מכריע בטענה זו), הרי אין בכך כדי להפחית ממסוכנותו של העורר כלפי הציבור.

לאמור לעיל נוסף החשש, שעליו הצביעה באת כוח המבקשת, כי המשיב יימלט מן הדין, חשש שעולה נוכח הימלטותו של המשיב מן הדין למשך תקופה של כשנתיים וחצי, כאשר הועמד לדין בעבר בגין אונס.

14.

נדבך נוסף במסגרת הבחינה הוא התמשכות ההליכים בבית המשפט המחוזי. מקריאת נספחי הבקשה עולה כי אכן מספר לא מבוטל של דיונים נדחו בשל חילופי סנגורים מטעם המבקש והדבר הביא להתארכות ההליכים. נכון אני גם לקבל את הטענה כי התארכות ההליכים נגרמה בחלקה בשל אי התייצבותם של עדים מטעם התביעה. מכל מקום, בעוד כחודש ימים צפויה להסתיים פרשת ההגנה ומשכך המשפט מתקרב לסיומו.

15.

סבורני כי באיזון הכולל בנסיבות העניין, נוכח הסיכון הנשקף מהמשיב שלא ניתן לאיון בחלופת מעצר, גובר אינטרס הציבור על הפגיעה בחירותו של המשיב עקב התמשכות ההליך, ולפיכך דין הבקשה להתקבל.

16.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 2.6.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1061/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.