בש"פ 3446/07 מדינת ישראל נ. אוסמה פרעוני

(לגבי המשיב 1 בלבד)

1.

לפני בקשה – חמישית במספר – להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים).

2.

המשיב 1 הינו בנו של המשיב 2. נגד המשיבים הוגש כתב אישום (מתוקן) המייחס להם עבירות של רצח, נשיאה והובלה של נשק, קשירת קשר לפשע (רצח) ואיומים, עבירות לפי סעיפים 300(א)(2), 301, 144(ב), 499(א)(1) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ובשילוב סעיף 29 לאותו חוק, ביחס למרבית העבירות).

3.

המשיבים נעצרו עד תום ההליכים. מאז הוארך מעצרם ארבע פעמים. בהחלטתי מיום 18.4.07 הוארך מעצרו של המשיב 2 בהסכמת הצדדים, והדיון יתמקד אפוא, במשיב 1 בלבד.

4.

עובדות המקרה, כפי המיוחס בכתב האישום, וכפי שפורט גם בהחלטות קודמות של בית משפט זה הינן כדלקמן. ביום 23.7.05, חלף משיב 1 על פני המנוח ובני משפחתו כשהוא נוהג במהירות מופרזת. המנוח סימן למשיב 1 להאט את מהירות נסיעתו, וזה עצר את רכבו. המנוח התקרב למכוניתו של משיב 1, אך בטרם הגיע אליו, המשיך משיב 1 בנסיעה ועזב את המקום. כעבור כשעה, הגיע משיב 1 סמוך לבית המנוח וניקב את צמיגי מכוניתו. כשנודע למנוח על הנזק שנגרם, הגיש תלונה למשטרה, וציין כי הוא חושד בבניו של משיב 2. בפגישה שנערכה בבית המנוח בניסיון להרגיע את המתיחות שנוצרה, הציע אחיו של משיב 1 כי יפעל לתיקון הצמיגים, והמנוח הודיע כי יבטל את התלונה. בהמשך לכך, עזב משיב 1 את בית המנוח. סמוך לאחר מכן, קשרו המשיבים קשר לרצוח את המנוח בנשק חם. משיב 1 הצטייד ברובה, ומשיב 2 הצטייד באקדח, והם נסעו לבית המנוח. הם עצרו את רכבם בסמוך למרפסת שם ישבו המנוח וקרוביו, משיב 1 יצא מהרכב ואיים ברובה על היושבים. באותו זמן יצא משיב 2 מהרכב כשבידו אקדח, ניגש אל המנוח וקילל אותו. בהיותו במרחק קטן ממנו, כיוון את האקדח לעבר חזהו, ירה והרג אותו. מיד לאחר מכן הגיע למקום בן משפחה של המנוח, ומשיב 1 שעדיין אחז ברובה איים עליו באומרו "תיכנס פנימה לפני שאני אהרוג אותך".

5.

כתב האישום הוגש בחודש אוגוסט 2005. עד כה התקיימו בתיק ארבע-עשרה ישיבות הוכחות, בהן הסתיימה פרשת התביעה והעידו תשעה עדי הגנה. הדיון הבא נקבע ליום 20.5.07, לסיום פרשת ההגנה, שמיעת עדי הזמה וביקור בזירה.

6.

בית המשפט המחוזי הורה, כאמור, על מעצר המשיב 1 עד לתום ההליכים. ערר שהגיש האחרון על החלטה זו, נדחה (החלטת כב' השופטת נאור בבש"פ 9790/05 מיום 30.10.05). מעצרו של המשיב 1 הוארך ארבע פעמים (החלטת כב' השופט ריבלין בבש"פ 3687/06 מיום 11.5.06; החלטת כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 6394/06 מיום 14.8.06; החלטת כב' השופט ג'ובראן בבש"פ 9059/06 מיום 7.11.06; החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה

בבש"פ 928/07 מיום 1.3.07). בין לבין

הגיש המשיב 1 בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, אשר נדחתה (החלטה בב"ש 2945/06 מיום 21.9.06). בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת המעצר הוגשה ביום 10.4.07, וטרם נדונה.

7.

לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנותם הרבה לשלום הציבור, שכן בשל סכסוך בעניין פעוט, ולאחר "סולחה" שנערכה, החליטו המשיבים לרצוח את המנוח וכך עשו. כן טוענת המבקשת כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, שכן רבים מעדי הראייה לאירוע הינם בני כפרם של המשיבים, ומכירים אותם היכרות מוקדמת. המבקשת מטעימה כי החשש משיבוש הליכים קיים, הגם שפרשת התביעה כבר הסתיימה. כן טוענת המבקשת לחשש הימלטות מהדין משום העונש הצפוי למשיבים אם יורשעו. ביחס להתנהלות המשפט מציינת המבקשת, כי להערכתה שלב ההוכחות עתיד להסתיים ביום 20.5.07.

8.

המשיב 1 מתנגד לבקשה. לטענתו, אין הצדקה להתמשכות המשפט המתנהל מזה קרוב לשנתיים, ואשר לא יסתיים גם לאחר הישיבה הקרובה שנקבעה ליום 20.5.07, בשל הצורך לסכם ולהמתין להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיב 1, ניתן להבטיח את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר מתאימה. המשיב 1 מגדיר את תפקידו באירוע, כמי שנלווה לאביו והמתין לו במקום.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את הצדדים אשר טענו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

10.

בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים (בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו , לא פורסם; בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר , לא פורסם; בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי , לא פורסם).

11.

מאז מתן ההחלטה הקודמת על ידי בית משפט זה, ביום 1.3.07, התקיימה ישיבת הוכחות אחת, ביום 13.3.07. כפי שציינה כב' השופטת פרוקצ'יה בהחלטתה זו "רצוי היה, אילו ניתן הדבר מבחינת יומנו של בית המשפט, לקיים את הדיונים באינטנסיביות רבה יותר". עם זאת, בעת הנוכחית קבוע התיק לישיבה נוספת במועד קרוב (20.5.07) בה עתידה – לפי ההערכה – להסתיים פרשת ההגנה, ונדמה כי סיומו של המשפט קרב.

12.

לא ניתן להתעלם מן החומרה היתרה שיש בעבירות המיוחסות למשיב 1. הדברים עולים מן העובדות שצוינו בהחלטות קודמות ודומה כי למותר הוא לשוב ולהרחיב. העבירה המיוחסת הינה נטילת חיי אדם בעקבות סכסוך של מה בכך הקשור בנהיגה מסוכנת בכביש. ההמתה התרחשה מספר שעות לאחר ראשיתו של האירוע כולו, לאחר תכנון מחושב, ואף לאחר שהושגה מעין "סולחה" בין הצדדים. כל אלה מעידים, על פניהם, על מסוכנות גבוהה מצד המשיב 1, גם

בהינתן תפקידו הנטען באירוע. משקל נוסף יש ליתן גם לחשש מהימלטות מן הדין, עליו עמד בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות.

13.

באיזון הכולל בנסיבות העניין, כאשר המשפט עומד לפני סיומו, גובר – לטעמי – אינטרס הציבור על הפגיעה בחירותו של המשיב 1 עקב התמשכות ההליך.

14.

המשיב 1 תמך טענותיו בהחלטתו של בית משפט זה בבש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' זאנו (טרם פורסם). דא עקא, וכפי שציין בית המשפט (כב' השופט לוי ) באותה החלטה – " אין מקרה אחד דומה למשנהו, ולכל אחד יש את המאפיינים המיוחדים לו". בענייננו, אין בהחלטה זו לסייע למשיב 1, הן נוכח

משך המעצר ביחס לאותו מקרה והן בשל הצפי לסיום המשפט במועד נראה לעין.

15.

סוף דבר הוא, כי אני מקבל את הבקשה גם ביחס למשיב 1. מעצרו של המשיב 1 יוארך בתשעים ימים החל מיום 7.5.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 2053/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.